שתף קטע נבחר

עצות מהתנ"ך: 12 קטנות על ספר בראשית

ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, איך להתחמק משאלה לא נוחה, כללים לניהול משא ומתן מוצלח, וגם סוף מעשה במחשבה תחילה: כל פרשה בספר בראשית מלמדת אותנו משהו לחיים. שלב סיכומים

1. פרשת בראשית

אחרי שהאדם הראשון אכל מפרי עץ הדעת, בניגוד לאיסור של הבורא, הוא תפר לו חליפה מעלי תאנה והסתתר בגן העדן. על תגובתו של אלוהים מסופר: "ויקרא ה' אלוהים אל האדם ויאמר לו: איכה?"

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

 

 

השיב אדם: "את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי - ואחבא". התקיף אותו ה': "מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?!" מה ענה האדם הראשון לבוראו? "האישה אשר נתתה עמדי - היא נתנה לי מן העץ ואוכל".

 

ובמילים אחרות: מה אתה רוצה ממני?! אני הלכתי לישון, והנה בבוקר, לא רק שחסרה לי צלע - פתאום יש אישה לידי. אני ביקשתי אותה? תבוא אל עצמך בטענות.

 

המחשה לכלל הקלאסי: ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.

 

2. פרשת נח

הפרשה מספקת אף היא רעיון איך להתחמק משאלה לא נוחה של הצד השני או של השופט. כאשר אין בפיכם תשובה לעניין,

מה תאמרו?

 

בגמרא מסופר על חכם אחד שחברו הטריד אותו בשאלות רבות. יעץ לו חכם אחר: אמור לשואל "עורבא פרח!" (עורב פורח בארמית - כינוי לדבר שאין בו ממש). כלומר, ממני לא תקבל תשובה.

 

מה פשר הביטוי? אחד מהפרשנים ביאר: כשם שהעורב ששיגר נח מתיבתו לראות אם נפסק המבול לא חזר עם תשובה ("וישלח את העורב, ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ") - כך גם אתה לא תקבל תשובה עניינית ממני.

 

3. פרשת לך לך

אברהם לא הסתדר עם לוט, "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, כי היה רכושם רב". אמר אברהם ללוט:

"אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך: היפרד נא מעלי. אם השמאל - ואימינה, ואם הימין - ואשמאילה".

 

לא לקפוץ מיד ולהציע הצעה, אלא לתת לצד השני להציע את ההצעה הראשונה - זו עצה מועילה בהלכות משאים ומתנים. ומעלה נוספת לשיטה: היריב עשוי להשתכנע בתום לבכם כאשר אתם מאפשרים לו לבחור בין אפשרויות שונות.

 

4. פרשת וירא

בפרשה מסופר על אחד העימותים המיוחדים בתנ"ך: המשא ומתן בין אברהם לה' על השמדת סדום. אומר אברהם אבינו לאלוהים,

שרצה לכלות את חמתו על כל אנשי סדום החוטאת: "האף תספה צדיק עם רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר... חלילה לך מעשות כדבר הזה... השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"

 

המטרה: לגרום לצד השני להודות, קודם כל, בעיקרון. במקרה זה, העיקרון שה' "הודה" בו הוא שהענשת רשעים אינה יכולה לבוא על חשבון פגיעה בחפים מפשע. ברגע שריבונו של עולם הסכים לא להשמיד את העיר בגלל חמישים אנשים ישרים שבה - "דחק" אותו אברהם לפינה: ומה אם יהיו ארבעים צדיקים ושלושים, ועשרים ועשרה?

 

המסקנה: צריך לתחוב את הרגל לדלת, ואז לשטוח את הטיעונים שמטרתם לשכנע את הצד השני.

 

5. פרשת חיי שרה

איך לנהל מו"מ שיניב את התוצאות הטובות ביותר? את זה אפשר ללמוד מעֶפרון החיתי:

 

אברהם בא אל עפרון כדי לרכוש ממנו את מערת המכפלה לאחוזת קבר. אברהם התמים, שאלוהים אמר לו "התהלך לפני והיה תמים", עושה שגיאה של מתחילים: הוא נותן לעפרון להבין שיהיה מוכן לשלם כל סכום שהוא תמורת השדה ("בכסף מלא יתננה לי", הוא אומר).

 

עפרון מבין שאין בעיה כספית, ודורש סכום עתק - "ארבע-מאות שקל כסף" - ומוסיף במתק שפתיים: "ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור". אחרי הביני-לבינך הזה - איך אפשר לבקש הנחה? זה נשמע כמו המשפט של הסוחר הישראלי המצוי: לי זה עולה יותר!

 

6. פרשת תולדות

יצחק הזקן שראייתו נחלשה, מבקש מבנו עשו לצאת לציד ולהכין לו "מטעמים כאשר אהבתי". תמורת שרות טייק-אווי זה מבטיח יצחק

לברך את בנו. רבקה, אמם של התאומים עשו ויעקב, שומעת את השיחה ומורה לבנה האהוב, יעקב, להקדים את אחיו ולהביא לאביו את המטעמים. יצחק יחשוב שעשו עומד לפניו - ויברך את יעקב.

 

יעקב חושש שאביו ימשש אותו ויגלה כי הוא אינו עשו, ועל כן מייעצת לו רבקה להתחפש לאחיו. יעקב עושה כן. ואולם יצחק חושד ואומר את המשפט הידוע: "הקול קול יעקב - והידיים ידיי עשו", ושואל את בנו: "האתה זה בני עשו?" יעקב השיב במילה אחת: "אני".

 

רש"י מתפעל מתשובתו של יעקב, שהפעם (בניגוד למסופר פסוקים אחדים לפני כן) לא ענה תשובה בלתי נכונה, והסתפק במילה לא מחייבת. זהו טיפ איך להתחמק משאלה לא נוחה בלי לחטוא לאמת.

 

7. פרשת ויצא

מה חשוב ביותר לעורך דין? דיוק, בירור קפדני של העובדות, פלפול בפרשנות מסמכים, ניסיון למצוא פרצות

בהסכם המנוסח לרעת הלקוח שלו.

 

וכך אומר יעקב ללבן בפרשת "ויצא", כאשר הם מסכמים את דיל השידוכים בין רחל בתו של לבן, ליעקב שהתאהב בה: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". יעקב לא סמך על לבן, למרות שהיה דודו.

 

רש"י מסביר את המשפט שציטטנו מדברי יעקב: אם יעקב היה אומר ללבן אעבדך שבע שנים "עבור רחל", בלי להוסיף דבר - היה עלול לבן להביא לו אישה אחרת ששמה רחל. אם יעקב היה אומר ללבן שיעבוד עבור "רחל בתך", היה לבן משנה אולי את שמה של לאה לרחל. לכן הוסיף יעקב גם: "הקטנה".

 

כל הפרטנות הזאת הנראית טרחנית, דרושה כדי למנוע טעות או הטעיה. לא תמיד הקפדנות הזאת מועילה מול צד נכלולי שימצא סדק להתחמק גם כאשר החוזה מפורט ביותר. עובדה: לבן הארמי סידר את יעקב. לא במקרה לבן בהיפוך אותיות יוצא נבל, וארמי בהיפוך – רמאי.

 

8. פרשת וישלח

הפרשה מספרת כי שכם, בנו של חמור נשיא החיווים, התאהב בדינה, בתו של יעקב. חמור בא לבני יעקב ואמר להם: "שכם בני חשקה נפשו בבתכם - תנו נא אותה לו לאישה". שמעון ולוי,

אחיי דינה, כעסו על שכם שהתעלל באחותם וענו לאביו: "לא נוכל לעשות הדבר הזה, לתת את אחותנו לאיש אשר לו עורלה, כי חרפה היא לנו". האחים הוסיפו: "בזאת נאות לכם: אם תהיו כמונו להימול לכם כל זכר, ונתנו את בנותינו לכם ואת בנותיכם ניקח לנו".

 

מדוע רצו שמעון ולוי שאנשי שכם יתגיירו? משום שהם כבר תכננו לטבוח בהם, "בהיותם כואבים" מטקס ברית המילה, כפי שמסופר בהמשך הפרשה. והם חשבו על דעת הקהל: אם יהרגו גויים - כל העולם יסער. אבל אם יהרגו יהודים - איש לא יבוא בטענות.

 

העצה מכאן: סוף מעשה במחשבה תחילה. יש להכשיר את דעתו של בן הזוג או של עורך דינו - למעשה שעומדים לעשותו. לצפות כמה צעדים קדימה את התגובות למעשיכם.

 

9. פרשת וישב

הפרשת מספרת כי יוסף הוציא באוזני אביו יעקב "דיבה רעה" על אחיו. הרב קוק אמר כי לכל אדם יש מעלות ויש חסרונות, ונכון להתבונן בבני האדם כשלמות אחת,

ואז רואים גם הצד החיובי הקיים בכל אחד.

 

יוסף, בדברו לשון הרע על אֵחיו, גילה נטייה ברורה לראות בעיקר את הצד השלילי שבהם. על כן ציווה עליו אביו: "לך נא ראה את שלום אחיך" - את השלם בהם ולא רק את מגרעותיהם. אחד מראשי החסידות, רבי אלימלך מליז'נסק, כתב תפילה על כך: "תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

 

כאשר מייצג עורך דין בן זוג הגדוש כעס על משנהו, טוב יעשה אם יפקח את עיניי הלקוח שלו לראות כי לאדם שאתו התחתן - וקיווה לחלק אתו את חייו עד זיקנה ושיבה -יש גם צד שני.

 

10. פרשת מקץ

בפרשה עצה היפה לזוגות מסוכסכים, כמו גם לפוליטיקאים של ימינו, ובעצם - מימים ימימה. יוסף שעלה לגדולה והיה למשנה למלך מצרים,

הורה למשרתו לטמון גביעי כסף בכליו של אחיו בנימין. אחר כך ציווה על המשרתים לערוך חיפוש בציוד של כל האחים, "ויחפשו" - מספרת הפרשה - "בגדול החל ובקטון כילה".

 

מכאן ניתן ללמוד, כי בשעה שמחפשים פשעים ועוונות - צריך לבדוק תחילה במעשי הגדולים. לא להאשים את הילדים המסרבים לשמור על קשר עם אחד מהוריהם, אלא לבדוק ב"גדולים" - בהורים, שבהתנהגותם גורמים למעשי הקטנים.

 

11. פרשת ויגש

אחרי שיוסף התוודע לאחיו במעמד המרגש ואמר להם: "אני יוסף - העוד אבי חי?" הוא שלח אותם חזרה

ממצרים לביתם, לא לפני שצייד אותם בעגלות מלאות צידה לדרך, בבגדים ובכסף.

 

אבל בנוסף למתנות ולרכוש, השיא יוסף עצה טובה לאֵחיו: "אל תרגזו בדרך". פרשנים אחדים ראו בכך אזהרה, שהאחים לא יתחילו להתווכח מי מהם אשם במעשה הנורא של מכירת יוסף לישמעאלים, לאחר שהשליכו אותו לבור; של מי היה הרעיון לטבול את כתונת הפסים של האח הצעיר בדם ולהראותה לאביהם.

 

כאשר מגיעים להסכם - בין אם לשלום בית ובין לגירושין - רצוי לראות בכך סוף פסוק, ולא להמשיך בהתנצחויות היסטוריות והיסטריות מי אחראי להתדרדרות היחסים ומי אשם בקרע. ההסכם נחתם - וצריך להתבונן רק קדימה.

 

12. פרשת ויחי

בפרשה - תובנה מעניינת בשאלה מהו הדבר החשוב בחיים, והיא נפתחת בפסוק: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה". היו אלו

השנים שבהן זכה להתאחד שוב עם בנו יוסף. בן כמה היה יוסף כאשר הלך לראות בשלום אחיו ונעלם מחיי אביו יעקב? בפרשת וישב מסופר: "יוסף בן שבע-עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן".

 

כלומר, יעקב זכה לחיות עם בנו האהוב - "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" - 34 שנים, בדיוק כמניין המילה "ויחי" בגימטריה.

 

ללמדנו, כי רק החיים עם הילדים נקראים חיים.

 

  • עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני משפחה וירושה, המעלה מופע על הומור יהודי, "צחוק הגורל", ומופע הומוריסטי נוסף על זוגיות, "טובים השניים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גדי דגון
עו"ד בני דון-יחייא
צילום: גדי דגון
מומלצים