אני צריכה אהבה חדשה
הבלונדינית מואסת בחיי הרווקות ויוצאת לחצי בליינד דייט רק כדי לגלות שיש גם יתרון בלהיות מפורסמת
כבר שלושה שבועות שאני יושבת בבית בציפייה לפרויקט החדש שלי, שמתחיל בעוד כחודש. מפאת חוסר מעש הספקתי כבר לשקוע בדיכאון קיומי, לראות פעמיים את כל התוכניות בערוץ הבידור הישראלי (כלומר את כל העשר), לספור את הפעמים שהוזכרתי בהן, להעלות שלושה קילו ולשקוע בתרדמת חורף כללית. מרוב ייאוש אפילו ויתרתי על התחככות חינמית באירוע עמוס סלבז ביערות הכרמל, מה שמעיד שהמצב שלי רע בערך כמו הרייטינג של "פיק אפ". רגע לפני שהפכתי לסוג של ברוריה פסקל, רק הרבה יותר מרירה וביצ'ית, החלטתי להוציא את חיי הפרטיים למכרז והתחננתי קבל עם ו"פמיליה": "מצאו טעם לחיי".
"אחותי, את זקוקה לאהבה", חרצה "הרקדנית", שסוגרת בקרוב שלוש שנות זוגיות מתקתקה עם "השחקן לשעבר", "את צריכה גברבר שיסעיר אותך ויעזור לך לככב בעוד כמה אייטמים". "הרכלן", שבימים כתיקונם מעודד מערכות יחסים מתוקשרות לטובת מדור הרכילות שלו, התנגד בנחרצות לרעיון הזוגיות המתוקשרת והזכיר לי את "הדוגמן השרירי", ייבדל לחיים ארוכים, שהתחיל כמשהו אטרקטיבי והסתיים כאסון הומניטרי שייזכר לדראון עולם.
כמי שחוותה בחצי שנה האחרונה ניסיונות אהבה מפוקפקים וכושלים עם כמה פסיכים רציניים (ביניהם "המיליונר הקמצן", "בעל האישיות הרופסת", "הטרוריסט" ועוד כמה מדיירי הביצה), החלטתי שהפעם אני רוצה אדם מן היישוב. לא יותר מדי מיושב, אבל גם לא כזה שמכיר מקרוב את נינט, היה באודישנים לסדרה החדשה של אסף הראל או יכול לסדר לי אייטם בעיתון על ידי SMS לעורך של "7 לילות".
אחרי שסיפקתי לנוכחים את הפרופיל של בן הזוג האידיאלי בשבילי (מעל גיל 30, לא מהברנז'ה, עם קריירה, קצת כסף בצד ואישיות יציבה), עלתה לדיון סוגיה הרת גורל: "אבל איפה לעזאזל מפורסמים מוצאים אהבה?".
אומנם תמיד קיימת האופציה לשפד את עצמי לכיסא בבראסרי, לשרוץ שם 24/7 ולעשות עיניים לכל עובר ושב כמו "הפתטית", או להיעזר בשירותי השידוכים של ג'ודי ניר-מוזס-שלום, אבל לא זה ולא זה הסגנון שלי. גם האופציה של להעמיד את עצמי למכירה פומבית באתר היכרויות באינטרנט ירדה מהפרק מאז שאיזה כתב רכילות דוחה במיוחד הציג לראווה את כרטיס ההיכרויות של יובל כספין. בקיצור, בהיעדר פתרון ומוצא הכרזתי על חיי פרישות והתנזרות ממין.
שבוע אחרי שפשטה השמועה שאני מחפשת שידוך הגיע הטלפון מ"המפיקה", חברה ותיקה שמגיחה בדיוק בתקופות השפל של חיי, כאילו היתה קרובת משפחה של מרפי, ההוא מהחוקים. "מותק, שמעתי שאת פנויה להובלה כמו ספה חדשה מאיקאה", רטטה "המפיקה" מהתרגשות, "אז רציתי להגיד לך שיש לי בשבילך שידוך מושלם. חמוד אמיתי, נראה טוב, אינטליגנטי ועם קריירה מצליחה".
"מישהו שאני מכירה?"
"מישהו שמכיר אותך!", צהלה, "אני רוצה לסדר לך בליינד דייט איתו".
מיותר לציין שאני לא מחובבות הבליינד דייט. אחרי הכל, הדבר האחרון שבא לי לעבור בימים אלה זה סוג של אודישן בענייני אהבה בזמני החופשי. גם ככה אני עוברת מספיק השפלות אצל מלהקות ובמאים אחת לשבוע.
"אני מוותרת", הודעתי ל"מפיקה", "אין לי כוחות נפשיים לדחייה".
"על מה את מדברת?".
"על מה שאת שומעת. לא בא לי ללכת לבליינד דייט ולקבל סירוב".
"אבל למה שתקבלי סירוב? הבחור יודע איך את נראית מהטלוויזיה, הוא קרא עלייך מספיק כתבות בעיתונים והוא בהתלהבות חיובית ולא מתלהבת מדי. מה אכפת לך לתת לזה צ'אנס? את בעמדת יתרון", נאמה "המפיקה", עד שנשברתי ונתתי לה אור ירוק לשידוך.
לראשונה זה חודשים גיליתי שיש גם יתרונות בלהיות מפורסמת, ושהנה יש לי סיבה אחת טובה שלא לקטר לשם שינוי. גיליתי שבליינד דייט של סלבריטאית הוא למעשה חצי בליינד דייט, מה שמוריד ממני את החשש שלא אמצא חן בעיניו.
חצי שעה אחרי שסיימתי את שיחת הטלפון עם "המשדכת" התקשר "השידוך" עם קול הבס, שהתגלה כסוג של איש ברנז'ה שעובד מאחורי הקלעים (אי אפשר לברוח מהם!!!), ובחינניות רבה ולא אופיינית לגברים שנתקלתי בהם בחודשים האחרונים, הודה והתוודה שהוא יודע מי אני ומה אני עושה ושלט בצורה די מרשימה בקורות חיי בלי שעשה חיפוש ב"גוגל".
אחרי שהורדנו מסדר היום את נושא היותי סלבריטאית ואחרי שהבטחתי, בלי שום קשר לאיך שהדברים יתגלגלו, לספק חתימה לידידה המשוגעת שלו שמתה על הסדרה שלי, עברנו לנושאים ברומו של עולם, כמו הוא איך נראה ומה הניסיון הזוגי שלו.
"אני רק רוצה להזהיר אותך מראש שאם זה יעבוד בינינו, אני מספר לאמא שלי שאת עובדת בבנק. האשה מטורפת עלייך והיא לא תרפה ממך", הוא הזהיר. בספונטניות שלא אופיינית לי, קבענו להיפגש כבר באותו ערב מתחת לבית שלי בדרך לקפה השכונתי. התכוננתי לאודישן שלי היטב, דפקתי הופעה מושקעת אבל לא מושקעת מדי והכנתי לעצמי כמה נושאים לשיחה. שיהיה. רגע אחרי שלחצתי לו את היד, ידעתי שאת האודישן הזה עברתי. מבחינתי, גם הוא עבר. להבדיל ממלהקים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי בכל אודישן, המלהק הזה גילה לי מהר מאוד מה הסוף. ויתרנו על הדרינק ועלינו אליי לדירה. אופטימיות זהירה נרשמה.
נ.ב
אני קוראת את עצמי לסדר: נא לא לפתח יותר מדי ציפיות. זה רק דייט. אחרי הכל, אני מומחית בהריסת קשרים בהתהוות.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
