שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תשכחו מהפרשנים: הקרימינולוג שחושף את סודות התנ"ך
    רש"י חי אלפיים שנה אחרי כתיבת התנ"ך, ואנשי האקדמיה לא השכילו להבין את השפה: רבנים, פרשנים וחוקרים לא יוצאים חפים מפשע לאחר הניתוח המחקרי שערך אבינועם ספיר - חוקר וקרימינולוג - לספר בראשית. בתוך ההסתרות של הטקסט הוא הצליח להגיע לכמה מסקנות מעניינות: למשל, ממלכה אבודה ומלחמת אחים

    כשאיש מודיעין, חוקר וקרימינולוג מחליט לתשאל את התנ"ך – התוצאות מפתיעות: אבינועם ספיר, מומחה לראיון ותשאול חשודים ועדים, פיתח שיטה לטיפול בטקסטים וניתוח תוכן מילולי בשם SCAN, שיועדה לחקירות פליליות וביטחוניות. יום אחד הוא החליט ליישם אותה על ספר הספרים, והמסקנות המדהימות שאליהן הגיע גורמות לרבנים וחוקרים באקדמיה להזיע באי-נוחות.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    המחקר שערך הקרימינולוג הדתי הוליד את "מה מסתיר התנ"ך?" (הוצאת "ידיעות ספרים"), היוצא לאור בימים אלה. במסגרת התמחותו, מעיד ספיר, הוא יכול להגיד על טקסט אנונימי "מי כתב אותו ואם הוא דובר אמת". היום הוא מרצה על שיטותיו לפני גופי אכיפה ברחבי העולם.

     

    עוד תרבות בערוץ היהדות :

     

    "לכל אחד מאיתנו יש די-אן-איי לשוני. אנחנו משתמשים באותן המילים, אבל מעניקים להן משמעויות שונות. מחזותיו של שייקספיר, למשל, הם בני 400 שנה, ועדיין כדי להבין אותם צריך לתרגם את האנגלית של אותה התקופה לאנגלית בת זמננו. האופן שבו דיברו והבינו דברים הוא לא אותו האופן שבו אנחנו מדברים ומבינים את הטקסט כיום.

     

    "זה שכולנו דוברי עברית - לא אומר שאנחנו יכולים לקרוא את התנ"ך, שהוא נגיד בן 3,000 שנה, באותו האופן שבו אנשים מתקופת המקרא קראו והבינו אותו, וזה עוד מבלי להיכנס למחלוקת המחקרית סביב התאריכים. אם יש משהו קבוע בשפה כלשהי - זה שהיא משתנה כל הזמן. גם העברית שלנו שונה מהעברית של מלחמת תש"ח. מספיק לקרוא את הטקסטים כדי לראות שזו אותה שפה, אבל אחרת. ופה מדברים על 3,000 שנה".

     

    לך תבין טקסט בן 3,000 שנה

    לדברי ספיר, הספר נכתב מתוך שתי מגמות: האחת לחשוף מה מסתתר מאחורי הטקסט של ספר בראשית והשנייה להדגים דרכו איך מפענחים טקסט - כל טקסט - באותו האופן. "במקום לקחת גרסאות של חשודים ברצח לצורך ניתוח, אמרתי שאקח את הטקסט המקראי כדי להראות איך השיטה עובדת גם שם".

     

     

    השיטה של ספיר יוצאת נגד שלוש הנחות יסוד המקובלות בחקר טקסטים ספרותיים, ובכללן גישת "ביקורת המקרא", העוסקת בניתוח הטקסט המקראי באופן אקדמי.

     

    "הדבר הראשון זה הלכידות של הטקסט. בפשעים אפשר להשוות עובדות ואמירות לממצאים בשטח, אבל כשמדובר ב-3,000 שנה זה בלתי אפשרי. אבל יש דרך נוספת לבדוק אם הכול מתאים: טקסט הוא כמו תשבץ של סודוקו. אפשר להיווכח מהר מאוד שכל נקודה לא סותרת נקודה אחרת, וכולן משתלבות בסיפור אחד גדול. זאת בניגוד להנחה הפרשנית הרווחת בתחומים האלה שאפשר להבין את הטקסט ולגזור ממנו הנחות מבלי להבין את כל המשפטים או למצוא התאמה ביניהם. בעיניי זה פשוט לא נכון".

     

    רש"י חי אלפיים שנה אחרי התנ"ך

    ההנחה השנייה שהוא מציב - היא לא לעשות שימוש כלשהו בספרות פרשנית כזאת או אחרת. "כשמתקשר אליי חוקר שרוצה שאעבור על גרסה של חשוד ברצח אשתו, למשל, הרבה פעמים הוא אומר לי: תן לי לתת לך קצת רקע על המקרה. אני עוצר אותו מייד ומבקש שלא לשמוע שום פרטים. אני לא רוצה להיות מושפע מההנחות שלו. זה לא יאפשר לי להסתכל על הטקסט ולראות אותו באופן מלא - וכך גם פה.

     

     (צילום: Gettyimages)
    (צילום: Gettyimages)

     

    "הניתוח שלי עוסק אך ורק בטקסט המקראי ללא שום גישה לחומר 'עודף' כמו פרשנות כלשהי לתנ"ך. המדרשים, הפרשנות הדתית וגם זו האקדמית מייצרים ענן שמפריע להבנת הטקסט 'כמו שהוא'. הניתוח שלי לוקח את הטקסט ואומר: רק הוא קיים. כמו ביריחו - 'אין יוצא ואין בא' - כל מה שצריך נמצא כבר בפנים. לכותב של התנ"ך הכול היה מובן, וכך גם למי שקרא או בעיקר שמע אותו באותו הזמן.

     

    "לגבי הפרשנות הדתית - רש"י חי לפני אלף שנה, כלומר אלפיים שנים אחרי כתיבת התנ"ך. אונקלוס, שתרגם את התנ"ך לארמית, חי אלף שנים אחרי התנ"ך. כלומר כל מי שאנחנו נעזרים בו רחוק משמעותית מהכתיבה עצמה. השאלה החשובה היא איך היה מבין את הטקסט מי שקרא אותו לפני 3,000 שנה, ולא איך הבינו אותו לפני אלף או אלפיים שנה. אין מנוס מההנחה שהוא הבין אותו אחרת".

     

    גם הפרשנות הדתית וגם המחקרית טועות - ובגדול

    ההנחה השלישית של ספיר קובעת כי האופן שבו התמודדו עם הטקסט במסורת ובאקדמיה גם יחד הוא מוטעה: "לא תכננתי את זה, אבל זו הייתה המסקנה שעלתה מתוך הניתוח. החוקרים טוענים שאת הטקסט חיברו מספר אנשים בגלל שינויי השפה והסגנון. מה שלא מבינים הוא ששינויי השפה אצל בני אדם מושפעים מרגשות. בנוסף יש שפה רשמית ויש שפה אישית, והסטייה לשפה אישית היא למעשה סוג של חשיפה".

     

    אז מה יש פה כן? לפחות מסקנה אחת שתשמח רבנים: "לפי הניתוח הלשוני יש פה רק כותב אחד. אך בשביל להבין מי הכותב ומה המטרות שלו - ולכל גרסה יש את המטרות שלה - צריך לראות גם מה הטקסט ניסה להחביא. המדהים הוא שגם אני כ'בעל קורא' לא ראיתי את הדברים האלה עד שלא התחלתי לנתח את הטקסט באותו אופן שאני מנתח טקסטים מודיעיניים או פליליים. הסיפור לא משתנה, אבל הוא מקבל ממד עומק שלא היה בו לפני כן. הניתוח שלי בעצם מוכיח שהספר הוא אמין. דוברי אמת מסתירים מידע ודוברי שקר לא, הם פשוט ממציאים. לכן ספר בראשית הוא תוצר של זיכרון היסטורי פרי מידע שהיה זמין לכותב בזמן כתיבת הטקסט. זהו לחלוטין לא ספר סיפורים אלא ספר היסטוריה".

     

    כמי שעסק בחייו לא מעט בחקירות פוליגרף אוחז ספיר בגישה "זורמת" בכל הנוגע למושג אמת. "היא תמיד סובייקטיבית. היא גרסה מילולית של המציאות. האופן שבו בני אדם מתרגמים תמונה למציאות דורש מהם לבחור מה לתאר ובאיזה סדר, באילו משפטים לעשות את זה ובאילו ביטויים להשתמש. תהליך העריכה והניסוח האנושי הוא ייחודי ואישי. בשביל להבין מה חשב והרגיש הכותב צריך להיכנס לתהליך העריכה והניסוח של הטקסט".

     

    סיפור יעקב ובניו, למשל

    ספיר "מחלץ" מהתנ"ך ראיות לשוניות ומסביר את משמעותן. הוא מציג את ההטיות שהתגלו בטקסט ומסביר את מה שעומד מאחוריהן, ומפרק לפרק הן מצטברות כמו ערימת ראיות מרשיעות המובילות להוצאתו מהארון של הכותב האלמוני של ספר בראשית אלפי שנים אחרי.

     

    "המסקנה הכי רצינית היא שסיפור הירידה למצרים של משפחת יעקב לא היה רק ירידה של משפחה, כי אם הגירה של ממלכה שלמה. הטקסט מחביא בין השורות את זה שהייתה מלכות ישראל קדומה, והרי יעקב נקרא 'ישראל'. הממלכה שלטה על גב ההר מחברון ועד ג'נין של היום ואיבדה את עצמאותה עקב שבע שנות הרעב. וזו, אגב, אחת התאוריות שמסבירות את נפילתה של תרבות המאיה: בצורת ממושכת.

     

    "בספר יש הרבה ראיות לכך שהייתה פה ממלכה שאיבדה את עצמאותה בתוך מחלוקת עזה בין האחים-היורשים. בניו של יעקב רימו אותו פעמיים: פעם אחת עם דם העז על בגדי יוסף אחרי סילוקו והפעם השנייה בהסדר עם פרעה, שבמסגרתו הוחלף חבל הארץ של הממלכה הישראלית בחבל ארץ מצרי - גושן.

     

    "למעשה היו שם שתי קבוצות אחים שנלחמו ביניהן: האחת דגלה בהחזקת הממלכה בישראל, והשנייה טענה שאין סיכוי להתמודד עם זה וצריך לוותר עליה לפרעה. ראובן הבכור רצה להישאר בארץ כנען מתוך אינטרס ברור: לרשת את ממלכת אביו. כאשר אבשלום שוכב עם פילגשי אביו, דוד, זה כדי להראות שהוא המלך. לשכב עם פילגש המלך הוא מעשה מדיני ולא מיני. ראובן עושה את אותו הדבר: שוכב עם הפילגש של אבא שלו. מנגד, בראש הקבוצה שרצתה להתפטר מהממלכה הישראלית ולקבל את ההסדר עם פרעה עמד יהודה".

     

     

    ספיר שאל את עצמו למי היה המניע להסתיר את הדבר הזה בטקסט – והגיע למסקנה הבלתי-נמנעת, כלשונו: "למישהו שהיה מודאג מהלגיטימיות השלטונית של שבט יהודה. למשה - בן שבט לוי - לא היה לכאורה אינטרס לעשות את זה. התמונה שמצטיירת מהראיות הנאספות בטקסט של ספר בראשית היא שמי שכתב אותו היה בן שבט יהודה, שהיה לו אינטרס להסתיר את בגידת הבנים ביעקב ואת אובדן הממלכה ההיא".

     

    איך הגיבו רבנים לספר שלך?

    "אחד הרבנים הודה שהוא יכול לראות את ההטיות הלשוניות שאני מצביע עליהן, וזה מספיק מבחינתי. אחר אמר לי שהספר שלי עצבן אותו. מעצבן זה טוב כי זה מעיד על אמיתות מסוימת. אז האם יש חקר תנ"ך מאסיבי ביהדות? כן. האם יש חקר אקדמי? כן. אבל אם עד כה אף אחד לא הבין את הטקסט כפי שהוא, מבלי לבטל אות אחת כתמוהה ובלי להסתמך על הסברים חיצוניים – אז אני עשיתי את זה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תשכחו מהפרשנים: הקרימינולוג שחושף את סודות התנ"ך"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים