"לקח להוריי 8 שנים לקבל את בן הזוג שלי"

אף אחד לא באמת יודע מה המתכון לזוגיות מאושרת, אבל זה לא ימנע ממני מלהמשיך ולחפש את המצרכים המתאימים. בשביל להבין יותר איך מתחזקים קשר זוגי מוצלח במשך שנים, שוחחתי עם הכוריאוגרף יורם כרמי ועם בן זוגו - המעצב רענן ניסנזון. בני הזוג לא רק גרים ביחד, הם גם עובדים ביחד בשנים האחרונות על פרויקטים משותפים, כשהפרויקט האחרון של השניים הוא "בית פרסקו" למחול, בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.

יורם הוא המייסד והמנהל האמנותי, ורענן אחראי על המיתוג, הפרסום והעיצוב של המקום. יורם מספר כי השניים נרגשים לקראת הפרויקט הבא שלהם - השתתפותם ביום המחול שיתקיים ב-29 באפריל: "יום המחול הוא יום בינלאומי שמצוין בכל העולם באירועי מחול שונים, בשיעורים שמועברים און-ליין מלהקות ברחבי העולם ועוד. גם 'בית פרסקו' משתתף בחגיגה ואנחנו מאוד מתרגשים".

אבל לא תמיד היה להם קל כל כך בקשר. יורם ורענן הכירו אי שם לפני 23 שנים, בספטמבר 94', כשפרל ג'אם היו הלהקה הכי טובה בעולם וחברי משינה עדיין נחשבו למגניבים. זה נשמע רחוק, אבל השניים זוכרים היטב את ההתחלה: "אפשר להגיד שהכרנו דרך חבר משותף, אבל הסיפור יותר מורכב מזה", רענן צוחק. "כשהכירו לו אותי הוא לא היה מעוניין בכלל, ואז התחלתי לצאת עם חבר משותף, וככה התגלגלתי לחבורה שלהם. כשאני והחבר המשותף נפרדנו, נוצר חיבור ביני ובין יורם שהפך ללהבה רצינית, ואחרי שנה של היכרות עברנו לגור ביחד".

יורם ורענן. חיבור שהפך ללהבה(צילום: נמרוד סונדרס)

יורם היה אז בן 27. את בית ההורים עזב בגיל 21, אחרי שהשתחרר מהצבא. במשך תקופה ארוכה ההורים של יורם לא קיבלו את הנטייה המינית שלו, והוא הזמין את רענן בפעם הראשונה למפגש היכרות עם המשפחה רק אחרי שמונה שנים של זוגיות.

יורם, למה ההורים שלך לא קיבלו אתכם?

"לא התקבלנו בגלל שהייתה הסתרה מאוד גדולה במשפחה, והקבלה של המשפחה הייתה איטית. יצאתי מהארון בגיל 21, וזאת הייתה תקופה אחרת. מדובר על כמעט לפני 30 שנה. הייתה אז יותר מבוכה סביב העניין הזה של יציאה מהארון, ואם חושבים על תחילת שנות התשעים של האלף הקודם, אפשר להבין גם את ההורים. לא היו אז הרבה הומואים סלבריטיז מחוץ לארון ולא בטלוויזיה, וההורים דאגו לי, הם חששו שיהיו לי חיים קשים. חוץ מזה, אני גם הבן הבכור, וכאן אנחנו נכנסים כבר לציפיות שיש להורים מהילדים שלהם וזה לא פשוט להתמודד עם האכזבה. אז היה תהליך קבלה איטי שגבה מההורים מחיר קשה. אבל הקטע המעניין הוא שמעולם לא שמעתי בבית מילה על גזענות או הומופוביה, אז כנראה שזה קשור לציפיות ממני ולמחשבה של 'מה היה יכול לצאת ממני'".

איך מעבירים שמונה שנים בקשר בזמן שהמשפחה לא מקבלת אתכם?

"ברגע שגרים ביחד אי אפשר באמת להסתיר, אז הם קיבלו את העובדה הזאת אבל לא ממש דיברנו על זה בקול רם. לעומת זאת, הצד של רענן היה נהדר, חם ואוהב, בעוד הצד שלי היה גם חם ואוהב, אבל רק כלפיי. במבט לאחור אני מבין שהיה להם קשה. אני לא כועס עליהם או שופט אותם. אני לא הייתי במקום שלהם".

זאת היתה תקופה אחרת. רענן ויורם(צילום: שלומית היימן)

אבל הם היו נפגשים עם שניכם ורואים אתכם ביחד?

"הם באו לכל ההופעות שלי, והם ראו אותי ואת רענן ביחד. הם ידעו והם לא קיבלו אותנו. הם היו מגיעים להופעות, אומרים לי שלום ולרענן לא. הם היו מאוד גאים בי ובעשייה שלי, וליוו אותי לכל אורך הדרך, אבל לא דיברו על רענן. הם קיוו במשך תקופה ארוכה שזה שלב שאני אעבור אותו, והם לא הכירו בי וברענן כזוג".

ואיך קשר השתיקה נסדק?

"לאט ובזהירות. הקשר לרענן דווקא הגיע ממעגלים רחוקים יותר של המשפחה. בהתחלה הדודים הזמינו אותנו ביחד כזוג לאירועים, אחר כך בני דודים וכן הלאה".

איך רענן מתקבל בבית ההורים שלך היום?

"היום, אחרי תהליך ארוך, רענן הוא בן בית לכל דבר. אבא שלי מתייחס אליו באהבה ומקבל אותו כאילו שהוא הבן שלו".

אילו טיפים אתה יכול לתת לאנשים שנמצאים במצב דומה?

"חשוב להבין שתהליך היציאה מהארון הוא אינדיבידואלי. לכל אחד יש את הקצב שלו, אז אל תאיצו בעצמכם אם אתם לא מרגישים מוכנים עדיין. אתם צריכים לדאוג להיות שלמים עם מה שאתם עושים, וחשוב שלא תשקרו לסביבה או לעצמכם. אף פעם לא שיקרתי כשהייתי עם רענן. אף פעם לא אמרתי שיש לי דייט עם אישה. תמיד אמרתי "אנחנו הולכים" ולא דיברתי בגוף ראשון. זה היה ברור לכולם על מי מדובר".

היום רענן מתקבל במשפחתו של יורם כבן בית(צילום: ניצן בקשי)

אתם עובדים ביחד על לא מעט פרויקטים. אתם מצליחים בכלל להפריד בין החיים האישיים והחיים המקצועיים?

"לא ממש. בבית מתנהלות שיחות על העבודה כל הזמן. אין הפרדה בין החיים הפרטיים לעבודה, למרות שאנחנו משתדלים לדבר על זה כשצריך, או כשאחד מאתנו משתף את השני כבן זוג על העבודה והקריירה. אבל זה לא תמיד זה מצליח לנו. לפעמים כשיש דד ליין לחוץ, אנחנו עובדים יחד מהבית. אנחנו משתדלים שלא, אבל מצד שני יש הרבה סיעור מוחות יצירתי בכל מה שנוגע לעבודה של שנינו והוא בדרך כלל מתקיים בסלון".

"רוב הדברים שאנחנו עושים ביחד קורים בבית", מוסיף רענן. "בדרך כלל אני אוהב לעבוד לבד ומעדכן את הלקוח רק כשתהליך היצירה נמצא בשלב מתקדם, אבל עם יורם העבודה משותפת ממש מההתחלה. חשובה לו השליטה על התהליך. אנחנו מלווים אחד את השני בכל השלבים של העבודה, ובכל פעם כשיש יצירה חדשה שנינו מתכנסים למחשבה משותפת על מיתוג היצירה, כלומר על איך נעביר את המסרים שאנחנו רוצים להעביר ברמה הגרפית".

מתי מגיעות נקודות השבירה ואיך מתמודדים איתן?

יורם: "הקשיים הכי בסיסיים זה כשלפעמים הוא עושה בשבילי דברים שהוא לא בהכרח רוצה לעשות, ולפעמים אני עושה בשבילו. אבל כל הזמן אנחנו כנים אחד עם השני. אם יש משהו שעשיתי והוא לא אוהב - הוא יגיד לי ולהפך, גם במישור האישי וגם במישור המקצועי".

מה אתם ממליצים לזוגות שעובדים ביחד? איך מונעים מתחים או מתגברים על קשיים?

רענן חותם את השיחה במשפט שנון: "בן הזוג הוא גם הלקוח? לוקחים נשימות עמוקות, סופרים בלב עד עשר ומחייכים".