נגעתי באושר

נגעתי באושר. במוצאי שבת, יומיים לפני נעילת שבוע הספר, הייתי עדה לתופעה שכמותה טרם ראיתי בישראל. על הדוכן של הוצאת "ידיעות אחרונות" הסתערו המונים, מחזיקים בידיהם עותק של "לגעת באושר". בתוך הדוכן, חשופים לאהבה, פלאשים של מצלמות וידיים דביקות שניסו לחבק, עמדו כוכבי הטלנובלה העברית וחתמו על הספרים. לא בשמותיהם האמיתיים, אלא בשמות של הדמויות שהם מגלמים בסדרה. ציטוט : "עופרה איזה מקסימה את, איך חתמת יפה". השיא: השחקן דן תורג'מן, שמגלם את נדב בסדרה – כך לחשו על אוזני – נתבקש וגם נענה בחן מעורר השתאות לחתום על אחד מספרי הארי פוטר. ילד מתוק וממושקף אמר לו: "אבל תחתום לי נדב, נכון?", וכך היה.
הסקרנות עוד תהרוג אותי יום אחד. קראתי, מתחילתו ועד סופו, את "לגעת באושר" מאת שרי שיין, ספר המבוסס על הטלנובלה. בעמוד האחרון כבר חיכיתי להדים של המשאית עם הצל"שים, אבל זו טרם הגיעה. חזרתי משם בשלום.
כל אפשרות של שיפוט אסתטי-אמנותי חייבת להתחשב בעובדה, שהספר מתאים בעיקר לשמש כאביזר ביתי לרצח ג'וקים. "לגעת באושר" הוא ספר רע לתפארת, קלישאי להדהים, לשון הכתוב דוחה בעליבותה ובמגוון העינויים שהיא מעוללת לעברית, אבל ברשותכם, נשעה את כל אלה לטובת מספר הערות סוציולוגיות בפרוטה. כי גם כשהספר רע, התכנים מרתקים. מה זה "מרתקים"? לא בהכרח עלילה שמשאירה את הקוראת פעורת פה ונדהמת מעושר אפשרויותיה, אלא ייצוגים מאד מעניינים של ערכים, השקפות, תפיסות עולם ומתכונים לחיים מתוקנים.
טלנובלות נכתבות, מופקות ומשודרות בעיקר למען נשים. במיטבן, הן מקבעות נשים בדפוסי ייצוג שמרניים להחריד ומגדירות את גבולות עולמן כך: הכי חשוב זה להתחתן מאהבה ורצוי בתור בתולה ואחר כך להקים משפחה גדולה ומאושרת. גם עניים יכולים להיות נורא מאושרים, וגם את יכולה, אם רק תהיי צדקת. תאהבי את אמא ואבא שלך. אל תבגדי. לנשים רשעות לא תהיה תקומה. גברים ימשיכו לשלוט בחייך. להם יהיה המון כסף, לך תהיה עבודה מפרכת. אם יהיה לך מזל, תתחתני עם עשיר יפה, חכם ונדיב שיאהב אותך בזכות מי שאת, ובאמת לא חשוב מי שאת, כל עוד את יפה וצדקת גמורה. כל מה שיקרה לך, יקרה "לפתע". סוף.

תקציר הפרקים הקודמים

מעט הסברים לטובת מי שלא צפה בסדרה (לא צפיתי. החיים קצרים מדי) ולא קרא את הספר (בחיי שקראתי כל עמוד). עופרה מחליטה להציל את חיי אמא הגוססת מסרטן וזקוקה לניתוח דחוף בחו"ל. אין כסף. לפתע, בבית החולים, עופרה נתקלת באירית, אשתו העקרה של נדב שמנסה לשקם את נישואיה באמצעות ילד שידביק את בעלה אל הבית. אירית מציעה לעופרה להיות אם פונדקאית תמורת המון כסף. עופרה לא מגלה את זה לנתי, המוסכניק שרוצה להתחתן איתה. היא מסכימה. מצילים את אמא. אמא תמות בהמשך.
קארין, האחות הקטנה של עופרה, מתעלקת על נתי, שוכבת איתו, נכנסת להריון, מפילה. לבנה, דודה של עופרה כל הזמן וברמנית בלילות, מתאהבת בזיו הצעיר ממנה בשנים רבות – שהוא גם אח של נדב הבעל של אירית – אבל זה לא מסתייע כי אהבת חייה האמיתית היתה נתונה לדן, אבא של נדב ושל זיו, אבל לבנה לא יודעת את זה כשהיא מתאהבת בבן שלו. נדב מצידו מתאהב בעופרה, אבל הוא לא יודע שהיא האם הפונדקאית של הילד שלו. אורי, האח השלישי, גם כן מתאהב בעופרה אבל הוא לא יודע שעופרה מאוהבת באחיו נדב, וגם היא לא כל כך יודעת את זה. לפתע תגלה זאת. נעמי, אשתו של דן, אבא של אורי, נדב וזיו – לא מגלה לדן שהיא הזדיינה עם האח של דן.

העשירייה המובילה

זה המקום הנכון לבלוע גלולה קטנה נגד כאב ראש, אבל נמשיך – בהצפה של כמה ערכים המצויים בבסיס העלילה.
1. גילוי עריות זה לא כל כך נורא. כל אחת מן הגיבורות, למעט אירית המרשעת, שוכבת לפחות עם שני גברים בני אותה משפחה.
2. הקרבה, קדושה ויופי ישיגו לך תעודת כניסה למשפחה אשכנזית עשירה. אין בספר איזכור למוצאן של הדמויות, אבל זה מתפענח מעצמו מתוך התיאורים הסטראוטיפיים המוצמדים להן: מה זה משפחה ענייה, חמה, מלוכדת ומאושרת אם לא משפחה ספרדית? ומה זה משפחה עשירה, מנוכרת, עתירת תככים וביצ'יות אם לא משפחה אשכנזית?
3. תעודת הכניסה למשפחה אשכנזית עשירה באמצעות נישואין היא הסיכוי היחיד שלך לצאת ממעגל העוני. לא השכלה, לא עבודה קשה, לא יזמות ולא בטיח. תתחתני עם איזה גולדנברג, מאמי, ויותר לא תצטרכי לעבוד במשרד נסיעות.
4. לנשים יש המון כוח, אבל אין להן כסף. למעשה, נשים מושכות את חוטי העלילה כאן, מארגנות את המיקרוקוסמוס שלהן מכוח הציווי הקטגורי של קאנט, פועלות כאילו בכוח רצונן בלבד יהפוך מושא הרצון שלהן לחוק אוניברסלי של הטבע. הן עמלניות ותחמניות, חכמות וסיעודיות, מרושעות ומסתירות סודות, מסעירות ובוגדניות, מעניינות ומלוכדות. נשים – כל עוד הן שבויות בכבלי עולמן הצר – יכולות לעשות הכל, חוץ מלפרוץ את כבלי העולם הצר. רק לבנה הברמנית יכולה, וגם זה בקושי: היא נוסעת לחופשה במקום לחזור לזרועותיו של דן, אבל היא תחזור מן החופשה, ומה יהיה אז? משמרות לילה ועצב כבד בנשמה, בלי אהבה.
5. גברים הם סמרטוטים חסרי-חוליות אבל טובי לב, בדרך כלל. הם מסתובבים בעולמנו מוכי צער על כך שלא מצאו אהבת אמת. הם רומנטיקנים דביקים נורא. להם מותר לפרק משפחה כי הם לא מאושרים, אבל לנשים אסור. עם זאת, הם תומכים זה בזה ובזולת מתוך נדיבות בלתי מצויה. נכון שיש גם נוכל תורן (איצ'ו, ששוכב עם אירית ואונס את החברה של אח של אירית שהוא גם הגינקולוג שמסדר את הפונדקאות של עופרה. קחו עוד אקמול.) אבל הסדרה והספר יענישו אותו כגמולו.
6. יש גבול לכל תעלול. אירית, ביץ' אמיתית, תיענש בגדול. לא רק שנדב יעזוב אותה כי היא עשתה הפלה ונהייתה עקרה ולא סיפרה לו, לבעלה החוקי. היא גם שכבה עם איצ'ו ולא סיפרה לו. גבולות המותר: לשכב עם הארוס של אחותך, בתנאי שמתברר כי אחותך לא ממש אוהבת אותו. לשקר לבעלך – בתנאי שאת מתוודה מתישהו.
7. הכל גורל. הכל קורה לפתע. גבירתי, אדוני –אין לכם שליטה בחייכם. אל תתפתו לתכנן דבר, חוץ ממשפחה גדולה ומאושרת.
8. אין כמו אמא. (בספר, בסדרה – וזה גם כיתוב אמיתי על מצבה אמיתית בבית העלמין בקרית שאול)
9. אין כמו משפחה. יהודית, נואפת, תככנית, רמאית מגלה עריות: משפחה זה משפחה. ותיזהרי מן החברות שלך. יש להן מניעים נסתרים שיתגלו לך לפתע.
10. אם לא נמשיך לייחל לאושר, לא נוכל לנגוע בו. בטח לא "לגעת" בו. "תקווה זה דבר עם נוצות", כתבה המשוררת אמילי דיקינסון. ואושר זה דבר עם רייטינג. הספר היה, ככל הנראה, הספר הנמכר ביותר בחג הספרים העברי האחרון. בבתי המרקחת תמצאו שלל תכשירים טבעיים נגד בחילה. לא צריך מרשם מרופא.