שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העבירו את האחריות לשיעורי הבית אל הילדים
    אולי שכחתם, אבל בית הספר הוא שלהם, לא שלכם. אתם כבר סיימתם ללמוד מזמן, אין לכם שמץ של מושג מה זה קוסינוס, מה קרה ב-1,400 לפני הספירה ומהו הנוזל הכבד בטבע, והאמת שאתם גם לא ששים לדעת. לא הגיע הזמן שהם ייקחו אחריות על הלימודים שלהם, ושאתם תחיו בשקט ובשלווה?

    "כבר עשית שיעורים?". "נו, הכנת את העבודה למחר?". "מתי אתה מתכוון להתכונן למבחן?". "עוד לא התקלחת?". "בבקשה לכבות את האור". "תתעוררי, את חייבת לקום, את תאחרי לבית הספר". "אמא, די כבר. תרדי ממני!!!". נכון שלא התגעגעתם?

     

    שנת הלימודים חזרה אלינו. ואיתה גם הוויכוחים, המריבות, הצעקות, האיומים, הלחצים והעייפות שאתם מרגישים בערב אחרי שהכל נגמר ואתם שרועים על הספה, בוהים בטלוויזיה ומתפללים שהחגים יגיעו כבר. שוב זה קורה לכם. לא למדתם כלום.

     

    רק לפני שבועיים התלוננתם שהחופש הגדול לא נגמר. אז הנה, הוא כן נגמר. ועכשיו אתם מתלוננים שאין לכם חופש מבית הספר. שוב צריך להעיר אותם בבוקר, לעזור להם להתלבש, להכין להם כריכים, לבדוק את שיעורי הבית, לסייע להם בעבודות, לסכם עבורם את החומר, להדפיס בשבילם מבחנים, להיכנס למשוב שמטרטר לכם במייל ולסבול מהחפירות בקבוצות הווטסאפ של הכיתה והשכבה.

     

    אנחנו את הלימודים שלנו כבר סיימנו (צילום: shutterstock)
    אנחנו את הלימודים שלנו כבר סיימנו(צילום: shutterstock)

     

    לעוד טורים של אבישי מתיה

     

    ומה עם החיים שלכם? אתם מתים לצאת קצת ולהתאוורר. לא לוותר על חוג הריצה. קפה עם חברות. סרט איתה. או בירה איתם. אבל אין זמן, הילדים צריכים אתכם. חייבים לעזור להם להתארגן, לשמור עליהם שלא ייכשלו, להטיף להם שלא יסתירו מידע ולהעניש אותם על השקרים, כי בלעדיכם, אתם אומרים לעצמכם, אין סיכוי שהם יצליחו לצלוח 12 שנות לימוד. אתם רואים אותם קטנים, בטלנים, דחיינים, מניפלטורים, חסרי אונים, ונחלצים לעזרתם פעם אחר פעם. אתם לא בכיוון. אתם ממש לא בכיוון.

     

    אולי שכחתם, אבל בית הספר הוא שלהם, לא שלכם. אתם כבר סיימתם ללמוד מזמן, אין לכם שמץ של מושג מה זה קוסינוס, מה קרה ב-1400 לפני הספירה ומהו הנוזל הכבד בטבע, והאמת שאתם גם לא ששים לדעת. לא הגיע הזמן שהם ייקחו אחריות על הלימודים שלהם? לא הגיע הזמן שאתם תחיו בשקט ובשלווה?

     

    אז מה עושים? מתגברים על הפחד. מוותרים על האשמה. ומעבירים את האחריות אליהם. כן, את כל האחריות. כולה. עד תום. כי אם תמשיכו להחזיק להם את היד, הם אף פעם, אבל אף פעם, לא יעזבו אותה, ויאשימו אתכם, כן, אתכם, בכישלונות שלהם. כאילו שזה שלכם. לא, זה לא.

     

    אני מציע לכם בחום לכנס איתם ישיבה, לומר להם שמיום זה ואילך, בית הספר הוא באחריותם. הם אחראים על ההצלחה שלהם. והם אחראים לכישלונות שלהם. הם אחראים על ההתנהגות שלהם. והם אחראים על היחסים שלהם. אתם, מצדכם, תמיד תהיו שם בשבילם. בכל משבר. בכל תהייה. אם צריך מורה פרטי. או לדבר עם המחנכת. אבל האחריות היא שלהם. בלבד.

     

    ולא, אתם לא תסתפקו בכך ותבקשו מהם לחתום על כתב אחריות בזו הלשון:

    בשנת הלימודים אני אחראי/ת על:

    1. להכין את התיק ערב מראש

    2. לישון די שעות כדי למנוע עייפות

    3. להתעורר בזמן לבית הספר

    4. להכין לעצמי את ארוחת הבוקר

    5. לא לאחר לבית הספר

    6. להכין את שיעורי הבית

    7. ללמוד למבחנים כמה שצריך

    8. להכין עבודות ומשימות שיוטלו עלי

    9. להתנהג בכיתה בצורה שמכבדת אותי

    10. ליידע את הוריי בכל מה שמטריד אותי

    11. לקחת אחריות על ההישגים והכישלונות שלי

     

    הם יחתמו, מתוך הסכמה מלאה, גאווה אמיתית וחיבוק אמיץ מכם, ואתם תשלחו אותם לשלום ותזכו בחזרה בחייכם שנעלמו אי שם בתחילת החודש.

     

    אפשר גם, באותה הזדמנות, להתעלם מהמידע הרב שזורם אליכם מבית הספר, שכל מטרתו היא להעביר את האחריות ממערכת החינוך אליכם. אז לא, את המו"מ על הלימודים שלהם בית הספר ינהל מעתה ואילך איתם, עם הילד או הילדה שלכם, שבחרו לקחת אחריות על חייהם. ואתם תעמדו מאחוריהם. תצפו. תשגיחו. תנשמו עמוק. תשחררו אותם לעצמאות. ותהיו גאים בהם. עד השמיים.

     

    הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "העבירו את האחריות לשיעורי הבית אל הילדים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים