שיטת ימימה: פרפקציוניזם הוא אויב האמונה
אם המכבים היו נכנעים ליאוש של החורבן, ואם לא היו מחפשים את הכד המושלם שיספיק לשמונה ימים, ואם היו חושבים על מה יקרה מחר ולשם מה להתאמץ בכלל, לא היה להם נס - ולא היה לנו חנוכה. "זאת חנוכה" שמח
"בכל מצב אפשר לתקן - כל זמן הוא זמן לדיוק". לכאורה, משפט מעורר תמיהה ואולי אף יומרה, אולם בתפיסה רוחנית המושתת על הנחת היסוד שהעולם שואף לתיקונו, אנו מניחים שתמיד ישנה עבורנו איזושהי אופציה לתיקון, או בשפת לימודי ימימה: "כל זמן הוא זמן לדיוק".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
כל מה שרציתם לדעת על חנוכה - בעמוד המיוחד שלנו. היכנסו
אימון באמונה
התדר של ימימה לא מפסיק לשדר
ynet
היא החלה ללמוד אצל ימימה לפני 20 שנה, ומאז התקרבה אל הדת והפכה למורה לחשיבה הכרתית בעצמה. עידית שלו - מלכת "שיטת ימימה" - מספרת על האישיות המיוחדת של מורתה, על התלות במחברות - ועל החיטוט הפנימי הבלתי פוסק
התודעה שדחפה אותם להמשיך ולחפש היא תודעת "הדיוק". הם נשאו בתוכם ידיעה שקיים משהו בתוך כל החורבן הזה שעדיין טהור, לא נגוע, שמור, שממנו ניתן להתחיל מהלך של תיקון. הם נשאו איתם תודעה שיש עבורם בחירה מיטיבה, והם אכן מוצאים כד אחד שמור וטהור.
אלא שאותו כד קטן, חתום בחותמו של כהן גדול, הספיק ליום אחד בלבד. ההסכמה להדליק מנורה אחת בתוך מקדש שלם שנחרב, מושתת על רעיון החלקיות כתפיסה של תיקון. בניגוד לתפיסה קטגוריאלית של הכול או לא כלום, החלקי הוא בבחינת הכול. זה הפך הפרפקציוניזם.
הרעיון השלישי שהוביל אותם הוא רעיון העכשוויות, כאן ועכשיו, שהרי אילו היו עסוקים רק במה שהתרחש או בשאלה כמה זמן המנורה תדלוק בעתיד - לא היו מדליקים. אך הם מייקרים את הרגע הזה, את ההוויה הזו, ומקדשים אותה. כאן ועכשיו, רק ליום אחד ורק את המנורה הם מדליקים. קודם לכבוד עצמם, הם מאירים לעצמם - ומשם לכולנו עד עצם היום הזה.
עוד חנוכה בערוץ היהדות:
- חג האורים של הטיבטים: בין חנוכיות לפנסי לוטוס
- "נס חנוכה מהלך": הציל עשרות - ונפגע קשה
- הסיפור שמאחורי "נרותיי הזעירים": היוצרים העיוורים שזכרו את האור
לפנייה לכתב/ת 
עידית שלו
צילום: אורות
מומלצים
