אין לכם כסף? לא חייבים לקנות דירה

אתם בלחץ.

האוברדראפט שלכם שוב גדל החודש. ההלוואות שלקחתם מעיקות עליכם מאד. אתם מביטים בדף החשבון ושוברים את הראש מאיפה לקצץ, על מה לוותר וכמה להצטמצם. כבר שנים שלא יצאתם לחופשה. בגדים אתם קונים רק במכירת סוף עונה. סרטים אתם רואים, אולי, פעם בחודשיים. ומעבירים בגדים וצעצועים מילד לילד, כי אתם לא יכולים להרשות לעצמכם, הכל יקר מדי.

אתם עובדים קשה, מרוויחים משכורות סבירות, אבל זה לא מספיק. זה אף פעם לא מספיק לכם. אתם מרגישים שאתם חיים בלופ ולא יודעים איך להיחלץ ממנו. אתם שואלים את עצמכם: מתי זה לעזאזל ייגמר?

לעוד טורים של אבישי מתיה

אתם בסך הכל צעירים יחסית, 30 פלוס, אבל כל כך עייפים, מותשים, מרוטים, עצבניים, מיואשים. גם האהבה הגדולה ביניכם לא מונעת מריבות תכופות ושתיקות מהדהדות. אתם מרגישים שנכשלתם. אתם לא רוצים שוב לבקש עזרה מההורים, אבל אולי לא תהיה ברירה. אחרת, איך תשלמו את המשכנתא. כל כך רציתם דירה. זה היה החלום הגדול שלכם. ועכשיו אתם חיים את המציאות, את המחיר, והוא כבד. כבד מאד. אבל מי קבע שאתם חייבים לקנות דירה?

אנחנו, כמעט כולנו, חיים על אוטומט. הולכים לבית הספר. מתגייסים לצבא. נוסעים לחו"ל. חוזרים ללמוד. מתחתנים. קונים דירה. סליחה, יש לכם כסף לדירה? לא, אין לכם. אין שום סיכוי שיהיה לכם בקרוב. אתם הרי מכירים את הנתונים. אתם זקוקים ל-140 משכורות, או 200, אפילו יותר, שאינן כוללות מזון, בגדים, טלפון, רכב, תקשורת, כדי לשעבד את חייכם, את הבריאות שלכם, את האהבה שלכם, עבור נכס, שעבורו תסיימו לשלם אי שם בגיל 50 ומשהו או 60. ואז, סוף סוף, תוכלו להתחיל לחיות. זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם שפוי?

תפסיקו לעשות מה שכולם עושים

אז למה אתם קונים דירה? כי כולם קונים. כי אבא ואמא קנו. כי הם אמרו שאתם צריכים. יופי, אז אם כולם סובלים, גם אתם תסבלו. ואם כולם עייפים, גם אתם תהיו עייפים. ואם רבים מהם מתגרשים בגלל הסבל והעייפות ועוברים לדירות שכורות, אז גם אתם תריבו, תיפרדו, תעברו לדירות שכורות ותמכרו את הדירה שקניתם ושבגללה כל המריבות הללו התחילו. זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם שפוי?

אחד הכלים התכליתיים ביותר שאני מכיר בחיים הוא הטלת ספק. כלומר, ערעור על כל מוסכמה, תיאוריה, אקסיומה, פרדיגמה, שנראות מובנות מאליהן ובלתי עבירות ("ככה זה", "אין דרך אחרת", "זה מה יש"). כשאתם מערערים על המוסכמה, אתם מתחילים לחשוב במקום שבו לא חשבתם. אתם יוצרים לעצמכם אפשרויות חדשות. ואתם יכולים לבחור מבין אותן אפשרויות. כך אתם משחררים את עצמכם לחופשי מהמקום שבו אתם כלאתם את עצמכם.

פעם, למשל, היה מקובל להתחתן ברבנות. איש לא חשב שיש אופציה אחרת. היום אפשר לעשות את זה בחו"ל, אפשר לחתום על ברית זוגיות או הסכם ממון, ואפשר גם לא לעשות את זה כלל אלא לחיות כידועים בציבור, או בדירות נפרדות, או עם יותר מבן זוג אחד. הכל פתוח. מאוורר. ואפשרי.

אפשר גם לקנות דירה. ואפשר גם לא. תלוי אם זה באמת אפשרי. אם יש לכם כסף - או אם, ליתר דיוק, להורים שלכם יש כסף - זה רעיון מצוין להשקיע בנדל"ן. אבל אם אין להם, ואם אין לכם, אתם לא חייבים. באמת שלא.

זה לא רעיון כל כך רע לחיות בדירה שכורה, מרווחת, במיקום הנוח לכם, לא לקחת הלוואות, לא להיכנס לחובות, לישון טוב בלילה, לא לדאוג, לא לריב, לא להיפרד, לא להרוס את החיים.

אפשר להירגע, לקחת אוויר, לשחרר את הפנטזיה ולאהוב, פשוט לאהוב. יכול להיות שתחיו בדירה הזאת שנתיים. אולי גם עשר. בכל מקרה, תחיו. חיים רק פעם אחת. חיים זו מתנה. אל תבזבזו אותה על חלומות שווא, פחד, אשמה ולחץ. תיהנו מהם. מגיע לכם ליהנות. עכשיו.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת