תכנון מבנים דתיים ורוחניים הוא אמנות של איזון: בין החומר לרוח, בין מסורת לחידוש, בין קדושה לפרקטיקה. אחד האתגרים המורכבים ביותר של אדריכלים בתכנון פרויקטים כאלו היא היכולת לתכנן חללים המצליחים להיות גם מרהיבים ונשגבים, ובו ובעת להיות שימושיים ונוחים לקהל הרחב והמגוון. בהודו, אחת המדינות הרוחניות בעולם, נחנך לאחרונה מבנה יוצא דופן – מקדש רוחני עכשווי של אחת הדתות הקטנות והייחודיות במדינה. המבנה עטוף כולו בשיש לבן וזוהר המחזיר את קרני השמש ומשווה לו מראה כמעט שמימי, במטרה להעניק למאמינים תחושת הוד ועומק רוחני.
הפרויקט Raj Sabhagruh Shrimad Rajchandra ashram חורג בהרבה מגבולות של מבנה אדריכלי "רגיל". מדובר במתחם ייחודי, שהוא גם מרכז מדיטציה ויוגה וגם אתר עלייה לרגל, שנועד לשרת את קהילת מאמיני דת הג'ייניזם. המתחם ממוקם בפאתי העיירה דארמפור (Dharampur) שבמדינת גוג'ראט, כ־200 ק"מ צפונית למומבאי. בלב הפרויקט עומד מבנה מיוחד השוכן על פסגת גבעה ומשלב בתוכו יופי טבעי של הטבע סביבו עם עקרונות פילוסופיים, רוחניים ואדריכליים. הדרך למבנה אינה סתם שביל – היא מסע בפני עצמו: מדרגות רחבות מובילות את המבקרים אל הפסגה, משמשות גם כמקום התכנסות פתוח, מעין אמפיתיאטרון שבו אפשר לעצור, לנוח או להתבונן בנוף תוך כדי טיפוס.
מקדש מודרני לדת שוחרת שלום
בקצה הדרך מתגלה גולת הכותרת: פסל עצום העשוי כולו זהב בגובה עשרה מטרים של Shrimad Rajchandra יושב בתנוחת לוטוס - ישיבה בשיכול רגליים. רג'צ'נדראג'י הוא פילוסוף וקדוש שהניח את היסודות לדת הג'ייניזם לפני יותר מ־150 שנה והמתחם כולו נקרא על שמו. הפסל מסמל את ערכי הדת הכוללים צניעות, הרמוניה ואיזון, והוא מוקד השראה והארה למבקרים הרבים שמגיעים למקום מכל רחבי הודו ואף מכל העולם. פרויקט המקדש וסביבתו מצליח לשלב בין עיצוב עכשווי ובין מחויבות עמוקה לרוחניות, וכך יוצר חוויה אדריכלית־רוחנית שמרחיבה את גבולות החומר.
ג'ייניזם היא אחת מהדתות "הדהרמיות" – קבוצה של דתות שמקורן בתת־היבשת ההודית, המכילות בתוכן פילוסופיה רוחנית, מסורות עתיקות וערכים אוניברסליים. הדת עצמה החלה להתגבש כבר במאה השישית לפני הספירה, ומאז היא נותרה נוכחת וייחודית בנוף התרבותי והרוחני של הודו. למרות שמספר מאמיניה לא גדול יחסית – כיום מונים הג'יינים כ־5 מיליון איש בלבד, מרביתם בהודו – השפעתה של הדת ניכרת הרבה מעבר לגבולות המספרים. הג'ייניזם מזוהה עם קהילות משכילות ואמידות יותר, שתרמו רבות להתפתחות הכלכלית והחברתית של הודו לאורך ההיסטוריה. נוסף לכך, עקרונות המוסר של הדת, ובראשן רעיונות של שלום, חמלה ואי־אלימות, חלחלו עמוק לתוך החשיבה ההודית ואף השפיעו על דמויות מפתח.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מהאטמה גנדי, המנהיג הפוליטי והרוחני שהוביל את הודו לעצמאות. גנדי הושפע עמוקות מהאידיאולוגיה של הג'ייניזם, במיוחד בדגש על אהימסה – עיקרון דתי הדוגל באי־אלימות מוחלטת – שהפכה לאבן פינה בתפיסת עולמו ובאסטרטגיה הפוליטית שלו. עקרונות אלו לא רק עיצבו את מסלול חייו של גנדי, אלא גם הותירו חותם עולמי על תנועות לשינוי חברתי ומאבקים לא אלימים, הרחק מגבולות הודו. כך, הג'ייניזם, על אף היותה דת קטנה יחסית, ממשיכה להוות מקור השראה לא רק למאמיניה אלא גם לעולם כולו, בזכות המסרים האוניברסליים שהיא נושאת בתוכה.
12 צפייה בגלריה
אמפיתיאטרון להמוני מאמינים. אף הוא נבנה בצורה מעגלית ספירלית
(צילום: Rory Gardiner, Serie Architects)
בצורת פנס הפונה לשמיים
ובחזרה לאדריכלות: המקדש החדש תוכנן בקפידה במטרה לשקף את מהותה הרוחנית של הג'ייניזם. המבנה מעוצב בצורה סמלית בדומה לפנס הפונה לשמיים, המסמל את "האור הזוהר של הידע" – אחד מערכי היסוד של הדת. מבט מרחוק מגלה קומפוזיציה מרתקת של קופסאות לבנות עם חורים הנערמות בצורה סימטרית ומדויקת, שביחד יוצרות נוכחות אדריכלית מרשימה ונקייה. המקדש עצמו משתרע על שטח עצום של 100 דונם, עם כ־16 אלף מ"ר שטח בנוי המתפרסים על פני 12 קומות. הוא מתוכנן לקלוט עד 10,000 מבקרים ומאמינים בו־זמנית, מה שהופך אותו לאחד המתחמים הרוחניים הגדולים מסוגו בעולם.
במרכז המבנה שוכן חלל הליבה – אודיטוריום רחב ידיים המכיל כ־5,000 מושבים, שנבנה ללא עמוד תומך אחד ובעזרת קירות מעוקלים וקורות קשתיות. החלל הזה נועד לשמש מקום התכנסות למאמינים, לקיום טקסים מרכזיים וכמובן, להרצאות של גורו האשרם פוג'יה גורודבשרי. בנוסף, המקדש כולל מגוון מרחבים ייעודיים, כל אחד עם תפקיד ייחודי במסע הרוחני והחינוכי של המבקרים: כמה חללי מדיטציה הפונים לנוף עוצר נשימה, אזורים ללימוד קבוצתי ואישי, ספרייה עשירה בכתבים עתיקים ומודרניים של הדת הג'יינית ומוזיאון חדש המספר את תולדות הג'ייניזם ומציג את הפילוסופיה העומדת בבסיסו.
בנוסף, המקדש כולל אזורי אירוח המספקים חללים נוחים לשהייה עבור מאמינים שמגיעים מרחוק לצורך התבוננות ומדיטציה מתמשכת. אחד החללים המעניינים במבנה הוא חלל המדיטציה הראשי הנמצא מעל האודיטוריום ותוכנן עם תקרה בגובה 20 מטר ותאורה עם גוון כחול, בשביל ליצור תחושה עמוקה של רוגע ושלווה. כל פרט במבנה – מהקווים הגיאומטריים של האדריכלות ועד לעיצוב הפנים המדויק – נועד לטפח תחושת שלווה, הרמוניה והתחברות פנימית, כפי שמצופה ממרכז רוחני. המקדש, אם כך, אינו רק מבנה אדריכלי, אלא מיקרוקוסמוס של עקרונות הג'ייניזם והרוחניות.
מי שעומד מאחורי הפרויקט השאפתני הזה הוא משרד האדריכלות הבינלאומי Serie Architects, שמפעיל סניפים בלונדון, סינגפור ומומבאי. המשרד תכנן בעשורים האחרונים פרויקטים ציבוריים רבים בכל רחבי העולם, אך זהו הפרויקט הדתי הראשון שלהם. המשרד נבחר להוביל את הפרויקט אחרי זכייה בתחרות אדריכלות בינלאומית לתכנון המקדש שנערכה כבר בשנת 2012. מאז, במשך יותר מעשור, עבדו אדריכלי המשרד בשיתוף פעולה הדוק עם המנהיג הרוחני של האשרם, במטרה לפתח את הקונספט ולעצב מבנה המשקף בצורה מדויקת את ערכי הקהילה והדת הג'יינית. הבנייה עצמה נערכה במשך כמה שנים והמקדש נפתח באופן רשמי בחודשים האחרונים.
12 צפייה בגלריה
האדריכלים עבדו צמוד לאנשי הדת כדי לפצח את הצרכים
(צילום: Rory Gardiner, Serie Architects)
"עבדנו בשיתוף פעולה קרוב מאוד עם אנשי הדת של האשרם", סיפר קפיל גופטה, אחד השותפים הבכירים במשרד האדריכלים בריאיון לאתר Dezeen. "הקשבנו בקפידה לצרכים ולשאיפות שלהם, ותרגמנו אותם לשפה אדריכלית. במהלך עבודת התכנון בדקנו כמה טיפולוגיות של צורות קדושות, מתוך כוונה עמוקה ליצור אדריכלות עכשווית, בלתי נשכחת ונצחית, שתוכל לשמש סמל לאשרם צעיר וצומח". צוות המשרד התמקד במיזוג בין ערכים רוחניים ובין חזון מודרני ואסתטיקה עכשווית ואף מופשטת. הרעיון היה לעצב מבנה שישדר שפה אוניברסלית אך יישאר נאמן לשורשים התרבותיים של דת הג'ייניזם. התהליך כלל דיאלוג מתמשך עם אנשי האשרם, שבמהלכו לא רק הבינו האדריכלים את הפילוסופיה והערכים העומדים בבסיס הדת, אלא גם את הדרישות המעשיות והתפקודיות של המקום.
שיש בהשראת הטאג' מהאל
חזית המבנה משלבת אסתטיקה עכשווית נקייה ועבודת יד מדויקת, הבנויה מקירות בטון לבנים בעיצוב עקלקל, עם חיפוי של יותר מחצי מיליון לבני שיש קטנות. הבחירה בלבני שיש קטנות לא הייתה מקרית: הן מאפשרות התאמה מדויקת לעקמומיות המתוחכמת של קירות המבנה ויוצרות מראה זורם והרמוני. בנוסף, פתחים עגולים קטנים שולבו בקירות, ודרכם חודר אור טבעי שמוסיף לתחושת הרוגע והקדושה בחללים הפנימיים. לצורך חיפוי המבנה נעשה שימוש ביותר מ־800 אלף לבני שיש שהובאו ממקראנה (Makrana), עיר עתיקה במדינת רג'סטאן המרוחקת אלף קילומטרים מהאשרם. מקראנה היא שם דבר בעולם השיש, לא רק בשל איכותו הגבוהה של החומר, אלא גם בזכות ההיסטוריה שלה כמקור השיש ששימש לבניית יצירות מופת, ובראשן הטאג' מהאל. המחצבות של מקראנה הן בין העתיקות בהודו, ומהוות סמל למסורת ארוכה של כרייה ועיבוד שיש, שנמשכת עד היום.
12 צפייה בגלריה
מצד אחד מקומי, מצד שני אוניברסלי. כמו עקרונות הדת
(צילום: Rory Gardiner, Serie Architects)
12 צפייה בגלריה
עיצוב הפנים של המקדש ממשיך את הקו העקלקל וההרמוני שבחוץ
(צילום: Rory Gardiner, Serie Architects)
12 צפייה בגלריה
פתחים וגופי תאורה גופי תאורה בצורת עיגולים או ספירלות
(צילום: Rory Gardiner, Serie Architects)
עיצוב הפנים של המקדש ממשיך את הקו העקלקל וההרמוני שמאפיין את חזיתו החיצונית, עם דגש על אלמנטים עגולים המעניקים תחושת זרימה. בתוך המבנה נעשה שימוש נרחב במשטחים ולוחות אקוסטיים העשויים מעץ, לא רק למטרות פונקציונליות של שיפור האקוסטיקה, אלא גם כאלמנט עיצובי המשרה חמימות וטבעיות ומשתלב עם התחושה הרוחנית של החלל. האלמנט העגלגל מופיע כמעט בכל היבט של עיצוב הפנים: החל מתכנון החללים עצמם (אין כמעט קיר אחד ישר בפרויקט), דרך עיצוב הרהיטים המותאמים במיוחד לחלל ועד לתאורה שמחזקת את תחושת ההמשכיות והמעגליות. גופי התאורה, רבים מהם בצורת עיגולים או ספירלות, מפיצים אור רך ועדין שמדגיש את קימורי הקירות ואת המרקם העדין של לוחות השיש והעץ.
המעגליות, שהיא כאמור מוטיב מרכזי בעיצוב, משקפת גם את עקרונות הג'ייניזם של אינסופיות ושלמות. כך, המבנה כולו, מבפנים ומבחוץ, מתפקד לא רק כמרחב פיזי, אלא גם כייצוג מרשים של הערכים והמטרות הרוחניות של הקהילה. "האדריכלות שמתעוררת יכולה להכיל מגוון רחב של שימושים וממשיכה להתפתח עם המשימה הרוחנית שהיא משרתת", אמר האדריכל גופטה. "המבנה פועל כמעין תפאורה דינמית, שבה יכולים להתפתח חיי האשרם בצורה אורגנית. הוא מעגן את המקום לא רק כמוקד פיזי, אלא כמרחב לרכישת ידע, חוויה רוחנית פנימית והעמקה בקשר בין הפרט לעולם הרוחני".
12 צפייה בגלריה
מתחם עם פארקים, מגורים ומגרשים, ובמרכזו פסל עצום העשוי זהב בגובה 10 מטרים
(צילום: Rory Gardiner, Serie Architects)
המתחם הרוחני פרוס על פני 223 דונם ומכיל, מלבד המקדש, מגוון מתקנים המשרתים את המאמינים והמבקרים. מעבר למבנה המרכזי, המתחם כולל מבני מגורים, מתקני הסעדה, מגרשי ספורט, פארקים ואפילו שדה של פאנלים סולאריים. אם תמצאו את עצמכם בהודו, האשרם הזה הוא מקום מעניין לביקור, עם סיור אדריכלי מרתק שמדגים איך אפשר לשלב בין עיצוב מודרני לערכים רוחניים ומסורתיים.
