מותר לנו לצאת להשתובב בפאבים כמו בגיל 20, אבל לגיטימי גם לשבת בבית עם חברים, לשתות יין טוב ולנתח את ספרו האחרון של ג'ויס (כן, אני יודע שהוא לא כותב הרבה בזמן האחרון)"
גיל 30 הוא ה-20 החדש
ימי הולדת, בייחוד אלה שמסמלים איזה מספר עגול, תמיד זמן מתאים לחשבון נפש. חשבון נפש מביא אותנו לחשוב, ותודו שמזה לא יוצא אף פעם שום דבר טוב. עכשיו, רגע לפני גיל 31, אני יכול להיות נושא הבשורה: בגיל 30, אלה מאיתנו שהצליחו להישאר רווקים, ובואו נניח לרגע שההצלחה הזו היא תוצאה של בחירה, נהנים בעצם מכל העולמות
חודשיים בערך לפני יום הולדתי ה-30 תקפה אותי דכדכת קלה. במבט לאחור, אחרי כמעט שנה, אני יכול לומר שהדיכאון המינורי שתקף אותי – תופעה לא שגרתית אצלי – לא נבע רק מהגיל, אלא גם מהתרגיל, אם תורשה לי הקלישאה.
הייתי זמן קצר אחרי פרידה מבת זוג שאהבתי מאוד ושראיתי איתה עתיד אמיתי, ואם לא די בכך, המשכנו לעבוד באותו המקום ולהיפגש מפעם לפעם; העבודה נכנסה לאיזו שגרה מלחיצה, ושותפה לעבודה עזבה והשאירה אותי בודד במערכה מול ערימות התיקים המתגבהות וממתינות לטיפול. גם הבנק התעורר והחליט שאולי הגיע הזמן להזכיר לי שאני מרוויח פחות ממה שהייתי רוצה לחשוב. כך שהדימוי הכי מתאים להרגשה הכללית שלי באותה תקופה היה של מתאגרף שחטף מכת מחץ, מצליח לקום כשהשופט מגיע לספירת "שמונה", אבל חוטף מיד עוד מכה שמשכיבה אותו עד ה"שמונה" הבא.
ואז הגיע נובמבר, שסימן בעיניי את דצמבר, שסימל את סוף השנה, שסימן מצידו את ינואר, שסימל את תחילת השנה, וזה – וההיגיון מובן מאליו, אני חושב – סימן בעיניי את פברואר 2006, הלא הוא יום ההולדת ה-30.
ימי הולדת, בייחוד אלה שמסמלים איזה מספר עגול, הם תמיד זמן מתאים לחשבון נפש. חשבון נפש מביא אותנו לחשוב, ותודו שמזה לא יוצא אף פעם שום דבר טוב. אבל עכשיו, אחרי כמעט שנה, כשאפשר לראות מעבר לפינה את יומולדת 31, אני יכול להיות נושא הבשורה. גיל 30 – כך נראה מהמקום שלי – הוא ה-20 החדש.
כי בגיל 30, אלה מאיתנו שהצליחו להישאר רווקים, ובואו נניח לרגע שההצלחה הזו היא תוצאה של בחירה, נהנים בעצם מכל העולמות: מותר לנו לצאת להשתובב בפאבים כמו בגיל 20, אבל לגיטימי גם לשבת בבית עם חברים, לשתות יין טוב ולנתח את ספרו האחרון של ג'ויס (כן, אני יודע שהוא לא כותב הרבה בזמן האחרון).
עדיין לגיטימי לזגזג קצת ולא להחליט
אפשר להיכנס למערכת יחסים מחייבת, אבל מצד שני לא כל פעם שנכנסים למיטה חייבים להתחיל לתכנן את התאמת המפיות לשמלה. יש לנו התחלה של קריירה, מה שאומר שאנחנו פחות תלושים מכפי שהיינו בגיל 20, אבל עדיין לגיטימי לזגזג קצת ולא להחליט בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים.
מיטב חבריי נזכרו פתאום, בגיל 30, שהם רוצים ללמוד משהו אחר לגמרי - ועשו הסבה. אנחנו יכולים לראות איך נראים משפחה וילדים אצל חברינו הנשואים, ואם אנחנו ממש אוהבים ילדים אז גם לשחק איתם קצת, אבל אז לחזור הביתה ולישון ברצף כל הלילה בלי להתעורר מבכי של תינוק.
והכי חשוב: מותר לנו עדיין לחפש, אבל כבר לגמרי לגיטימי אם מצאנו. בקיצור, 30 הוא הגיל בו אפשר להתחיל ליהנות באמת מחיי הרווקות. הפרדוקס הוא שקצת קשה ליהנות מהם לבד.
ע. הרע הוא עו"ד טוב לב, בניגוד למשתמע משמו, שמחפש עדיין את זו שתשלים את נשמתו. האימייל של ע.
