"אני אשמח להתחתן איתך ולחיות איתך עד המוות"
אירית עוזבת, חווה נעלבת ועפרה מתחתנת. קטעים נבחרים מהתסריט הלא יאמן של הפרק האחרון, שישודר היום. הכינו את הממחטות
פנים, משרד נדב, יום
אורי:
היא שלך.
נדב:
סליחה?
אורי:
עפרה. אני לא מתחתן איתה, מבחינתי היא חופשייה.
נדב:
אתה יכול בבקשה להתחיל מהתחלה? אני לא מבין על מה אתה מדבר.
אורי:
עפרה לא אוהבת אותי… האי יודעת את זה, אתה יודע את זה… גם אני יודע את זה.
נדב:
מה אתה מדבר שטויות, אתם מתחתנים עוד מעט...
אורי:
אני אמנם מקצוען, אלוף העולם בהדחקות, אבל אפילו אני לא מצליח לדכא את האמת… אין טעם, נדב… פשוט אין טעם… עפרה ואני לא נועדנו אחד לשני, זהו היתה טעות… אני מרגיש עלוב, והדבר היחידי שאפשר להגיד לזכותי זה שאני חותך את זה בזמן.
נדב:
היא אמרה לך משהו?
אורי:
הבנתי לבד. ביומיים האחרונים בילית איתה כל הזמן. מבט אחד בעיניים שלה, והבנתי מה היא רוצה באמת, היא רוצה אותך ,ואתה רוצה אותה, ואני תקוע באמצע.
נדב:
עפרה מתחתנת איתך, אל תהרוס הכל.
אורי:
לך אליה… זה מה שאתה צריך לעשות.
נדב:
נדרתי לעצמי נדר. אני לא מתכוון לפגוע בך בשום מקרה, לכן אני לא אלך אליה, אתה עצבני עכשיו, תתעשת, תרגע ואתה תתחתן כמו ילד טוב.
אורי:
אמרת שאתה לא רוצה לפגוע בי. אז תתחשב בי. תתחשבו בי שניכם. אני לא רוצה לחיות בשקר את שארית החיים שלי… ואם אני אתחתן עם עפרה כמתוכנן, אני אחיה חיי שקר… לך אליה, נדב… תתחתן איתה… היא רוצה אותך…
נדב:
מה יהיה איתך?
אורי:
כלום לא יהיה איתי, אני אסתדר, אני הרי רגיל כבר לסיטואציה הזאת… אין טעם להלחם בגורל. נקודה. אל תדאג לי, אני מאה אחוז. הנה, אני מחייך, אתה רואה? הוקל לי.
(חיבוק בין השניים)
נדב:
אתה בן אדם נדיר.
אורי:
אל תעשה אותי כזה גדול… אני סתם בנאדם דפוק שלא הולך לו בחיים.
נדב:
אתה עדיין יכול להתחתן עם עפרה.
אורי:
עוד פעם אתה מעלה את זה? יאללה, מספיק כבר. זה גמור, זה סגור וזה אבוד, תעשה לי טובה, תלך אליה ונגמור עם הסיפור הזה אחת ולתמיד.
(נדב נרגש)
אורי:
נו… לך…
נדב:
אני חייב לך…
אורי:
קישתא.
(נדב יוצא)
פנים, חדר שניה אירית ונדב, יום
אירית שוכבת במיטה, בחדר נמצאת גם חווה
אירית:
איפה נדב? אני רוצה שתקראי לנדב.
חווה:
נדב לא יבוא יותר.
אירית:
הוא בעלי, אני רוצה לראות אותו.
חווה:
תקשיבי, אירית, ניסית לירות בעפרה. נדב לא יסלח לך על כך לעולם. הוא יתגרש ממך, את הבאת את זה על עצמך, ונותר לנו רק לקוות שהוא יהיה מספיק נדיב כדי לא להשאיר אותך חסרת כל.
אירית:
איפה הוא עכשיו?
חווה:
אין לי מושג. אני רק יודעת שהוא ביקש שנעזוב עד הערב, כדאי לנו למלא אחר הבקשה שלו. זה יעזור לו להחליט להיות נדיב.
אירית:
כסף לא מעניין אותי, אני רוצה את נדב, אני אוהבת אותו.
חווה:
פיספסת. פישלת בגדול.
אירית:
זה לא אני שפישלתי, הוא זה שלא אהב אותי מהיום הראשון.
חווה:
היה לך צ'אנס לחיים מאושרים ואת קילקלת. עפרה עמדה להתחתן עם אורי ונדב היה מבליג, נושך את השפיים, ולא עושה שם דבר. בגלל כל מה שעשית, אני חושבת שנדב יתחתן עם עפרה.
אירית:
גם כן פרחה… חוץ מזה ממילא הוא היה ממשיך לבגוד בי.
חווה:
אז הוא היה בוגד בך, אבל לפחות היית נשואה לו. עכשיו אין לך כלום, האמת היא שזה לא נכון שאין לך כלום, יש לך אותי.
אירית:
איתך? מה את שווה לי?
חווה:
אני אמא שלך.
אירית:
אולי מבחינה גנטית אבל ביחס ובהתנהגות, אני לא מכירה בך כאמא.
חווה:
אהבתי אותך ואני אוהבת אותך, כאמא, אני חושבת שאני צריכה להדריך אותך שלא תעשי טעויות ועובדה שצדקתי ברוב המקרים.
אירית:
אולי אם היתה לי אמא שאוהבת אותי לא הייתי מגיעה ללחצים כאלה.
חווה:
ימית אוהבת אותי, וחושבת שאני עוזרת לה ותורמת לה, את יוצאת דופן.
אירית:
ברור לכולם שאת וימית זו אידיליה. מה לעשות? מצאת בת תחליפית לבת הלא מוצלחת שילדת, פתרון מצויין בשבילך.
חווה:
זה לא נכון.
אירית:
זה נכון, ושתינו יודעת את זה. רק שתדעי שימית מתחנפת עליך. וברגע המתאים היא תדע להפנות לך עורף… בכל מקרה, אני לא רוצה לראות אותך יותר… אני רוצה שקט. אני רוצה שקט ממך, שקט מנדב, שקט מכל המשפחה שלי. מכולם, אני אחיה במקום חדש.
מקום שבו לאף אחד לא תהיה דעה קדומה עלי. על אירית המכשפה המפלצת. אני אגור במקום שבו יאהבו אותי, כי מגיע לי להיות נאהבת. אני רוצה חיים חדשים, אני רוצה חיים… ובקשר לכסף, אמא… לא חשוב כמה נדב ישאיר לי… כדאי לך לתלות פוסטר של כסף על הקיר בחדר שלך, כי ממני לא תראי גרוש… מוזר, אמא… אני מרגישה פתאום בסדר גמור. כאילו נפטרתי מאיזה עשרים טון של אבנים על הלב… כיף לי… כאילו התנקיתי מכל הלכלוך… אני באמת מרגישה מצוין.
חוץ, חורשה יום.
עפרה עומדת בחורשה, מביטה על הנוף. נדב מגיע בריצה ונעמד מאחורי עפרה. מסתובבת אליו אחרי כמה שניות, מביטים אחד בשני.
נדב:
אורי היה אצלי קודם…
עפרה:
אני יודעת.
נדב:
איך?
עפרה:
הוא התקשר אלי קודם.
נדב:
הוא ביטל את החתונה שלכם.
עפרה:
הוא אמרה לי…
נדב:
עפרה… מהיום הראשון שבו פגשתי אותך, רק אותך אני אוהב. כבר שנה וחצי שאת ממלאת לי את הראש. אני יודע שבלעדייך החיים שלי יהיו עלובים, לעומת זאת איתך הכל יהיה יפה יותר. אני מוכן ל הקריב הכל כדי לחיות איתך. אני מוכן להקריב את כל הכסף שלי, המעמד שלי, הקשרים שלי, החיים הנוחים שלי… הכל רק כדי שתהיה אתי. האהבה שלי אלייך חזקה יותר מהאהבה שלי למשפחה שלי. אני רוצה שאת תהיי המשפחה החדשה שלי. עפרה, אני אוהב אותך… אני מציע לך נישואים.. אני מצטער שאני עושה את זה ככה פה במקום הזה, בלי שום הכנות, אבל אני לא יכול לחכות יותר… עפרה, תתחתני אתי?
עפרה:
בכל השנה וחצי האחרונות היתה לי הרגשה שהגורל צוחק עלי. שמישהו שם למעלה עושה הכל דווקא כדי להתנכל לי. התברר שכל החלטה לקחתי, היתה ההחלטה המוטעית. אני לא מצטערת שילדתי את סתיו, כי ניסיתי להציל את אמא שלי. נפרדתי מהארוס שלי, הסתכסכתי עם המשפחה שלי, הסכמתי להצעה של אורי להתחתן אתו… הכל היה טעות. אבל… כל הטעויות האלו הובילו למקום אחד… לרגע הזה, שבו אתה, נדב… הגבר שאני מאוהבת בו מעל האזניים. אתה זה שמציע לי נישואים. לא מבטיח באוויר, לא מדבר רק על אולי, ונראה… אלא מציע לי להתחתן. נדב, אני אוהבת אותך הכי הכי בעולם, אני אשמח להתחתן איתך ולחיות איתך עד המוות.
(נדב מתקרב לנשיקה, כמעט מתנשקים, עפרה עוצרת ברגע האחרון).
עפרה:
אבל זה לא ילך.
נדב:
למה?
עפרה:
כי לא הבאת טבעת אירוסים וזה לא נחשב.
(נדב מוציא טבעת מכיסו).
נדב:
הפתעתי אותך, מה?
עפרה:
לגמרי… הרסת אותי עכשיו… איך הצלחת לארגן טבעת כל כך מהר?
לפנייה לכתב/ת 
