נער שליחויות

מי שמכיר את אופיו האמביציוזי-שתלטני הבלתי נלאה של ראש ממשלתנו הנוכחי, אריאל שרון, לא יבין מדוע לא ניצל את התפטרות בן אליעזר כדי למנות מיד את עצמו לשר הביטחון, שהרי היו תקדימים מוצלחים לקיומו של כפל תפקידים זה, הן על-ידי דוד בן גוריון (בכל תקופת שלטונו), והן על-ידי יצחק רבין (בקדנציה השנייה, עד שנרצח).
התשובה אינה נעוצה באופיו הפלורליסטי הנאצל והדמוקרטי של שרון, אלא במסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית, בראשות נשיא בית המשפט העליון דאז, יצחק כהן (ושני חבריה האחרים: השופט אהרון ברק והאלוף יונה אפרת), שבחנה בכובד ראש את אירועי הטבח שעשו הפלנגות בפלסטינים בסברה ושתילה. ועדה זו קבעה ב-7 בפברואר 1983, כי שומה על ראש הממשלה, מנחם בגין, להעביר לאלתר את שרון מתפקידו כשר ביטחון, ובכך גזרה ששרון לא יוכל לכהן בעתיד כשר ביטחון. מסיבה זאת לא יכול ראש הממשלה להיכנס לנעליו של בן אליעזר מבלי לעורר שערורייה ציבורית.
לכן נחפז שרון להציע משרה חיונית זו לרב אלוף (מיל') שאול מופז, אשר "הוקפץ" לפני כחמש שנים (על-ידי נתניהו ויצחק מרדכי) ללא הצדקה עניינית, מעל אלוף מתן וילנאי, אל כס סגן הרמטכ"ל. לכאורה, לא הייתה להקפצה הזאת שום משמעות מפלגתית או פוליטית. אבל כיום, זמן קצר בלבד אחרי שסיים את תפקידו כרמטכ"ל, ולאחר שטרח לשרת באמונה את אדוניו הפוליטים במלחמה נגד הטרור הפלסטיני, אנו נוכחים כי הימין הלאומני המכהן בשלטון מוכן לשלם לרמטכ"ל-לשעבר שאול מופז על שירותיו. כדי להציל את עתידו המוסרי היה שאול מופז צריך לסרב במפגיע או בנימוס להצעה זו.
למען הדיון ההיסטורי ראוי להשוות את הכניסה המוצעת של רא"ל במיל' מופז אל הפוליטיקה, עם כניסתם של שני רמטכ"לים קודמים טובים ממנו, שתרמו רבות לקידומו התעוזתי, המנהיגותי, הקרבי, הרוחני והדוקטרינארי של צה"ל, איש איש על פי סגנונו: משה דיין ויצחק רבין.
התפקיד הראשון של משה דיין כשר בממשלות ישראל, לאחר שעסק יותר משנה בלימודים, היה כשר החקלאות - משרה אזרחית מובהקת. בהמשך קיבל דיין תפקידים "רציניים" יותר: הוא נמנה על מנהיגי המפלגה (יחד עם בן גוריון, פרס, נבון ואחרים), בימי ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים התמנה לשר הביטחון, ואחר-כך, משנבחר בגין לראשות הממשלה, הוזמן לכהן כשר חוץ.
התפקיד הראשון של יצחק רבין, לאחר שסיים את רמטכ"לותו, היה שגריר ישראל בארצות הברית של אמריקה, שבו כיהן במשך חמש שנים, לפני שהצטרף לממשלת גולדה מאיר בתפקיד של שר העבודה. כך קנו שני רמטכ"לים אלה ניסיון במנהיגות מדינית אזרחית.
שר הביטחון הוא תפקיד של מנהיגות מדינית ולא רק צבאית. הוא המנהיג המדיני של הצבא, מטעם ממשלת ישראל. הוא אינו רמטכ"ל-על שפועל כנער שליחויות מטעם ראש הממשלה. שרון מייעד למופז את התפקיד הזה, של נער שליח. לכן מופז היה צריך לסרב להשתבץ בתפקיד עלוב זה ולהניח לראש הממשלה להסתבך במעלליו הלאומניים בעצמו, בתקווה שיוחלף בבחירות הקרובות.