שתף קטע נבחר

מסע העסקים של דדי

לאחר שלא נבחר לכנסת האחרונה החליט דדי צוקר לעזוב את הפוליטיקה המפלגתית ולעבור לעולם העסקי; ההתחלה היתה קשה: תוך זמן קצר קרס מיזם האינטרנט שבו היה שותף יחד עם אברי גלעד וקובי מידן; צוקר ליקק את הפצעים והיום הוא עומד בראש חברה לייעוץ אסטרטגי לחברות זרות ומוביל מיזם היכרויות סלולרי

"עד היום, כל משחק כדורגל, אפילו בחורפיש, שמתקיים בין קבוצת הפועל לבין כל קבוצה אחרת, נגד מכבי - אני אהיה בעד מכבי ונגד הפועל. אני זוכר שהפועל וכל מה שהם ייצגו - חברת העובדים, מפא"י - אלה אנשים וגופים שפגעו באבא שלי". דדי צוקר (52) חבר כנסת לשעבר מטעם מרצ, גדל בנווה-שאנן, שכונה של מעמד הפועלים בחיפה, לאבא שהיה פועל בסולל בונה ורוויזיוניסט. עד היום תובע צוקר את עלבונו של האב, שהיה צריך להסתיר את דיעותיו הפוליטיות כדי להתקיים כלכלית.
אחרי הצבא היה צוקר בין מקימי שלום עכשיו, שהיתה אז תנועה עממית עם ניחוח של הצלחה, יחד עם לוחמים ובוגרי צה"ל. משם הגיע למרצ, התמחה בזכויות אדם ויזם בין היתר את חוק המחשבים (שהכיר בפריצה למאגרי מידע כעבירה פלילית), חוק חופש מידע וחוקים כלכליים אחרים. לאחר שלא הצליח להיבחר כמועמד למקום ריאלי ברשימה של מרצ בכנסת האחרונה, יצא בפומבי נגד אליטיזם האשכנזי-חילוני שלה, ועמד בראש תנועת הירוקים, שלא עברה את אחוז החסימה. כך, כמעט בבת-אחת, פרש צוקר מאונס מהחיים הפוליטיים.

קופץ לבריכת ההיי-טק

צוקר התלבט מה לעשות הלאה, שקל זמן מה את המשך דרכו, ובחר בעסקים, יזמות, ובעיקר היי-טק. כיום הוא מעורב במיזם טלוויזיה, וכעת הוא שותף ומנכ"ל של חברה חדשה, ששמה 360. בנוסף הוא מפרסם טור שבועי בעיתון הכלכלי גלובס, לומד גמרא אצל הרב פירון ועורך ספרים על יהדות. מלבד החברה החדשה מעורב צוקר במיזם סלולרי, שהוא למעשה קהילה של היכרויות ומפגשים קוליים, משהו כמו איי.סי.קיו ואודיגו בסלולרי. הרעיון פשוט: גבר או אישה מעוניינים בבן/בת זוג, מזינים את רצונותיהם בטלפון הסלולרי, ומחכים למציאת התאמה. צוקר והמפעילים הסלולריים שיספקו את השירות יתחלקו בכסף. עוד לפני ההשקה חברים בקהילה 5,000 נשים וגברים, וצוקר טוען לגידול של מיליון דקות שיחה סלולריות בחודש, בעקבות השימוש בשירות.
במקביל עבדו צוקר וחברו הוותיק, היזם דובי גרובר, יחד עם רשות מקומית המתכננת בנייה של חממה טכנולוגית, ואיתה עם הולכים משלב התכנון - כולל גיוס השקעות. המודל העסקי הוא לא רק קבלת שכר, אלא גם כניסה לשותפות.

נשמע שיש לך חיים עסקיים צפופים.

"דווקא לא. לפני שנתיים פרשתי מהחיים הציבוריים, ובזכות הפנסיה מהכנסת יכולתי לשבת ולחשוב. עשיתי הכל לאט לאט, בלי לרוץ. באחרונה התחילו להבשיל כל מיני יוזמות שלי, ובעיקר החברה החדשה, שבשבוע שעבר פתחתי יחד עם שותפי".
החברה נמצאת בבעלותם של היועץ האסטרטגי אייל ארד (שייעץ לנתניהו ושרון), של אחיו יובל ארד, דדי צוקר וחברו הוותיק גרובר. החברה, שככל הידוע היא ראשונה מסוגה בישראל, תעניק יעוץ אנליסטי לחברות וארגונים מקומיים ובינלאומיים. הייעוץ יכלול תסקיר מפורט על האקלים הכלכלי-הפוליטי-החברתי של המדינה. "הרעיון של החברה שלנו הוא לתת מידע מקיף לקברניטי חברות על המימדים הלא-כלכליים בעת גיבוש האסטרטגיה העיסקית שלהם. אני מדבר על המימד החברתי, המדיני, הפוליטי, ואפילו על מצב-הרוח הלאומי, על מגמות ואופנות של חברה מסוימת בזמן מסוים במדינה מסוימת", אומר צוקר. "הלקוחות יהיו חברות השקעה בינלאומיות שרוצות לבחון השקעות בישראל, או כאלה שכבר מושקעות כאן, מנהלי תיקים וקרנות וגופים וארגונים גדולים".

אדם שכל חייו עסק ברעיונות ואידיאלים פונה פתאום לעולם העסקי. זה מעבר חד?

"זה לא מעבר חד. אלה עולמות דומים, אגרסיביים, יצריים וכוחניים. מה שכן, בעולם העסקים יש יותר מקצוענות מאשר בעולם הפוליטי, וזה הבדל לטובת עולם העסקים".

אתה מעריך שיהיו אנשים שלא ירצו לעבוד איתך בגלל העבר הפוליטי?

"אני מניח שפה ושם יש אנשים כאלה".

אבל עולם העסקים, בניגוד לעולם הפוליטי, נחשב סביבה רציונלית ללא רגשות ואגו.

"לא בטוח. יצרים הם יצרים, ורוב בני האדם מונעים מרגשות, אפילו שלא תמיד הם מודעים לזה. ההתנהלות העדרית של המשקיעים בנאסד'ק רציונלית? יש הבדל גדול בין מה שנראה עולם רציונלי לבין העולם היצרי, אבל ממרחק של זמן, היסוד האמוציונלי הוא המכריע, גם בעולם הפוליטי וגם בעולם העסקים, ובכלל בחיי אדם. האדם רוצה אהבה, הכרה, סטטוס, התקבלות, הערכה. וכוח פוליטי או כסף הם אמצעים מקובלים להשיג את הרצונות האלה."
"העולם העסקי ריתק אותי תמיד. הייתי מעורב בחקיקתם של כ-30 חוקים בתחום הכלכלי, ובהם הגבלת הריבית בשוק האפור, תיקונים לפקודת מס הכנסה, תיקונים לחוק החברות ("חוק החברות החדש"), הסדר המושבים והסדר הקיבוצים, חוק המחשבים, והעיסוק הזה היה עבורי מרתק בדיוק כמו העיסוק בזכויות אדם. זה ריתק באותה מידה כמו החקיקה בהאזנות הסתר של השב'כ".
כיו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט היה צוקר בין אלה שחוקקו חוק שביטל הכנסה אוטומטית לכלא של אנשים שפיזרו צ'קים ללא כיסוי.

דווקא היום, כאשר אתה פועל בסביבה עסקית שבה מוסר התשלומים לא גבוה, ייתכן שדווקא על החוק הזה אתה מצטער?

"ממש לא. תבין, ישראל היתה המדינה המערבית היחידה, שבה אפשר היה להכניס אנשים לכלא ללא שופט, אלא על ידי פקיד הוצאה לפועל. אני גאה שרק שופט יכול להכניס אדם בישראל לכלא"

ועדיין, יש מן הסתם דברים שרואים מכאן, שלא ראית משם.

"יש. אני חושב שבמשקל בין דרישות השוק לבין דרישות חברתיות, ייתכן שהתמהיל שלי משתנה והופך קצת אחר. אני חושב שארצה לראות פחות נוכחות של חקיקה ממשלתית מגבילה מאשר חשבתי קודם. היום אגדיר אחרת מה זה 'כשל שוק', שבו צריך להיות רגולטור. התפיסה הזו היא שינוי שעובר עלי במעבר מהפוליטיקה לעולם העסקים, אבל ייתכן שיהיו שינויים נוספים, שכרגע אני לא מודע להם"

ההתחלה הכושלת

לא כל מיזם נגמר בהצלחה. הכניסה של צוקר לעולם העסקים בכלל ולעולם ההיי-טק והאינטרנט בפרט, הסתיימה בכישלון ובמפח-נפש. "הייתי מעורב בפרויקט דוט.קום אינטרנטי קלאסי, יחד עם אברי גלעד וקובי מידן ואחרים. זה היה ניסיון לבנות מדינה וירטואלית, עם שיטת בחירות, עם זכויות וחירויות לפרט. זו היתה מדינה אידיאלית אבל היא התאיידה, והמיזם כשל והתמוטט. אבל עם שני היזמים, אבי קאיש, ודן אשכנזי, אנחנו עושים את המיזם לסלולר, והם עושים פרויקט שנראה מבטיח".

בהלת הדוט.קום היתה מעין חטא גאווה ועונשו. אתה מרגיש שטעית?

זה מציק לי, שהייתי חלק מאספסוף. הייתי חלק מעדר עם התנהגות לא מבוקרת, שלא נותנת דין וחשבון והולכת עם הזרם. איך לא ראיתי את המציאות כפי שהיא, והייתי כמו כולם. בזה אני לא טוב -
להיות כמו כולם - ופתאום הייתי עיוור כמו כולם. אבל מכישלונות נבנים, ומהטיפשות שלי הרווחתי את ההיכרות עם שני היזמים, אשכנזי וקאיש, ומזה יש לנו את המיזם של קהילת ההיכרויות הסלולרית. וכאן, זו כלכלה ישנה וטובה: זה מיזם של כסף תמורת סחורה. ואנחנו נתחלק עם חברת הסלולר שתספק את השירות הזה בתמורה שתתקבל מדקות הסלולר".
צוקר מאמין בשותפים ושותפות. "שותף עושה לך שיקוף של מציאות ומרסן את התאוות שלך, את היצרים את הסכנה מפני אי הבנת המציאות. שותף יכול להיות לא נוח, אבל זה עניין יעיל מאוד. כי תאוות הבצע קיימת כל הזמן אצל כולנו, ואנחנו חייבים להיאבק בה. אחת המטרות של תורת הוויפאסנה היא מאבק בהשתוקקות, כי ההשתוקקות משבשת את ההתנהלות הנאותה בחיים, וכך גם שותף - הוא מרסן את ההשתוקקות והעיוורון כלפי המציאות".

מחזירים עטרה ליושנה

מלבד היי-טק ועסקים, כותב ועורך צוקר, לשעבר חילוני להכעיס, ספרים ומאמרים בנושאי יהדות. הוא תרם פרק ובו פירוש שלו לפרשת השבוע בספר משותף לחילונים ודתיים, הוא כתב פרק על השבת בספר נוסף, והוא ערך את הספר אנחנו היהודים החילונים", שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות". בנוסף על כל אלה, הוא גם לומד גמרא אצל הרב שי פירון, מנהל האולפנא בפתח-תקווה.

למה גמרא?

"כי אני זקוק ללמידה, וזה סיקרן אותי. זה מעניין ועמוק. הגמרא עוסקת בצדדים האפלים של ההתנהגות האנושית".

במעבר בין אידיאלים לעסקים, תפיסת העולם שלך השתנתה?

"קרל מרקס אמר וצדק, שההוויה קובעת את ההכרה. אני ברייה חברתית, וגם אני מותנה על-ידי חברה, ולכן ההוויה באמת קובעת את ההכרה. אבל בגיל 52 אני לא מאמין, שהוויה חדשה מוחקת הכרה ישנה. ההוויה שלי כבר צרובה בי עמוק, זה קעקוע שלא ניתן למחיקה, השקפת עולם".
זה כנראה ההסבר של צוקר ליוזמת הקמת בית התמחוי בתל-אביב, וכעת בית התמחוי החדש בחיפה. "סועדים" הוא גמ"ח חילוני שבו שף מקצועי מכין 6,000 ארוחות צהריים בכל חודש לנזקקים. הפרויקט ממומן על-ידי הוראות קבע של של תורמים. הסכום המקסימלי: הוראת קבע של 250 שקל בחודש. רוב האנשים נותנים 50-3 שקל לחודש. צוקר לא מוכן לקבל 10,000 שקל בבת אחת: "לא רוצה פרץ של נדיבות בגלל כתבת-טלוויזיה. אני רוצה הוראת-קבע על אותו סכום, אבל כל חודש. לחרדים יש מצווה, לנו לחילונים יש הוראת-קבע". חששתי מפני הישאבות לעולם עסקי, שבו אני עלול למחוק את החמלה, ולא להותיר לה מקום. אני מקווה שעם זה אני מתמודד לא רע".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום אתר הכנסת
צוקר. "היסוד האמוציונלי הוא המכריע"
צילום אתר הכנסת
מומלצים