יורים לעצמנו ברגל
במקום לטפל בפושעים אנחנו עושים להם יחסי ציבור, הופכים את נסראללה במו ידינו למגן לבנון והאומה הערבית
חיזבאללה הוא ארגון טרור קיצוני, שכל פגיעה בו ובמנהיגיו היא מעשה חסד עליון. הארגון הזה, יחד עם הג'יהאד האיסלאמי, האחים המוסלמים ושאר הגרורות בחסות אמא איראן, דבקים במטרה מרכזית אחת: לשמור על העימות במזרח התיכון בוער. הם עושים כל שביכולתם לעורר פרובוקציות ומשברים כדי לגרום לחוסר יציבות, תוך שהם מנצלים את השנאה הבסיסית של הערבים לישראל כדי להצדיק את פעולותיהם המעכבות את האבולוציה המזרח תיכונית. למרבה הצער, במקרים רבים מדי, מדיניות התגובה הישראלית מסייעת להם להשיג את המטרות הללו.
כמו בעזה, כך גם בלבנון פועלת ישראל גם נגד אוכלוסיה ותשתית אזרחית, במקום לטפל אך ורק בפושעים עצמם. כש"אלוף בום" מכריז ברהב שהוא יחזיר את לבנון 20 שנה לאחור, תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים שלא תמיד ראויים לכך. האינטרס האולטימטיבי של ישראל הוא כי המדינות השכנות יתקדמו וישגשגו כלפי מעלה, ולא יתפלשו בעיי חורבות ובשיירות פליטים מודל 2006.
הניסיון ההזוי לגרום לתגובת שרשרת פסיכולוגית אצל האוכלוסייה האזרחית המופגזת כנגד הקיצוניים ש"אחראים לסבלם" פשוט לא עובד. הצריבות התודעתיות שנרקחות באגף התכנון לא מביאות בחשבון את המרכיב האנושי: אדם שביתו נחרב ומשפחתו בותרה לשניים תמיד יאשים את זה ששלח את הטיל, תאמינו או לא, ואפילו קיבל לפני כן כרוז מיוחד מטעם מפקד חיל-האוויר, המייעץ לו לפנות את הבית ולנדוד לבית הנופש בדרום קרוליינה עד יעבור זעם.
במקום לטפל בפושעים אנחנו עושים להם יחסי ציבור. במקום מדינה לבנונית מתפתחת, אשר תושביה מבקשי הנורמליות יצאו לרחובות בהמוניהם כדי לסלק את הכוחות הסוריים וממשלתה החדשה החלה לנסות בהדרגה לאלף את חיזבאללה - אנחנו יוצרים עכשיו מדינה מושפלת והרוסה, אשר רוב מכריע בה מתעב את ישראל ודורש נקמה. למרות הכעס כלפי חיזבאללה, רוב התושבים אינם מצליחים להבין מדוע ישראל פוגעת בהם, ברכושם ובעתידם, ושום תדרוך של דובר צה"ל לא יוכל להניח את דעתם. אותם אזרחים היו מקבלים בהבנה תקיפה איכותית ומדויקת על כוחות חיזבאללה, אך הם לעולם לא יקבלו את החורבן שמוטל עליהם (האמנם זהו "שכר הולם"?). אין ספק שצה"ל אינו מעוניין לפגוע באזרחים הלבנונים, אך מותר לנו לצפות מאגף המודיעין שלנו ומהשירותים החשאיים שיוכלו להעניק לצבא מידע יותר מהימן על ההבדל בין "מרחבי השיגור" לבין סתם שכונות אזרחיות שלוות.
עבור נסראללה ולוחמיו הפנאטיים, העימות הנוכחי הוא לחם חוקם. הוא מעניק להם רלוונטיות ולגיטימציה רבה בכל קצוות העולם המוסלמי. הפגיעה הבלתי ממוקדת בלבנון הופכת אותם למגני האומה הערבית ומחזקת את הדימוי הקיצוני של ישראל בעולם הערבי כארץ צמאת דם, אשר רק מחכה לתירוץ על מנת למחוק ערים, כפרים ותושבים. כשאת מסכי הטלוויזיה במדינות ערב מציף הדם, הופכים כל הקיצוניים ל"מבשרי הגאולה" וכל המתונים התומכים בסיום העימות עם ישראל למטורפים או בוגדים. בישראל משוכנעים שכל זה מוסיף לכושר ההרתעה, אך בהדרגה אנחנו מאבדים את כושר המחשבה. אנחנו לגמרי צודקים, אך אם לא נהיה יותר חכמים, אנחנו עלולים להמשיך ולשרת את המטרות והיצרים האפלים של האויב.
ישראל חייבת לפעול ביד תקיפה וממוקדת נגד כל הגורמים הקיצוניים, התוקפים ללא סיבה את אזרחיה ומאיימים על היציבות האזורית. יחד עם זאת, עליה לשתף פעולה באופן אמיתי ואקטיבי עם המדינות והגורמים המתונים, השותפים לאינטרסים שלה. החיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי וכל הטרוריסטים הרדיקליים במזרח התיכון אינם מסכנים את עצם קיומהל. בפרובוקציות שלהם צריך לטפל באמצעות פעולות אכזריות, חכמות, מדודות ושקולות, אשר יוציאו אותם משיווי משקל ויקטינו את הלגיטימציה העממית שלהם לפעול. אך על-ידי מלחמה הרסנית, שמטרתה "להחזיר את לבנון 20 שנה אחורה", יש סיכוי שנמצא גם את עצמנו חוזרים 20 שנה אחורה - חוזרים ללבנון.
גיל שמי, מנכ"ל תנועת "קול אחד" - OneVoice
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
