דודו פארוק הוא העתיד של המוזיקה הישראלית

כבר מהכניסה שלו לאולם - כשהוא מרחף על אומגה מעל הקהל עם איבר עצום ממדים, היה ברור לקהל שדודו פארוק מגיע בכל אונו. על הבמה של ההאנגר 11 עמדו לא פחות מעשרה נגנים, האולם היה מלא אבל ניכר שלא כל הכרטיסים נמכרו. רגע לפני שהחלה ההופעה הגדולה הראשונה של אורי קומאי בן ה-21, תחת האלטר אגו שלו כדודו פארוק, התחושה הייתה שהכל קצת יותר מדי. שהאירוע הזה גדול עליו. שהתקשורת, הילדים, הדיונים על הדמות שלו וההשקעה הענקית של מותג הקונדומים שזרק פה חסות - כל אלה לא יכולים שלא להיות מעמסה גדולה על אומן בחיתוליו. 

פארוק, ראפר אינטרנט ותופעת רשת, הפך לפחד הגדול של הורים בישראל. אחרי סיבוב יחצנות באולפנים שבהם ודאי לא היה חושב לדרוך בעבר, הוא עושה את טבילת האש בהופעה שבה הגיל המותר לכניסה הוא 18 ומעלה (כאן הוא כבר איבד את רוב הקהל שלו) וכרטיס עולה לא פחות מ-180 שקלים. אז איך כל זה יכול לעבוד?

עוד ביקורות בערוץ המוזיקה:

חביבת ציון: לורן היל חיה ובועטת בתל אביב

"סלומה" באופרה הישראלית: הפקה מרתקת, ביצוע משובח

זה מה שצריך כדי להביא קהל צעיר לאופרה

עובד גם עובד. ככל שההופעה התקדמה, נראה שכל הפירוטכניקה, הלייזרים, המסך מרהיב, האמנים האורחים, והלהקה הגדולה - בקושי מצליחים להדביק את הקצב של דודו פארוק, אחד הפרפורמרים הגדולים שנולדו פה, ואולי כוכב הרוק הראשון בישראל מזה עשורים. פארוק השאיר אחריו במה חרוכה בהופעה חד פעמית, תצוגת יכולת בלתי נתפסת ממי שעד לא מזמן היה חייל ומפקד בצה"ל. בזה אחר זה הוא ירה את כל הלהיטים הגדולים שלו "דוד המלך (ערק, ערק, ערק)", "חגורה שחורה", "ארמני" וביצוע בלתי נשכח באורך 8 דקות ו-22 שניות של "אלירן סבג".

אתה ראשון יה-דודו(צילום: רז גרוס)

הברנז'ה מחבקת - פארוק עם קובי אוז(צילום: רז גרוס)

הקהל הצעיר, ככל הנראה מתל אביב וסביבתה לא רק שידע את כל המילים, אלא גם אימץ בשמחה את פוזת הרוקר החדשה של פארוק כשברקע להקת המטאל קין והבל 90210 ותזמורת שכללה בין היתר צ'לו, כינור, דרבוקה וקחון. השילוב של מיזוגיניה בולטת, מוזיקת טראפ, עופר ניסים ומטאל כבד - הרגיש הכי טבעי בעולם.

גם ל"זקנים" יותר באולם שהעדיפו לצאת לסערה, ולראות את הדבר האמיתי ולא את החיקוי ב"ארץ נהדרת", ניתן מענה: קובי אוז קפץ לבמה (ועל הבמה) וביצע עם פארוק את הלהיט בן ה-20 של טיפקס, "סמי וסומו". 

אל ההופעה הזאת פארוק מגיע קצת חבול. במסגרת מסע היח"צ הטרנס-אטלנטי הוא התארח באולפן ynet, בתוכנית הבוקר של ערוץ עשר (עוד לפני המיזוג), בחברת החדשות ואפילו אצל אופירה וברקו, שם הצמד ניסה לחלץ ממנו את מה שברור שהוא לא הגיע לתת - ריאיון עם האיש שעומד מאחורי הדמות. קומאי, מוזיקאי מוכשר אבל שחקן הרבה פחות, התבלבל לרגע, יצא מהדמות, וניסה להסביר להם משהו על אמנות. כשזה לא עבד, הוא פשוט נטש את האולפן. במהלך ההופעה, הוא הזכיר את הצמד, כזוכים בהגרלה הזויה, כאילו הכל עובד לפי התוכנית שלו. אולם, צפייה בקטע מרגישה שקומאי לא היה צריך לתת לדמות שלו לדבר עדיין. היא לא מוכנה, לא בשלה, ולא נראה שהוא ליטש אותה עד הסוף. סשה ברון כהן? הוא כל כך רחוק משם.

אולי משום שפארוק הוא בדיוק ההפך מדמות מהוקצעת. הוא המנוע שמאפשר לקומאי לא לחשוב יותר מדי, לא לתכנן, לא להיתקע, לפרוץ בלי חשבון, לירות מהמותן, לשחק אותה איש מסוכן שעושה מוזיקה מסוכנת. בסופו של דבר, זה מה שמייחד אותו מול שאר התופעות התרבותיות שהפופ הישראלי הניב בשנים האחרונות, ובכלל. אם המוזיקה הישראלית היא נחמדה, עדינה, חמה ומלטפת, פארוק הוא האנטיתזה. הוא מגעיל, מיזוגן, חמום, המוזיקה שלו נוטפת פחד וזיעה. במובנים רבים היא מחוברת לרחוב הישראלי הרבה יותר מכל מה שמגיע לפניה. פארוק הוא התגשמות הסיוט הישראלי.

זו גם הסיבה שהוא מעורר כל כך הרבה אמוציות אצל מתנגדיו. לא משנה כמה הוא יתחבא מאחורי המשפט "זו בסך הכל בדיחה ואתה לא מבין אותה", אי אפשר להסתיר את היחס המשפיל לנשים והגזענות כלפי המזרחים כפי שהדמות של פארוק מציגה אותם. אבל בכל מה שקשור לכישרון מוזיקלי - שם הוא בלתי מנוצח. אם פארוקומאי רצה להוכיח הערב שהוא לא סתם בדיחה, אלא מוזיקאי מהשורה הראשונה - הוא עשה זאת. ויש גם מילה להורים המודאגים: אם הפחד שלכם שדודו פארוק מייצג את המוזיקה של העתיד, תתכוננו, הסיוט הזה עומד להתגשם.