בענפים מסוימים בשוק העבודה, גיל 40 נחשב לשלב בחיים בו מרבית המשוכות הקשות של המקצוע כבר חלפו. מקצוע האדריכלות, לעומת זאת, אינו אחד מהם. אדריכלים ואדריכליות עצמאיים בני ובנות 40, נחשבים כמי שנמצאים רק בתחילת דרכם המקצועית. התערוכה "40/40", שנערכת בחודשי אפריל ומאי בבית האדריכל שביפו, מספקת הצצה מעניינת לעבודותיהם של כמה מהאדריכלים הצעירים והבולטים שפועלים בארץ. זוהי התערוכה העשירית במספר, שנערכת אחת לשנתיים, שמציינת גם 20 שנה להקמתה.
"התערוכה הזאת היא אולי הפלטפורמה היחידה מחוץ לאינטרנט ולרשתות החברתיות שנותנת במה לאדריכלים צעירים", מסבירה אוצרת התערוכה, האדריכלית מיכל אהרוני. "תנאי הכניסה הבסיסי להציג בתערוכה הוא פשוט להיות אדריכל או אדריכלית עצמאיים מתחת לגיל 40". את התנאי הנוקשה מסבירה אהרוני בכך ש"מדובר בשלב המשמעותי בו נעשים הצעדים הראשונים בקריירה העצמאית וגיבוש הזהות המקצועית של האדריכלים".
למעלה מ-30 פרויקטים, שנבחרו בידי ועדת התערוכות של התאחדות האדריכלים, מוצגים בתערוכה. "הוגדרו מספר קריטריונים לבחירה, והושם דגש מיוחד על הרעיון התכנוני ואופן ביטויו בפרויקט", מסבירה אהרוני. העבודות המוצגות השנה חולקו לשתי קטגוריות בלבד: פרויקטים בנויים ופרויקטים שאינם בנויים. בתערוכה עבודות במנעד רחב של נושאים: החל בעיצוב בתים פרטיים ומשרדים, דרך פרויקטים בעלי אופי ציבורי, ואף בניינים ברחבי העולם.
15 צפייה בגלריה
התערוכה והפרס המוענק בסופה על שמו של האדריכל דוד רזניק ז"ל
(צילום: נוי בכר א.פוקסי סטודיו)
דוגמה לפרויקט בניחוח של חו"ל הוא הצעה למבנה מוזיאון הגוגנהיים בנמל הלסינקי שבפינלנד, של האדריכליות ליהי עין גדי-דוידוביץ ורעות זליקמן. הצעתן של השתיים השתתפה בתחרות אדריכלים בינלאומית לפני מספר שנים, ולמרות שלא זכתה להפוך למבנה פיזי, מציגה תכנון מוקפד ומעניין. מעניין לציין כי המבנה שנבחר לאכלס את המוזיאון, בתכנונם של האדריכלים ניקולס מורו והירוקו קוסונוקי, נגנז בשל עלותו הגבוהה – כ-140 מיליון דולר.
15 צפייה בגלריה
הצעתן של גדי-דוידוביץ' וזליקמן: מוזיאון הגוגנהיים בהלסינקי
(הדמייה: פרי דוידוביץ' אדריכלים )
דוידוביץ וזליקמן שאבו את ההשראה למבנה מהספינות שנכנסות ויוצאות מנמל העיר. המוזיאון מורכב משלוש מסות גדולות ומלבניות שמונחות אחת על גבי השנייה בספירלה, ומחופות בחומר מתכתי לבן וסדוק שאמור להדהד ולהזכיר מים קפואים. דרך הסדקים שבמעטפת, בוקע אור שמשווה למבנה מראה עדין ושברירי. בין שלוש המסות מחברת טופוגרפיה מעץ, שמאפשרת למבקרים להגיע עד לגג ולהשקיף על נוף הנמל. "תחרויות אדריכלים מאפשרות גם למשרדים צעירים לבטא את החדשנות והרעיונות שלהם, דברים שביום יום קשה להביא לידי ביטוי", משתפת האדריכלית ליהי עין גדי-דוידוביץ.
השראה ויצירותיות בחללי הלמידה
מספר עבודות בתערוכה נוגעות בתחום החינוך ומציעות פתרונות יצירתיים לשיפר והעשרת חוויית הלמידה בבתי הספר. אחד מהם הוא "מרחב לחדשנות וקיימות" בבית הספר "רביבים" שבחולון, בתכנון האדריכל איל עברי. החלל העגול שיצר עברי עשוי עץ וממוקם בחצר בית הספר מתחת למבנה הבטון הקיים. בהיקף החלל קבועים חלונות שמאפשרים לתלמידים מבט החוצה, ובפנים צמחים מטפסים מרככים את אור השמש שנכנס פנימה ומשרים אווירה רגועה ונינוחה.
"יש בחלל יותר מקומות ישיבה מכמות הילדים שאמורה להיות בו", מספר עברי. "המטרה בכך היא שכל ילד יוכל לקום ולזוז מבלי להרגיש שמישהו יתפוס לו את המקום. הצורה העגולה מספקת תחושה של השראה ויצירתיות, בניגוד לכיתות הרגילות עם הסורגים. הכיתה יכולה להשתנות לפי הצורך. אפשר לתרגל בה יוגה ואפשר גם לראות סרט".
עברי מוסיף כי המרחב שתכנן הפך להיות חלק משמעותי בחיי בית הספר. "זה ממש הפך להיות לב בית הספר. כשילדים נכנסים לחלל הזה הם מתנהגים אחרת. מורים התחילו לבנות תוכניות לימוד מותאמות אליו. החלום שלי הוא להקים מרחבים כאלו בעוד בתי ספר".
פרויקט חינוכי נוסף שמציג עברי, הנקרא "21M, ארבעים ושלושה מרחבים בבתי ספר שונים", הוא תוצר של קול קורא לעיצוב מרחבי לימוד המותאמים למאה ה-21 של משרד החינוך. לצדו של עברי עבדה האדריכלית מרב פנסו, שיחד פיתחו שלושה חללים שהוקמו ב-43 בתי ספר בעיר חולון: מרחב למידה מבוססת פרויקטים, מרחב מתכנס ומתפצל ומרחב Makers (יצרנים, ש"פ).
"יש לשנינו תואר בחינוך ואנחנו מתעסקים הרבה במשרד בחדשנות ובמחקר עיצוב", מסביר עברי. "התכנון היה בצורה מושכלת ומתוך הקשבה לצרכים של מנהלי בתי הספר. העובדה שסבתא שלי, אמא שלי ואני למדנו בצורה זהה, ושכיתות בית הספר נראות אותו הדבר במשך השנים היא לא הגיונית. בפרויקט הזה לכל בית ספר יש את הזכות לצקת את התוכן שהוא בוחר לחלל".
פרויקט קטן גדול
המכנה המשותף של עבודות רבות בתערוכה מתייחס לקנה המידה הקטן שמאפיין אותן – לרוב מדובר בבתים פרטיים. "לרוב אדריכלים צעירים מתעסקים בפרויקטים קטנים יותר", מסבירה האוצרת אהרוני. "תמיד צוחקים על זה שאדריכלות הוא מקצוע למבוגרים, כי שיא הקריירה מגיע באזור גיל 60. עד אז עיקר המאמץ הוא להשיג את הפרויקטים הגדולים. זה קורה לפעמים, אבל זה לא משהו נפוץ בתחילת הקריירה, בטח לא בגיל 40".
15 צפייה בגלריה
"קומפקטי ונייד": בית המשאית של אהוד נדל ונטלי רויזין
(צילום באדיבות נדל רויזין אדריכלים)
אחת העבודות שבהחלט מאתגרת ומותחת את הגבולות של תכנון פרויקטים קטנים הוא "בית המשאית" של האדריכלים אהוד נדל ונטלי רויזין. השניים הצליחו להפוך משאית הובלה משומשת של חברת אוסם, שהובילה בעברה במבה ובה שטח של 25 מ"ר, לבית עבור משפחה בת חמש נפשות. "היה כאן אתגר כפול: לתכנן בית שהוא גם קומפקטי וגם נייד, שכל המערכות כמו חשמל וביוב נמצאות בתוכו ונעות יחד איתו. זה היה אחד האתגרים הגדולים שלנו", משתפת רויזין.
הסלון בבית המשאית מודולרי ומשתנה בהתאם לצרכי המשפחה, ורויזין מספרת איך כל פינה הפכה למקום אחסון או חלון. "למרות הגודל הקטן של המשאית זה מרגיש מאוד מרווח ופתוח בגלל שיש המון חלונות. חיים את החוץ יותר מאשר את הפנים".
תערוכת "40/40" תינעל ב-13 במאי, ובסופה יוכרז הזוכה בפרס הצטיינות לאדריכלים צעירים על שם האדריכל דוד רזניק ז"ל. את העבודות המוצגות בתערוכה ישפוט צוות שיפוט חיצוני שיבחר את הפרויקט המצטיין בכל קטגוריה, כאשר הקריטריונים לשיפוט הם: מקוריות הרעיון, אופן הצגתו והגשמתו במבנה הבנוי או בתוכניות וההדמיות המוצגות.
"40/40", בית האדריכל, המגדלור 15, תל אביב-יפו (עד 13.5.21)
