את המשרדים של חברת Challenge Airlines אפשר היה לעצב כמו לא מעט משרדים ממותגים בתחום: לתלות כמה תמונות של מטוסים, לשלב את צבעי החברה על הקירות, להוסיף דגם של כנף בכניסה, ובכך לסמן וי על "אווירת תעופה". אבל בחברה בחרו ללכת רחוק הרבה יותר. במקום משרד עם רמזים לעולם התעופה, הענף שבו הם עוסקים, הם יצרו חלל שהוא מסע שלם בעולם המטענים האוויריים.
המהלך העיצובי החל מתוך צורך פרקטי: לאחר שנים במשרדים מיושנים, עלה הצורך להעביר את החברה לסביבת עבודה חדשה, איכותית ונעימה יותר. אבל המעבר לא היה רק שינוי כתובת. הוא נועד לבטא תפיסת עבודה חדשה, שמבוססת על פתיחות, שקיפות ותקשורת טובה יותר, והעיצוב נועד לשקף את התחום שבו הם מתעסקים ביום־יום. לצורך כך נבחר נכס יוצא דופן: מעין פנטהאוז שנרכש "על הנייר" בקומה העליונה של בניין חדש באזור התעשייה בשוהם, סמוך לכביש 6. שטח המשרד עומד על כ־1,600 מ"ר, מתוכם כ־600 מ"ר מרפסות, המקיפות את המבנה ומעניקות מבט פתוח אל הנוף. התכנון הפנימי מנצל את המרחב לא רק כמקום עבודה, אלא כמקום שמייצר מפגש, תנועה וחיבור בין אנשים. הבריף שקיבלו האדריכלים והמעצבים כלל שתי משימות מרכזיות: ליצור סביבת עבודה פתוחה ונעימה, ובמקביל לעצב משרד שמספר את הסיפור של Challenge Airlines ואת החיבור שלה לעולם התעופה והלוגיסטיקה.
כמו מרכז מבקרים פנימי
(צילום: יואל אליווה)
הכניסה לסימולטור הטיסה
(צילום: יואל אליווה)
תאי מנוחה ושקט עבור העובדים
(צילום: יואל אליווה)
לפגוש חלקי מטוסים במשרד
"הרעיון בבסיס העיצוב היה שכל עובד חדש או מבקר שנכנס למשרד יוכל ללמוד על הקבוצה, על תחומי הפעילות שלה, על ההיסטוריה שלה ועל עולם המטענים האוויריים דרך חוויית השהות במשרד", מסבירים במטה החברה. התוצאה היא משרד שמתפקד כמעט כמו מרכז מבקרים פנימי: לאורך הדרך נחשפים המבקרים להיסטוריה של החברה, לצי המטוסים שלה, לחטיבות השונות ולתחומי המטען שהיא מובילה. התמונות, האלמנטים האדריכליים והפריטים שנבחרו אינם משמשים רק כקישוט, אלא כחלק מסיפור רחב יותר.
בפרויקט לקחו חלק כמה גורמים: האדריכלית שי שאול, שעבדה אז במשרדו של רואי דוד, מנהלת המיתוג אנטה שורצמן מחברת OKD, ומי שהיו אחראים על האלמנטים התעופתיים המרכזיים בפרויקט - שארל ויינברג ושי בן־עמי, שני מעצבים ישראלים החיים בבלגיה ומתמחים בעולמות התעופה. השניים הקימו יחד אתWEINBENAMI , סטודיו לעיצוב מרחבי הפועל מאנטוורפן. במסגרת הפרויקט הם התבקשו לייצר שתי התערבויות מרכזיות בתוך המשרד: חדר סימולטור לצורך אימונים שגרתיים של טייסי החברה ותאי מנוחה ושקט עבור העובדים.
"האתגר המרכזי שלנו" מסביר בן־עמי, "היה לקחת עולם שמזוהה עם תנועה, מהירות ומעברים קצרים, ולהפוך אותו למשהו שמתאים לשהייה יומיומית של עובדים. תעופה מתוכננת לרגעים אינטנסיביים וקצרים: מסע שיש לו התחלה וסוף, ולתרגם את זה למקום שאנשים שוהים בו שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, היה אתגר משמעותי".
חלקי מטוסים שולבו בחלל
(צילום: יואל אליווה)
שולחן קפה שהיה פעם בתוך מטוס מטען
(צילום: יואל אליווה)
שימוש שאינו רק קישוטי
(צילום: יואל אליווה)
הפתרון היה לא ליצור העתק של מטוס בתוך משרד, אלא לקחת מאפיינים מעולם התעופה ולתרגם אותם לשפה אדריכלית חדשה. במקום תפאורה, נוצרו אלמנטים בעלי נוכחות חזקה ובעיקר – שימושיים ולא רק קישוטיים. "אחד האלמנטים הבולטים ביותר במשרד הוא הסימולטור", מוסיף ויינברג, "בעבר, הסימולטור היה ממוקם בחדר סגור ולא בלט לעין. בפרויקט החדש הוא הפך לאחד המוקדים המרכזיים בחלל: מבנה דמוי מטוס שנמצא סמוך ללאונג' ומשמש גם ככלי עבודה מקצועי וגם כאייקון עיצובי".
שני המעצבים מספרים: "לקחנו את הצורניות של בואינג 747, את הקימור של החלק הקדמי, ובנינו אותו מחדש, באמצעות חומר שתעשיית התעופה עצמה כבר נטשה אותו מזמן: עץ. הבחירה בעץ יוצרת חיבור מעניין בין ההיסטוריה של בניית המטוסים בתחילת המאה ה־20 ובין טכנולוגיות ייצור מתקדמות של היום".
לדבריהם, הסיבה שהאלמנט לא מרגיש כמו "פארק שעשועים של מטוסים" היא דווקא רמת הדיוק שבה יוצר. "באמצעות טכנולוגיית קצה החוסכת את השימוש בתבנית", מסביר בן־עמי, "כל אחד מ־12 הפאנלים המעוקלים יוצר באמצעות משטח הידראולי מתכוונן הנשלט על ידי מחשב, שמשנה את צורתו עבור כל פאנל ומתרגם מודל תלת־ממדי לצורה מדויקת תוך דקות". הדיוק הזה איפשר לקימורים להישאר נקיים ורציפים. גם פרטים קטנים יותר, כמו החלונות המעוקלים עם ציפוי הפרטיות והדלת עם הציר היפני, ממשיכים את אותה שפה של איכות ושליטה בפרטים.
"מעבר להיותו אלמנט מרשים מבחינה חזותית, לסימולטור יש גם תפקיד אדריכלי. הוא ממוקם בנקודת המעבר בין אזור קבלת הפנים ובין אזור העבודה, ובכך מייצר הפרדה עדינה בין החללים", מוסיפים המעצבים. הסימולטור החוצץ מאפשר לעובדים סביבה שקטה, אך גם אפשרות להציץ דרך החלונות שלו כשאינו בשימוש. זה בהחלט לא פריט שיש בכל משרד. "כך, האלמנט שמייצג עולם טכני ומקצועי הופך גם לכלי שמארגן את חוויית השהייה במשרד", מציינים ויינברג ובן־עמי.
חדרי מנוחה מורכב מכיסאות מטוס
(צילום: יואל אליווה)
התקרה היא איור של שמיים
(צילום: יואל אליווה)
חלל מרכזי פתוח לנוף ירוק
(צילום: יואל אליווה)
אחת המרפסות
(צילום: יואל אליווה)
מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה
אחד העקרונות המרכזיים בתכנון המשרד היה יצירת סביבת עבודה פתוחה ושקופה. רוב שטח העבודה תוכנן בשיטת החללים הפתוחים, כשהמשרדים הסגורים המעטים מוקמו בעיקר באזור הגרעין, כדי להשאיר את הנוף פתוח לעובדים. אבל לצד הרצון בשקיפות ובמפגש, היה צורך לייצר גם מקומות להתכנסות. לשם כך תוכננו שני תאי שקט דמויי תאי נוסעים במטוס. "הם מבוססים על 'טייק אוף', מיצג שהצגנו בשבוע העיצוב ירושלים לפני חמש שנים, שבו יחידות מצופות מראות הציעו למבקרים טיסה לשום מקום, וזה בעצם מסע שהופנה כולו פנימה", אומרים צמד המעצבים.
במשרד עצמו, הרעיון קיבל משמעות חדשה: החללים נבנו מחדש עם מושבי מטוס אמיתיים וקירות מראה, והפכו למקומות שבהם העובדים יכולים לעצור לרגע, להתרכז ולהתנתק מהרעש של החלל הפתוח. קצת כמו בטיסה אמיתית. גם ברחבי שאר החללים שולבו רהיטים מחלקי מטוסים, למשל, שולחן קפה מגלגל מטוס או מחלק של מנוע, לצד ריהוט משרדי סטנדרטי.
סימולטור עשוי עץ
(צילום: יואל אליווה)
עוד זווית של הסימולטור מבחוץ
(צילום: יואל אליווה)
כך הוא נראה בפנים
(צילום: יואל אליווה)
שולחן בר מחלקי מטוס
(צילום: יואל אליווה)
הסימולטור ותאי השקט יוצרים ביחד איזון בין שלושה מצבי עבודה: עבודה משותפת, עבודה ממוקדת ורגעים של פרטיות. מעבר לתכנון האדריכלי, השפה העיצובית ממשיכה את החיבור לעולם התעופה. נעשה שימוש בחומרים כמו אלומיניום מוברש, זכוכית ופרספקס, לצד פינות מעוגלות וצבעוניות אחידה שמזכירה עולם של דיוק טכנולוגי. גם המיתוג האדריכלי של המשרד נועד לחזק את הסיפור: על גבי הזכוכיות שולבו אלמנטים המדמים ענני צירוס, היוצרים תחושת תנועה עדינה בשמיים.
באזור החדר של המנכ"ל מיקמו המעצבים קיר מזכרות המוקדש למטוסי החברה, כולל שמות המטוסים ושנות השירות שלהם. בחדר הישיבות שולבה תמונה פנורמית גדולה של אחד ממטוסי החברה, ובחללים נוספים מופיעות תמונות של שדות תעופה, המראות, נחיתות ומסלולי טיסה מוארים.
