"די, טיפש אחד!" איך לגרום לילדים להפסיק לקלל?

אני עומדת לכתוב משהו שבוודאי יזעזע כל קורא: גם אני, "אשת החינוך", מקללת לפעמים! אוי ואבוי, לעתים זה "יוצא" לי ליד ילדיי. אלוהים ישמור.

עוד כתבות בערוץ הורים

• פער הדורות: למה אנחנו מתנהגים אחרת מהורינו?
•  דורשים מהם להיות מושלמים? תסתכלו על עצמכם!
• בדקו את עצמכם: האם אתם סמרטוט של הילדים?
  

עכשיו, לאחר שהתוודיתי, נשאלת השאלה כמה מכם ההורים, יכולים לשים יד על הלב ולומר שהם מעולם לא קיללו כילדים, כמבוגרים, כהורים וכהורים ליד ילדיהם? מי מכם שתשובתו היא "לא", המשיכו כך. ומי מכם שהם כמוני ולעתים "מתפלקת" להם קללה או שתיים – זה לא נורא (אם כי עדיין עדיף להימנע).

מהי קללה?

במונח המילוני שלה, קללה היא איחול וביטוי שאיפה למאורעות רעים שיקרו למי שמוטלת עליו הקללה (המקולל), או פנייה מפורשת לאלוהים או למלאכיו כדי שירעו עם המקולל.

בתרבות האנושית קללות מעידות על אווירה עכורה והן בדרך כלל ביטוי ליריבות קשה. בתחומי מיסטיקה שונים אף מיוחס להן משקל רב. בשפה היומיומית, אנשים מקללים כדרך ביטוי לכעס, עצבים, שנאה. לפעמים הם מפנים את הקללה לאחר, ולעתים הקללה מיוחסת לסיטואציה שאליה הם נקלעים.

מדוע ילדים מקללים?

ילדים נוטים ל"השתמש" בשפת הקללות כבר מגיל צעיר מאד, עוד לפני שהם מבינים את משמעות המילה, אך הם מבינים מהר מאוד שזו מילה "לא יפה" ושהמילה היא "קללה".

1. חיקוי. מחקים את השפה שאותה הם שומעים בבית, בגן, בכיתה. שפה זו התנהגות נרכשת, לכן ילדים החיים בסביבה שבה הקללות שגורות בפה כדבר מובן ובסיסי – זו בדרך כלל השפה שהם ירכשו.

בשלב מסוים כשהם ייחשפו לסביבה יותר נרחבת, הם יבינו על סמך המשוב שיקבלו שזו לא דרך נעימה לביטוי עצמי, ואז יוכלו לבחור לשנות את שפתם - או שלא. זו כבר תהיה בחירה שלהם.

2. ביטוי לכעס, עלבון, עצבים, תסכול. ילד שחווה תסכול חזק או סופג עלבון קשה ואין לו מספיק "מילים" לבטא את הרגש שהוא חש, מעביר זאת באמצעות המילים הגסות.

במקרים שכאלה על ההורה או המחנך להתייחס למילה שנאמרה, ההתייחסות צריכה להיות לגופו של עניין, למשל: אם הילד מקלל, יש לשקף לו את המסר הסמוי שבהתנהגות זו: "אני מבין שאתה מאוד כועס עכשיו אם בחרת להשתמש במילה הזו", ומתוך כך לפתח שיחה על הכעס או כל רגש אחר שאותו חווה הילד.

בסופה של השיחה ורק בסופה, חשוב לציין שלקלל זו דרך גסה ואגרסיבית לביטוי רגשות, ומומלץ לבחור בדרך אחרת של ביטוי ולנסות ביחד עם הילד למצוא משפט שמנוסח בצורה יותר "נורמלית". למשל, במקום: "דניאלה הזו מטומטמת וטיפשה", אפשר לומר : "אני כל כך כועסת על דניאלה, אני רותחת מזעם על מה שהיא אמרה לדניאל".

זיהוי הסיבה לשימוש בקללה יעזור להורה לדעת כיצד ואיך להתמודד עם השימוש בה. קללות הן דרך אלימה לביטוי עצמי ויש ללא עוררין לנטרל אותה מהשפה ומצורת הביטוי.

לקלל זו דרך גסה ואגרסיבית לביטוי רגשות(צילום: shutterstock )

איך לטפל בילד מקלל?

1. הסבר קצר וברור ברגע האמת. כשילד מגיע מהגן ואומר מילים ששמע בחצר המשחקים, על ההורה מיד לעצור את השיחה, להסביר את מהות הקללה ולציין ש"בבית שלנו לא מדברים בשפה שכזו".

3. חרטה על אמירת קללות. אל תהיו קדושים מעונים. אנחנו בני אדם, וקללה, נורא ככל שזה נשמע, היא חלק מהשפה שלנו. כל עוד היא לא דרך הביטוי הטבעית שלנו וכל עוד השימוש בה נעשה לעתים לא תכופות, השד אינו נורא כל כך.

מה שחשוב הוא שבכל פעם שאתם מוצאים עצמכם "מאחלים" משהו למישהו או זורקים "מילים לא יפות" לאוויר בתקווה שזה ישחרר את הרגש המעצבן שאתם חווים באותו רגע נתון, ויש ילדים סביבכם, הקפידו לומר שזה לא בסדר שדיברתם כך, שעדיף היה שלא הייתם מתבטאים בדרך זו ושטעיתם.

כך יפנים וילמד הילד שאכן יש להימנע מלקלל. הוא ישמע, יראה ויבין שזו התנהגות אלימה ותוקפנית לכל דבר וידע לא לחקות אתכם במצבים דומים.

4. מניעת קללות בדרך הומוריסטית. דרך נוספת להתמודד עם קללות שילדים קולטים היא הומור (הדרך המועדפת עליי). קללות מצחיקות ילדים, לכן ניתן להעביר את המסר על ידי כך ש"תזרמו" עם הילד, תגזימו ו"תפארו" את הקלל. הילד יבין את המשחק ההיתולי, יצחק מאוד (שהרי זו לא התגובה שלה ציפה) ויבין את המסר הסמוי שמסתתר.

שפה יוצרת התנהגות: מי שלומד לדבר בשפה מתורבתת, נימוסית ונעימה, רוב הסיכויים שיתנהג כך. קורה שאנו מקללים, וכמובן עדיף שלא - ובעיקר not in front of the children...

הכותבת היא יועצת, מנחה ומאמנת אישית. הכתבה באדיבות פורטל התוכן המקצועי להורים וילדים "את זה"