שתף קטע נבחר

אפילו אלוהים לא יציל אתכם: על תורת הגמול

קל לגלות שההשקעה במצוות לא מניבה פירות חומריים. קל להבין שאלוהים איננו כספומט. השאלה הקשה היא מה כן ניתן לומר על יחסו של אלוהים אלינו. האם מותר לצפות לתוצאה חיובית כלשהי מקיום מצוות - או שכל אמונה בשכר ועונש היא חטא וגם כסילות?

מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים?

בשנת 1981, ארבע שנים לאחר פטירת בנו, פרסם הרב הקונסרבטיבי הרולד קושניר את הספר "מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים" ("When Bad Things Happen to Good People"). שאלה דתית יסודית שמכאיבה במיוחד בזמן אסונות אישיים. הספר היה לרב-מכר.

 


 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

בימים אלה שאלת "צדיק ורע לו" נמצאת על סדר היום הרוחני שלנו. ריבוי המקרים של מוות מקורונה בתוך הקהילות היהודיות ומותם הצעיר של אנשים מיוחדים ונדיבים, מעוררים את השאלה.

 

את יודעת, אני אדם טוב

ביום מושלג, באחד מביקוריי בניו-יורק, ניגש אליי איש גדול ממדים ממוצא אפרו-אמריקאי וביקש כסף לקנות מרק חם. כשהושטתי את המטבעות הוא הישיר אליי מבט ואמר: "את יודעת, אני אדם טוב". הלב שלי התכווץ. "למה הוא אומר לי את זה? מה גורם לו להניח שאני חושבת שהוא לא אדם טוב?" אבל מהר נזכרתי בעולם הדתי-קפיטליסטי שבתוכו הוא חי (וגם אני); עולם שהטמיע בנו את האמונה האכזרית שהעושר מעיד על בעליו, ואלוהים מחלק את הכסף לצדיקים ומונע אותו ממי שאינם ראויים לו.

 

שאלות אלו בנויות על ההנחה שהעולם (ואם תרצו, אלוהים) אמור לתגמל אותנו על מעשינו. נשים טובות אמורות לחיות חיים טובים, ורעות – חיים רעים. אלא שאין במציאות אפילו דבר אחד שמאשר זאת. אין, ומעולם לא היה, קשר בין העושר שלנו למעשינו - ובכל זאת, התשוקה לסדר יצרה תרבות דתית שמחזקת אמונות כזב אלו, והמערכת הפוליטית משתמשת בהן בציניות כדי לבצר את שליטתה. החיבוק המשולש של פסיכולוגיה-דת-פוליטיקה משמר ומעבה את האמונה שיש קשר בין מעשינו, לשפע ולביטחון שהעולם יעניק לנו.

 

אם - אז

התורה, ובתוכה פרשת השבוע, מבנה ביסודיות את האמונה שמעשים טובים מבטיחים חיים נוחים, ומעשים רעים הם ערובה לסבל (ויקרא כ"ו): "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ... וְאִם... לֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּ ... אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ".

 

הוגות והוגי דעות דתיים מבקשים לסדר את הפער המכאיב בין אמונה זו למציאות. מפורסמות הן גערותיו של ישעיהו ליבוביץ': "אלוהים הוא לא קופת חולים".

 

ברוח דומה זכורה אמירתה הצנועה והמרגשת של רחל פרנקל, אימו של נפתלי, בשעה שגורלו לא היה ידוע. "מה שלא יקרה, ה' לא עובד אצלנו", אמרה, והכינה את חברי בנה לבשורה הקשה שתבוא. בשבוע שעבר קראתי כאן את דברי הרב חגי לונדין, בהתייחסו למתי הקורונה: "בעולם היהודי אנחנו לא רואים באלוהים סוג של כספומט שתפקידו לספק לנו את מה שאנו חושקים בו".

 

בלי להקטין מחשיבות קביעות אלו, יש לומר שקל לגלות שההשקעה במצוות לא מניבה פירות חומריים. קל להבין שאלוהים אינו כספומט. השאלה הקשה היא מה כן ניתן לומר על יחסו של אלוהים אלינו. האם מותר לצפות לתוצאה חיובית כלשהי מקיום מצוות, או שכל אמונה בשכר ועונש היא חטא וגם כסילות?

 

מה היה חטאו של אלישע בן אבויה?

התלמודים מרבים לעסוק בדמותו של החכם היהודי, אלישע בן אבויה, בן המאה השנייה לספירה, ש"יצא לתרבות רעה". החכמים טופלים על אלישע רשימה ארוכה ועשירה של הסברים לעזיבתו את הדת היהודית. ונדמה שיותר משההסברים מעידים על עולמו של אלישע, הם מעידים על החכמים שמשתמשים באלישע לבטא את הסיבות בגללן היו יכולים לצאת ל"תרבות רעה".

 

אחת האגדות על רגע נטישת העולם הדתי, מתמקדת בשכר ועונש (קידושין ל"ט, עמוד ב'). "רבי יעקב אומר: אין לך כל מצווה ומצווה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתוב (דברים, ה'): 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך'. בשילוח הקן כתוב (דברים כ"ב): 'למען ייטב לך והארכת ימים'. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת. היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה?"

 

כך היה המעשה: אב שלח את בנו להביא גוזלים מקן שנמצא במבנה גבוה. הילד שעשה רצון אביו קיים שתי מצוות ששכרן הנקוב בתורה הוא אריכות ימים ונחת. למרות זאת, בזמן הירידה בסולם הילד נפל ומת. בנוסף לכאב, לפנינו מצוקה דתית, שהרי עינינו הרואות שחייו של הילד התקצרו כתוצאה משמירתן של המצוות הללו.

 

שתי בעיות עם העולם הבא

רבי יעקב לא מוכן להשאיר את המתח ללא מענה, והוא מגלגל את האתגר אל המגרש הנוח - העולם הבא. אלא שהעולם הבא נולד לאחר הספרות המקראית (או בשלהי תקופה זו). "העולם הבא" נראה כתשובה קלה ומפתה מדי לאתגר שבפנינו. אין מי שחזרה מהעולם ההוא, אין מי שיכולה להוכיח את קיומו שלא לדבר על תנאי החיים שהוא מציע.

 

בשלב זה מתערב עורך הסוגיה בסיפור, ומציע לנו לא למהר להתפתות לפיתרון העולם הבא. העורך מגרד בפדחתו, קל לראות את אגלי הזעה שמבצבצים בה, כשהוא מצליח להעלות בערך שלושה הסברים לעונש החמור שהטיל אלוהים על הילד.

 

א. "אולי לא היה כך" - אולי העולם מתנהל בדין ורבי יעקב בדה סיפור מוזר. תשובה זו נהדפת במהירות. "רבי יעקב ראה מעשה", ובינינו, כולנו ראינו מעשים. כולנו ראינו צדיקות נעזבות וזרען מבקש לחם.

 

ב. ניסיון שני של העורך, ניסיון מפותל מאוד, הוא לבחון האם יש אפשרות שהבן הרהר הרהורי עבירה, ואפילו הרהורי עבודה זרה בשעה שעלה להביא את הגוזלים - ועל כן הגיע לו להיענש. גם התירוץ הזה נדחה בטענה שהקדוש ברוך-הוא היה יכול לשמור על הבן שלא יהרהר בעבודה זרה בשעת קיום מצווה שסכנתה בצידה. ובשפתנו, אלוהים היה יכול להתאמץ יותר לנהל עולם הגון של שכר ועונש.

 

ג. הצעה שלישית, טובה יותר מקודמותיה, היא שהסולם שעליו עלה הבן היה רעוע ואסור לסמוך על הנס, שכן אלוהים לא מציל אותנו מעצמנו, מאסונות שאנחנו יוצרים.

 

אלא שבשלב זה מתייאש העורך מניהול משא ומתן קטנוני בין התורה למציאות, שהרי זה לא באמת עובד. דברים רעים קורים לאנשים טובים. בן שמקיים מצוות כיבוד הורים ושילוח הקן מת בשעת קיום המצווה. ועוד לא דיברנו על רדיפות הדת, על פוגרומים ועל השואה.

 

בעת זו מתערב בשיחה רב יוסף, חכם חשוב מישיבת פומבדיתא שבבבל, בן המאה השלישית לספירה, והוא חושף את הקלפים. רבי יעקב, זה שמבקש ללמדנו שההבטחה "והארכת ימים" מתייחסת לעולם הבא, הוא נכדו, בן בתו של אלישע בן אבויה, החכם ש"יצא לתרבות רעה". "אילו דרש 'אחר' (הכינוי של בן אבויה) את הפסוק כפי שדורש אותו רבי יעקב, בן בתו, הוא לא היה חוטא".

 

דבר אחד "קטן" היה חסר בתיאולוגיה של אלישע בן אבויה - האמונה שעלינו לדחות לעולם הבא כל הבטחה דתית שניתנה ביחס לעולם הזה, ואנחנו נותרנו עם השאלה האם יש דרך ביניים בין שלילת האמונה בשכר ועונש, לדחייתה לעולם הבא.

 

גם אני

אני לא מאמינה בשכר ועונש מהסוג שהוזכר כאן. עם זאת, אני מגלה שגם העולם שלי מלא בתורות גמול. ניסיתי לערוך לעצמי רשימה קצרה של משהו מתורת הגמול האישית שלי:

 

אם אני מאירה פנים לאנשים – הם לרוב מאירים אליי פנים בחזרה. כשאני מתנהגת באדיבות, ביושר ובנדיבות – אני מרגישה טוב עם עצמי. כשאני מתייחסת באהבה לגוף שלי – אני מרגישה טוב יותר.

 

ומה תורת הגמול שלכן?

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

אני שמחה להזמין אתכן, חברות וגם חברים בבית המדרש, לערב ההשקה של ספר השירים שלי "שאישה אינה אלהים". האירוע יתקיים בזום - בלינק זה ביום שלישי הקרוב (19/5) בשעה 19:00.

 

  •  יונה ארזי תשוחח על "גילוי עריות ביצירתו של ביאליק".
  •  המשוררת דורית ויסמן תשוחח על: "מגלות לתקומה בשירה".
  • פרופ' מיכל מושקט ברקן ואני נשוחח על הגילוי והכיסוי בשירים ובחיים.
  •  הזמרים והמלחינים דותן סיטבון וחגית כפיר, ישירו וקבוצת התיאטרון הירושלמי תציג קטע ממופע.

 

 אשמח להתראות

 

שבת שלום

 

לעוד טורים של רוחמה וייס   

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלבום פרטי
פרופ' רוחמה וייס
צילום: אלבום פרטי
מומלצים