אופס: השיר שיפתח את טקס הדלקת המשואות נכתב בכלל על מדינה אחרת

"רק שבעה ימים אביב בשנה וגשמים וסגריר כל היתר" - השורה הזו לבדה כבר מעלה חשד - חורף כמעט כל השנה בארצנו הים תיכונית? "למלכה אין בית, למלך אין כתר" - גם המילים האלה קצת תמוהות, הרי אצלנו אין מלכים בנמצא. ובכל זאת, היום (א') נודע כי השיר "מכורה שלי", שכתבה לאה גולדברג ועם ביצועו מזוהה חוה אלברשטיין, ממנו לקוחים הציטוטים, יפתח את טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70, בביצועה של שרית חדד.

"אני בטוחה שעם ישראל כולו יתרגש כאשר ישמע את שרית בשיר הכל כך מיוחד הזה שמבטא את האהבה והחיבור לארצנו", כתבה שרת התרבות והספורט מירי רגב עם ההודעה על שיבוצו בפתח הטקס, על רקע תמונות חללי מערכות ישראל. אלא שהפקת הטקס, עליה אמונה רגב, לא לקחה בחשבון שאותה ארץ נוי אביונה המתוארת בשיר היא לא ישראל, אלא בכלל ליטא. אופס.

 

"אצל גולדברג המורכבות תמיד על פני השטח"(באדיבות מכון גנזים)

פעמים רבות ביצירתה מציגה גולדברג תחושות מורכבות בנוגע למושג המולדת, ארץ ישראל וההגירה. "בשונה מהרבה משוררים ציוניים, שנענו לציווי למחוק את חוויות הגולה - אצל גולדברג המורכבות הייתה תמיד על פני השטח, גלויה ומדוברת", ממשיכה אולמרט, "לכן אפשר לחשוב על הביצוע של שרית דווקא כבחירה מורכבת, אפילו חתרנית, שמעלה שאלות על המולדת - אף כי קשה לי להאמין שזו כוונתם של מי שקיבלו את ההחלטה".

"זו בחירה מוזרה, כי יש כל כך הרבה שירים מגוייסים. אפילו אם חושבים עליו בתור שיר על ארץ ישראל - שהוא לא - הוא ממש לא מגויס. יכול להיות שזה נובע מאי הבנה, ואז יש אירוניה שעוברת מעל לראש של מי שבחר שזה יהיה הביצוע, אבל זה לא משנה. מה שחשוב הוא שנוצר כאן משהו - תרבותית, שיש לו פוטנציאל להציע אופציה חדשה: המולדת, המקום שמרגישים אליו שייכות, לא כרוך בשלילה של מה שהיה קודם. לא משנה אם זה ארצות צפון אפריקה או ליטא".

שרית חדד. "זה יכול להיות ריקליימינג של שיר אשכנזי"(צילום: גיא כושי ויריב פיין)

אולמרט ממשיכה עם הפרשנות שלה לדברים: "אם זה לא היה בכזה הקשר ממלכתי-לאומי זה היה יכול להיות רדיקלי, כי זה פותח את ההקשר של המתח בין הגולה לארץ - לא רק בהקשר של אירופה וישראל, אלא גם של המזרח. זה יכול להיות ריקליימינג של שיר אשכנזי, שהופך להיות לא-רק-שיר-אשכנזי, אבל אני בספק אם זו הייתה הכוונה".

בין מולדת אחת לאחרת

הבחירה לראות בביצוע של חדד מעשה חתרני ממשיכה את הקו שבו השיר נקט - מחזור "משירי ארץ אהבתי" פורסם בתקופה שבה לא היה ספק כיצד יש לנהוג בזיכרון הגולה: "כשהיה כאן קשה ונדרש מאנשים לשכוח את מה שהיה בגולה, כולם יישרו עם זה קו, אבל גולדברג תמיד התגעגעה. לא רק במובן הגיאוגרפי. היא לא הסכימה להכפיף את עצמה לתפיסה פשטנית של אנחנו והם, גלות ומולדת. זה לא עבד בשבילה", מוסיפה אולמרט.

לאה גולדברג מקריאה את "משירי ארץ אהבתי"

ואכן, כשמדברים על הגולה בהקשר של גולדברג, הסיפור כלל לא פשוט. בראשית חייה המשוררת עברה בין ערים רבות באירופה עד שעלתה לארץ. היא נולדה בעיר קניסברג שבפרוסיה וגדלה בקובנה שבליטא. במלחמת העולם הראשונה משפחתה ברחה לרוסיה ומשם חזרה לקובנה. את לימודיה היא השלימה בברלין ובבון ולבסוף חזרה לעיר ראסין בליטא כדי ללמד בה עברית.

"המעבר ממקום אחד לאחר כרוך בקריעה". גולדברג(צילום: cohen fritz, לעמ)

אולמרט מזכירה שהתרבות העברית זרמה בעורקיה של גולדברג משלב מאוד מוקדם: "כשהייתה בת עשר, כתבה בעברית למרות שהיו לה שגיאות כתיב. ההזדהות שלה עם התרבות העברית, בגירסה הציונית שלה, לא ביידיש - לגמרי הייתה שם, כבר מילדותה. היא מדברת על זה שהיא רוצה להיות חלוצה כילדה ביומן שלה. היא מרגישה הזדהות גדולה עם הפרויקט הציוני בתור המולדת האמיתית של העם העברי, אבל זה עומד מול החוויות הראשוניות שלה כאדם, כסובייקט בעולם, עם המראות הראשונים שלה - אירופה, שלג. הגדולה שלה זו היכולת לא לזייף שם. הפרשנויות המעניינות של השיר הן אלה שערות לכפילות שיש בו".

ממשרד התרבות לא התקבלה תגובה בנושא.

"משירי ארץ אהבתי" / לאה גולדברג

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה -

למלכה אין בית, למלך אין כתר.

ושבעה ימים אביב בשנה

וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעה ימים הורדים פורחים,

ושבעה ימים הטללים זורחים,

ושבעה ימים חלונות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים ברחוב

ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,

וכל קבצנייך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,

למלכה אין בית למלך אין כתר.

רק שבעה ימים חגים בשנה

ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים

ושבעה ימים שולחנות ערוכים,

ושבעה ימים הלבבות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים בתפילה,

ובנייך בנותייך חתן כלה,

וכל קבצנייך אחים.

עלובה שלי, אביונה ומרה,

למלך אין בית, למלכה אין כתר -

רק אחת בעולם את שבחך אמרה

וגנותך חרפתך כל היתר.

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,

לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,

מחורבן חומתייך כל אבן קטנה -

אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה

אנודה עם שיר ותיבת נגינה

לתנות דלותך הזוהרת.