שקט וריק בכיכר קדומים ביפו העתיקה. כבר שנה כמעט שאין תיירים, המסעדות והגלריות סגורות ושבילי האבן הצרים חזרו לשרת את תושבי המקום בלבד. אחד מהם מוביל אל ביתם של זוג רופאים ושני ילדיהם. שתי דלתות ברזל מקושתות מסמנות את גבולותיו של הבית, שהוא "פרוסה" מתוך מבנה אבן עות'מאני שניצב לאורך הסמטה.
את הנכס, שתי קומות בנות 30 מ"ר כל אחת ומרפסת גג, קנה בשנות ה-90 אביו של בעל הבית שהיה בן 19 כשעבר לגור בו. הוא שילם אז סכום זניח עבור מבנה האבן העתיק שהיה במצב תחזוקה רעוע.
מדירת רווק לדירת משפחה
עברו 20 שנה ודירת הרווק הפכה לדירת משפחה. הבן, שבינתיים סיים לימודי רפואה, המשיך להתגורר כאן כל התקופה ולפני שבע שנים הצטרפה אליו זוגתו, רופאה מנתחת, יחד עם בנה (היום בן 12). לפני ארבע שנים נולד כאן בנם המשותף. כשהפכו להיות משפחה, קומת הקרקע - שירותים וחלל מבוזבז בכניסה - שימשה כחדר עבור הילד הגדול.
מדרגות תלולות במיוחד הובילו לקומה עליונה עם מטבח ואזור שינה שבו ישנו בני המשפחה ביחד. "היה קשוח לגור פה עם שני ילדים", מספרים בני הזוג. "לא היה אזור אירוח, ורוב החיים התרחשו בין אזור השינה לבין המטבחון המאולתר. אחרי תורנויות לא היה חדר שינה נורמלי שאפשר לישון בו בשקט".
הם הבינו שכך אי-אפשר להמשיך, התחילו לחפש בית אחר וכבר חשבו לרכוש דירה חדשה בחולון. "אבל כל פעם אחרי שראינו בתים חזרנו לפה ואמרנו שלא נוכל לוותר על זה", הם מסבירים. לפני שיעשו צעד שיתחרטו עליו, החליטו להתייעץ עם האדריכל סמי שלום כנפו, מכר ותיק ושכן לשעבר, בשאלה מה אפשר לעשות עם הבית.
כנפו, שמכיר היטב את אופי המבנים בשכונה, הגיע לביקור ונפל הפור. "אמרתי להם שזה יהלום ולא עוזבים כזה דבר. אמנם השיפוץ מסובך ויקר ויהיו הרבה אילוצים, אבל זה יהיה שווה". בני הזוג החליטו ללכת על זה, ואחרי חמישה חודשים של שיפוץ נרחב נכנסו לביתם המשודרג בפברואר שעבר, רגע לפני פרוץ הקורונה.
הבית מורכב משתי קומות בעלות תקרות מקומרות גבוהות (3.70 מטר כל אחת). קירות האבן במעטפת מגיעים עד לרוחב 120 ס"מ, וקירות הפנים מגיעים עד לרוחב 90 ס"מ, ובתוכם פעורים פתחים מקושתים. את הקירות הקיימים לא היה אפשר לשנות, שכן הם קירות אבן תומכים, וכך שטח הפעולה של האדריכל הוגבל לחלוקות הקיימות.
שתי דלתות הברזל המקושתות בחזית הרחוב נפתחות אל קומת הקרקע. האחת, שהיא הכניסה הרשמית, נפתחת אל המטבח ופינת האוכל, והשנייה אל הסלון. בין שני החללים מפריד קיר אבן מקורי שבתוכו שני פתחים מקושתים המקשרים בין שני החדרים. "לקחנו את החלל שהיה הכי לא מנוצל בבית והפכנו אותו למרכז החיים", מסביר כנפו. "את קירות האבן החשופים שמרנו כפי שהם ולא טייחנו קירות אלא אם כבר היו מטויחים". שני החללים הציבוריים שנוצרו אינם גדולים, אך בזכות התקרה הגבוהה והמעוגלת שצבועה לבן והאור שנכנס מהחלונות הגבוהים, נוצרת הרגשה של מרחב בעל איכויות מיוחדות.
השיק מהשוק
על רקע השילוב בין האבן החשופה לקירות הלבנים חופתה הרצפה בפרקט אלון כהה, ולתוך חלל המטבח הוכנסו שני פסים מקבילים של ארונות ומשטחי עבודה שחורים. בהמשך להם, לצד הכניסה לבית, מוצבת פינת האוכל: שולחן עץ עגול וארבעה כיסאות מעוגלים תואמים. מהמטבח יש יציאה לחצר פנימית שנוצרה בין הבניינים והיא פתוחה לשמיים.
בחצי השני של קומת הקרקע, מעבר לפתחי האבן המקושתים, נמצא הסלון הקטן והנעים. הוא מרוהט בשתי ספות עגלגלות בגוון אפור, בפסנתר שחור שמנגן בו האב ובפריטי ריהוט נוספים משוק הפשפשים הסמוך. גופי התאורה המקשטים את הבית נבחרו גם הם בשוק: מנורות ישנות של חדר ניתוח (מעל שולחן האוכל) ושל רופא שיניים (מעל הטלוויזיה) ופנסי רכב (מעל הספה) ששופצו והפכו כאן לתאורת אווירה.
בימים יפים דלת הברזל הגדולה נפתחת אל הסמטה ושביל האבן הציבורי הופך להיות המרפסת שלהם. "מאוד מקובל פה להיות עם דלתות פתוחות", מסבירים בני הזוג, "אמנם בימי שגרה מטיילים פה תיירים, אבל מהסוג שמגיע לגלריות של יפו, כך שגם אז מאוד שקט".
בסוף הקומה נמצאים שירותי אורחים מרווחים במיוחד. גם הם נהנים מתקרת קמרונות ומסתיימים בקיר אבן מקושת לכל אורכם. הקשת משמשת כנישה לפינת רחיצת הידיים ובתוכה הותקנו מדפי עץ רחבים וכיור חרס.
20 צפייה בגלריה
בשירותי האורחים רחבי הידיים הותקנו כיור ומדפי עץ בתוך הקשת המקורית של הקיר
(צילום: סוזי לוינזון)
3 חדרים ב-30 מ"ר
בצמוד לכניסה, מאחורי ארונות המטבח השחורים, מוסתר גרם המדרגות שמוביל לקומה העליונה. "המדרגות היו ממש מסוכנות", מספר כנפו, "תלולות וגבוהות במיוחד. לכן הנמכנו כל מדרגה והוספנו עוד כמה כדי לייצר מהלך תנועה מעט יותר נוח". אבל גם לאחר השיפוץ הן עדיין דורשות תשומת לב ותרגול.
בסופן של המדרגות המחופות פרקט מגיעים לקומת חדרי השינה של המשפחה: 30 מ"ר שחולקו לשלושה חדרים ולחדר רחצה אחד באמצעות קירות האבן המקוריים ובתוספת קירות זכוכית בפרופיל בלגי שחור.
20 צפייה בגלריה
"ככה אנחנו אוהבים, כולם ביחד וצפוף. הילדים עדיין מגיעים אלינו למיטה"
(צילום: סוזי לוינזון)
בקדמת הקומה נמצאים שני חדרי הילדים. שניהם קטנים מאוד וביניהם מפריד קיר אבן עבה, שבתוכו חלונות ודלת מקושתים. דרך החלונות עובר האור מהחדר החיצוני הממוסגר כולו חלונות, לחדר הפנימי שאין לו חלון החוצה. "החלונות והדלת בין שני החדרים מאוד שימושיים", מספרת האם, "זה יוצר חיבור מיידי ומשחקי בין שני החדרים".
לעומת קירות האבן העבים, בין חדרי הילדים לחדר ההורים מפריד רק קיר זכוכית דקיק שעוקב אחר צורת הקשת בתקרה. כך נחסך מקום ונכנס עוד אור לתוך עומק הקומה. חדר ההורים אינו רגיל במובן נוסף, משום שכל המשפחה משתמשת בארון בגדים אחד השקוע בתוך קיר מקושת לאורך החדר. בסופו של הקיר נמצא חדר הרחצה המשותף גם הוא לכל בני המשפחה.
אזור הבגדים והרחצה מופרד מאזור השינה של ההורים במחיצת זכוכית נמוכה. מאחורי המחיצה מונח מזרן זוגי על גבי משטח טאטאמי מקורי, ומולו שלושה חלונות ברזל שחור הפונים אל הים. החדר כולו מינימליסטי וריק מריהוט, פרט למקבץ מנורות וינטג' משוק הפשפשים שהותקנו על הקירות ומוסיפות תאורת אווירה. "אין לנו דברים ליד המיטה", הם אומרים, "יש ארון אחד גדול והכל שם". ומה לגבי הפרטיות? "ככה אנחנו אוהבים, כולם ביחד וצפוף. הילדים עדיין מגיעים אלינו למיטה".
גרם מדרגות נוסף, חדש ועשוי ברזל נמצא בחדרו של הבן הגדול. ממנו עולים, דרך חלון סקיילייט חשמלי, למרפסת הגג הרחבה שמשקיפה על העיר העתיקה ועד הים. כשרואים את הנוף, קל אפילו יותר להבין מדוע אחרי כמעט שנה בביתם המחודש בני הזוג לא מצטערים על ההחלטה שקיבלו. "אכן, בגלל אופי המבנה הרבה דברים התגלו תוך כדי בנייה, והיה צריך להיות מאוד פתוחים לשינויים שקרו תוך כדי השיפוץ", הם מסכמים, "אבל חד-משמעית זה היה שווה את זה. אין שום בית אחר שהיינו רוצים להיות בו".
20 צפייה בגלריה
הים הנשקף מהמרפסת הוא רק אחת מהסיבות שבגללן בחרו בני הזוג להישאר
(צילום: סוזי לוינזון)
קבלן ראשי: אייל אדיב. נגרות: hanagar. מסגרות: מסגריית האחים בהו. תאורה: שוק הפשפשים, אקי, שוקי. תאורה טכנית: קימחי סקייליט, סקיי רופ. סניטריה: רחלי חרש. מאווררים: סטאר. ריצפת חדר הורים: טאטמי. פרקט: ולאדי. עבודות אמנות טיבעיות: Noa shatil - מלאכת חיבור.
פורסם לראשונה: 14:11, 23.02.21
