שנטיפי לעשירים

בשבוע שעבר הפתיע אותי ערוץ הסרטים של הכבלים עם הקרנת "וודסטוק – שלושה ימים של שלום, מוזיקה ואהבה". כמובן שלא עמדתי בפיתוי לעשות רסטורציה לעותק הדהוי שלי והקלטתי. גם סטריאו, גם מתורגם, מה רע?
על פסטיבל וודסטוק יכולתם לקרוא בעשורים האחרונים מאות אלפי מילים. המשותף לרובן הוא שהן נכתבו על-ידי אנשים שלא היו שם. כמוכם, הם קראו מה כתבו אחרים ואת החסר השלימו תוך צפייה בסרט. הח"מ אינו שונה מהם במובן זה, אבל יש לו קילומטראז' ארוך על התקליטים המקוריים וגם בתור הנשכח של קולנוע פריז, בימי שבת בצהרים.
הבעייה העיקרית עם הסרט "וודסטוק" היא שרוב צופיו התייחסו אליו כאל אוסף של קליפים. אוהבי המוזיקה של הדור ההוא יכלו לקבל בסרט מנה גדושה של האמנים החשובים של התקופה, אבל זה מה שגרם לו להפוך ל"סרט הופעה", שעה שהוא היה בסך הכל סרט תיעודי.
בסך הכל? אני מתנצל. "וודסטוק" הוא סרט תיעודי נפלא. כבעליו הגאה של ערוץ ההיסטוריה אני נוטה להנות מסוג כזה של סרטים. הצפיה הנינוחה בבית איפשרה לי לראות את "וודסטוק" כסרט עם התחלה, אמצע וסוף ולא רק כהופעה עם קטעי קישור טורדניים. הצפייה בגירסת ה-DVD, שהיא ארוכה יותר, ברוח "גירסת הבמאי", רק העצימה את המסקנה הזו.
על היות ההיפי'ז בסיקסטיז תופעה היסטורית חשובה כבר אין חולק. הימצאות הסרט "וודסטוק" לרגלינו כל השנים הללו טישטשה מעט את העובדה שזהו המסמך ההיסטורי החשוב ביותר המתעד אותה. ואיזה סרט נפלא הוא זה: הפתיחה, המתעדת את "הקמת המחנה" בעיבורי העיירה המנומנמת והאידילית בת'ל, המלחמות הסיזיפיות של המארגנים עם גודש הקהל ופגעי מזג האוויר, הראיונות האקראיים עם עוברי אורח, ההצצה הרשמית לעולמם של ההיפיז', שלהי האירוע והפירוק הסופי. וכאשר המרואיינים שלך הם אנשים כמו ג'רי גרסייה (בתפקיד קהל מיוחס, שמעשן את הג'וינטים שלו ליד הבמה) – אתה מקבל סרט היסטורי אמיתי.

כשהסאונד מופרד נכון

הפרט הבולט המתווסף רק לפורמט ה-DVD הוא העברת תחושת הפסטיבל האמיתית לסלון. זה מתחיל עם הצגת ה"מקדימים המקצועיים", שבאים על טפם יום לפני הפתיחה כדי להתמקם, וממשיך בסאונד המשובח, השולח את ההכרזות ברמקולים אל חלל הסלון, בשונה מקטעי השיחה או המוזיקה. התחושה מתחזקת בסיומו של קטע מוזיקלי (המושמע בעיקר "מקדימה"), כאשר תשואות הקהל מהדהדות מסביבך. הוסיפו לכך את העובדה שבשמי וודסטוק חגו כל הזמן מסוקים ותזכרו שמערכת סראונד אוהבת הליקופטרים, במיוחד כשפס הקול ב-5.1 מניע אותם לרמקולים המתאימים.
ואחרי הכל, וודסטוק הוא סרט תיעודי עם מוזיקה נהדרת. גם כאן מתברר כי כאשר הדור ההוא ביקש להנציח את עצמו בסרט, הוא עשה זאת באמצעים הטובים ביותר של התקופה ההיא. איכות העותק המדורדרת של "פריז" והעובדה שגם ההקרנה הראשונה לא נתמכה על-ידי ציוד הגברה תואם, הסתירה את העובדה שכקונצרט, וודסטוק הוקלט נהדר. המיקס שנעשה בגירסה המחודשת עושה חסד עם כל קטעי ההופעה. חשוב לציין כי הסאונד הופרד ל-5.1 ערוצים, שכן הקלטת ה"סטריאו" מהכבלים השיגה תוצאה פחותה בהרבה.
לצד הבמאי מייק וואדלי עבד עוזר (שגם ערך את הסרט) בשם מרטין סקורסזי. אינני יודע אם הוא אחראי לבחירה בהצגת הסרט בפורמט רחב (ולפיכך "צר" בסיוע הפסים השחורים מעל ומתחת לתמונה), אבל החלוקה הפנימית של המסך הזה לשני חלונות ולעתים גם לשלושה מתבררת רק עכשיו. במקור, חלוקת הצפייה לשני מוקדים על מסך אחד עיצבנה מאוד. כאשר הסאונד מופרד נכון, מתברר כי קל יותר להתרכז במשבצות ופתאום הן מתכתבות זו עם זו ויוצרות חוויה. שוב – הסאונד.
על עטיפת ה-DVD שקיבלתי צויין כי הסרט מתורגם לעברית. נכון, גם אני יכול להסתדר בלי תרגום אבל בואו נודה בכך – זה עוזר ומשפר את הריכוז. הסרט עצמו לא כלל תרגום לעברית ולמעשה, לא כלל אופציות תרגום כלל. האפשרויות היחידות שהיו זמינות הן "צפייה בסרט" ו"בחירת סצינות". אם היו תוספות שאינן כלולות ב"גירסת הבמאי", הרי שהמפיץ המקומי הצליח להעלים אותן.
ומילה אחרונה על "גירסת הבמאי". למי שרוצה לצפות בסרט כ"סרט הופעה", התוספות החשובות הן ההופעה הארוכה יותר של ג'ימי הנדריקס והקטע של ג'ניס ג'ופלין, שנעדר הן מהסרט במתכונתו ה"מקורית" והן מהתקליט המשולש הרשמי של הפסטיבל. שאר התוספות הן בעיקר בקטעי הביניים והח"מ לא הצליח לאתר סצינות שלמות כאלו. לא נורא.