יעל דיין על אדי: הגזענות חוצה את גבול החיים והמוות
הח"כית לשעבר וסגנית ראש עיריית תל-אביב חתמה על כרטיס אדי בשנה הראשונה לצאתו. "החתימה אינה קלה, היא מחייבת אותנו לדמיין את מותנו. תנו לאבר פנים ושם, דמיינו את האנשים אותם תצילו"
החתימה
חתמתי על כרטיס אָדי בשנה בה הוא הונפק לראשונה.
ההתלבטות
לא היו לי שום ספקות ובוודאי לא פחדים. כשילדיי גדלו סיפרתי להם על כך כדי שלא תהיינה הפתעות.
הגורם
עצם הוצאת הכרטיס הייתה בשבילי הגורם לחתימה. חשבתי שמאוד נכון לעשות זאת ומאז שחתמתי אני מעודדת אחרים לחתום גם כן.
התגובות
היום החתימה מקובלת, אבל בישראל אין הצלחה עצומה. יש גידול במספר החותמים, אבל בוודאי לא מספיק. כשעסקנו בכך בכנסת היו שחשבו שלא מתאים לעסוק בנושא כי הוא אינו מתאים לנו כחברה. אבל ככל שרבו הסיפורים על אנשים שבהעדר תרומות נסעו לחו"ל או שחייהם ניצלו הודות לתורם שהסכים לבוא במיוחד לארץ, המצב השתנה. עד כמה שאפשר, צריך לפרסם כל תרומה ואת הסיפור שמאחוריה, זה הדבר היחידי לדעתי, שעובד. כל אחד מאיתנו צריך להעמיד את עצמו במקומם של התורם או הנתרם ולחשוב מה הוא היה עושה במקומם.
פגשתי בחולה
נפגשתי עם חולים הממתינים להשתלה וגם עם חולים שעברו השתלה. כמובן שהביקוש גדול מההיצע ואני אישית מרגישה חסרת אונים שאני לא יודעת איך לעזור מלבד לעודד אנשים להסכים לתרום אברים.
אני עושה
כשהייתי חברת כנסת עסקתי בכך במובנים שונים ובעיקר בשאלת הטיפול והתגמול של החולים והתורמים. בזמנו דיברנו על ביטוח מפני סיבוך מסוים כגון נכות, או אובדן כושר השתכרות כתוצאה מההשתלה. חשבנו שצריך להיות פיצוי נאות וגבוה על דברים מהסוג הזה.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
כולנו שווים
הגזענות חוצה כאן את גבול החיים והמוות. מעניין אם אותם אלה שלא רוצים לתרום לערבים יתנגדו לקבל תרומת אברים מערבים? כפי שאנחנו יודעים ישנן גם תרומות רבות מערבים ומפלסטינים. אך לדעתי אין מה להתווכח עם מי שטוען שאין לתרום לערבים, אלא פשוט לא לכלול אותם בכלל ישראל האנושי.
התרומה והדת
בשעתו הייתה הרגשה שהדת מתנגדת לזה באופן גורף, אך הדעה הזו התפוגגה וכבר יש כל מיני פסיקות שמתירות תרומת אברים, אבל אני חושבת שהבעיה עדיין
קיימת בציבור החרדי. בציבור הערבי אני לא חושבת שיש מכשול דתי.
זה עניין של תרבות הומניטארית. כל הדברים האלה שלדעתי הם הזויים וחלקם אמונות תפלות, אינם רציונאלים או ברי הוכחה. הכל מתאזן במצווה האנושית של הצלת חיים. פעם אנשים היו אוספים את הציפורניים הגזוזות ושורפים אותן כדי שבאחרית הימים הם לא יצטרכו לחפש את החלקים השונים, אז מי שמאמין בזה אין בכלל יכולת לדבר איתו.
מילה לספקנים
החתימה אינה דבר פשוט. היא מכריחה אותנו לדמיין את מותנו, דבר שהרבה אנשים לא רוצים לחשוב עליו. תנו לאבר פנים ושם, דמיינו את האיש שתצילו, את הגבר, האישה או הילד ואת החיים התוססים שיהיו להם בזכות התרומה שלכם. לחותמים מגיעה תודה נוספת על כך שבכל זאת, למרות שהם צריכים לעבור סיטואציה של דמיון מותם, הם מבינים שחיים של מישהו אחר יותר חזקים.
רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
