הצלחה או כישלון תלויים במיתרי הקול
כלי התקשורת אהבו השבוע לדווח על מחקר אנתרופולוגי חדש, שמצא קשר בין קול גברי עמוק למספר ילדיו של בעל הקול. מעטים בלבד שמו לב לספק שהטילה עורכת המחקר עצמה - לא בטוח שכל הילדים משויכים לאותו אב הביולוגי. בכל זאת, מה יש בקול הגברי העמוק שנשים נוטות להתפתות אליו?
חיים ומוות ביד הלשון – אולי. אבל הצלחה או כישלון יכולים להיות תלויים במיתרי הקול, לפחות לפי מחקרים שונים, ככל שהדברים אמורים בזכרים המחפשים לעצמן נקבות.
אם דמוסתנס היה חיה בטבע, לא היו לו הרבה בנות זוג, בעוד שאייסכינס בתור חיה היה מוקף נקבות. בטבע הנקבות לומדות, כבר מרחוק ומבלי לראות במי מדובר, על מספר תכונות בסיס של זכר שאגני, צרחני או מיילל. הזכר בטבע שמודע לציפיות שנתלות בקולו, משדר את תכונותיו למרחוק, כדי שכל נקבה מצויה תדע שהחזה נפוח, הרעמה מתנופפת והרגליים משורגות.
האם גם הנקבות האנושיות מתרשמות עד כדי כך מהקול של הזכר האנושי?
האם קול של גבר מסגיר את הגובה, המשקל והגיל שלו?
חוקרים מאוניברסיטת פריז פרסמו לפני שנה מחקר שעקב אחר יכולתן של נשים לקלוט מידע על פי קולות מוקלטים של גברים, שמדברים צרפתית רהוטה וללא מבטא זר. המחקר התמקד בעיקר בשלוש תכונות חיצוניות – האם קול של גבר מסגיר את הגובה, המשקל והגיל שלו? הסתבר שהנשים שהשתתפו במחקר הצליחו ברובן לשער די במדויק את המשקל והגיל, אבל טעו לגבי הגובה. בתוך כך הן נשאלו גם לגבי תחושת הנעימות למשמע הקולות הגבריים השונים. הקול הגברי שנמצא נעים ביותר הוא קול נמוך, בצליל הולך וגובר. הקול הגברי שנמצא לא נעים ביותר הוא קול גבוה ובצליל קבוע, או בצליל הולך ויורד. נתונים דומים עולים גם ממחקרים אחרים. יש אמנם פה ושם הבדלים בין המחקרים, אך המגמה ברורה – גבר עם קול עמוק הוא גבר מפתה. הוא נשמע סקסי, בריא וסמכותי.
יש לכך הסברים ביולוגיים. נמצא, למשל, באותו מחקר של אוניברסיטת פריז, שיש התאמה מסוימת בין רמת ההורמון הגברי (טסטוסטרון) לבין קול נמוך. רמה גבוהה של טסטוסטרון, לפי מחקרים שונים, מאריכה ומעבה את מיתרי הקול וגורמת בכך לקול עמוק יותר, וזאת לצד תופעות נוספות, כמו יצר מיני חזק יותר, יכולת גבוהה יותר לתחרותיות פיזית ואיכות טובה יותר של הזרע . נראה שהאבולוציה דאגה שנשים יהיו מודעות לכך, לפחות בתת-מודע. נמצא, למשל, במחקרים נוספים, שנשים בשלב הפוריות של המחזור החודשי מפתחות חיבה מיוחדת לקול עמוק.
גם הפסיכולוגיה יכולה לעזור לנו להבין. צליל הולך וגובר יוצר דימוי של כוח וניצחון, להבדיל מצליל הולך ודועך שיוצר רושם של התקפלות ותבוסתנות . קול צרחני יוצר אסוציאציה של אדם בפאניקה, לעומת קול עמוק שמזכיר אסוציאטיבית אדם המכלכל את מעשיו בשיקול דעת. בנוסף, יש לנו גם דעות קדומות שיצרו במהלך הדורות חיבור חברתי-תרבותי בין קול עמוק לבין סמכותיות. קשה לנו, למשל, לדמות מצביא צרחני. גם לא ראש ממשלה. בהתחלה דווקא היה לנו אחד כזה עם קול מוזר שהקים את המדינה, אבל זה היה נדיר. אחר כך היה אחד אחר עם קול שהלך ודעך בשידור חי לאומה. היה ממש מגוחך. למחרת, כפו עליו שר ביטחון. והיה לנו גם אחד גמדי עם קול הולך ועולה. אפשר היה ללכת איתו בתחושה טובה עד ועידת מדריד.
הקשר בין קול עמוק ופוריות הגבר מתבקש כמעט מאליו, כפי שהניחה קורן לי אפיסלה ( Coren Lee Apicella ), דוקטורנטית לאנתרופולוגיה ביולוגית מאוניברסיטת הרווארד. היא הובילה מחקר בעזרת עמיתים, שנערך בטנזניה, בקרב שבט האדצה (Hadza), אחד השבטים הבודדים בעולם שעדיין מקיים אורח חיים של ציידים ומלקטים. הנשים שותלות צמחים וקוטפות פרי, והגברים צדים בעלי חיים ואוספים דבש, והכי חשוב – הם לא מודעים לשיטות המודרניות של מניעת הריון. נראה שמספר הילדים שלהם הוא הביטוי הקרוב ביותר למצב הפוריות.
לא נמצא קשר בין סוגי הקול הנשי למספר הילדים
אפיסלה הקליטה 49 גברים ו-52 נשים, שאומרים כולם מילה אחת בסוואלית – "הוג'אמבו" (הלו), ובמקביל תיעדה את גילם ואת מספר ילדיהם. לאחר שקלול גורמים שונים, התקבל הממצא הבא – יש קשר בין קול נמוך לבין מספר הילדים. ככל שהקול של בן שבט האדצה נמוך יותר, יש לו יותר ילדים. כך, לדוגמה, יש לגבר בעל קול נמוך במיוחד (90 HZ) שני ילדים בממוצע יותר מאשר לבעלי קול גבוה במיוחד (160 HZ), הבדל משמעותי ביותר במונחים של ילודה. לעומת זאת, לא נמצא קשר כלשהו בין סוגי הקול הנשי לבין מספר הילדים, ממצא שיכול אולי להתקשר לממצאים בטבע על פיהם הזכרים ולא הנקבות שואגים וצורחים ומייללים את תכונותיהם למרחוק.
אלא שאפיסלה עצמה מסתייגת במידת מה מהממצאים שלה. שבט האדצה מנהל אורח חיים מונוגמי עם הרבה רומנים מהצד ועם שיעור גבוה של גירושים, עובדה שבחברה לא בירוקרטית יכולה להקשות לפעמים על ייחוס הילדים לאב הביולוגי. ייתכן, כותבת אפיסלה, שחלק מהילדים למעשה אינם הילדים הביולוגיים של האדם הידוע כאביהם. במקרה כזה, לדבריה, ייתכן שהקול העמוק מלמד על ביטחונו העצמי של בעליו. גבר עם קול עמוק מרגיש עצמו מספיק בטוח גם כדי לייחס לעצמו ילדים שאינם שלו.
אבל, מה זה קשור אלינו? אנחנו חיים בתוך מערכת פיתויים שלא בהכרח קיימת בטבע. אין לי מושג על חייו הרומנטיים של דמוסתנס, אבל ברור שאדם בעל תבונה ויכולת דיבור כמו שלו יכול היום לפתות נשים לא פחות, ואולי יותר, מאייסכינס הריקני בעל הקול הערב. לפעמים, הרצון שלנו ללמוד על עצמנו משבטים פרימיטיביים, בהנחה שהם קרובים יותר לטבע האנושי, מספק יותר את הסקרנות שלנו ואת הנטייה שלנו לפרטים פיקנטיים מאשר את מה שחשוב באמת שנדע על עצמנו.
