חנות לואי ויטון, שאנז אליזה, פריז. בכניסה משתרך תור ארוך: בסדר מופתי עומדים משפיעניות סיניות, קבוצה של תיירים מיפן, משפחה חרדית, זוג הומואים נוטף סטייל, נערות צרפתיות פאשניסטות וחבורה אמריקאית קולנית. כולם עומדים וממתינים בסבלנות לתורם, עד שיורשו להיכנס למקדש של המותג היוקרתי. שומר בתלבושת מופקד על הסדר ועל ההתנהלות, ומכניס את הניצבים והניצבות בתור, בהתאם לנוהל תפוסת הלקוחות בחנות. הוא עושה זאת בקשיחות נעימה ואם מישהו מעז להפגין חוסר סבלנות, הוא מעמיד אותו במקום.
התור משתרך לאורך חלונות הראווה הענקיים של החנות, ואחרי שרואים את החלונות הקסומים, אפשר להבין את פשר הנחיל: שיחים פרחוניים וצבעוניים עם פרצופים חייכנים – הסמל המסחרי של האמן והמולטי־טאלנט היפני טאקאשי מורקמי מככבים. הם בהחלט סיבה טובה לבוא ממרחקים או לגרום לעוברים ושבים להתפתות להיכנס פנימה.
10 צפייה בגלריה
שיחים פרחוניים וצבעוניים עם פרצופים חייכנים – הסמל המסחרי של האמן
(צילום: אמיר קמינר)
משת"פ של נקודות לשת"פ של פרחים
אם לפני שנתיים־שלוש, השת"פ של לואי ויטון עם האמנית יאיוי קוסאמה היפנית חובבת הנקודות והדלועים, עשה כותרות, השנה עושה זאת מורקמי, אחד האמנים היפנים הכי מפורסמים בעולם. מורקמי נוהג לטשטש ביצירתו את הגבולות בין אמנות "גבוהה ל"נמוכה" ולהפוך מוצרי צריכה להלבשה ולבית ליצירות אמנות. ולא פחות חשוב מהפריטים שנמכרים – מדובר בעיצוב חנויות וחללים מרשימים במיוחד. זה קורה לא רק בפריז אלא גם במילאנו, שם מותג קרון רכבת בפנים (בוורוד) ובחוץ (לבן עם הדפסי הפרחים של מורקמי); בסיאול; בניו יורק; בטוקיו. מדובר בחללים צבעוניים, בסגנון קולור בלוק לרוב, על בסיס עולם הפנטזיה האופטימי של מורקמי.
ורגע לפני שנרחיב על מפגש הפסגה בין בית האופנה והתיקים הצרפתי שנולד במאה ה־19 ובין האמן החייכן בן ה־62, כדאי להתעמק בחייו וביצירתו של מורקמי. הוא נולד בטוקיו, למד באוניברסיטה ובראשית הדרך דווקא הושפע מאמנות יפנית מסורתית. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בניהונגה – ציור שסגנונו נעוץ בשלהי המאה ה־19.
במהלך השנים נטש מורקמי את הסגנון המסורתי והחל לשאוב השראה מתרבות אוטאקו – יצירות האנימה והמאנגה ביפן. הוא אף פיתח וגיבש סגנון, שלו נתן את הכינוי "סופר־שטוח", המשלב את אמנות הפופ עם תרבות האוטאקו. הסגנון הזה מתאפיין בדמויות גרפיות שלקוחות ממחוזות האנימה והמאנגה, עם משטחי צבע אחידים (ורוד, תכלת, פיסטוק, כתום, סגול וכך הלאה). לצד הפרחים, מורקמי גם מוכר בזכות ציורי הפטריות הצבעוניות שלו. באחד הראיונות הוא סיפר שהוא מושפע מאוד מסרטיו של הבמאי סטיבן שפילברג, שבהם קיים מתח בין עולם המבוגרים ובין עולם הילדים.
ב־1996 מורקמי, המושפע ממשנתו של ביל גייטס ומספרו "מהירות המחשבה", הקים מפעל בשם הירופון, שבו העסיק עוזרים שעזרו לו להנפיק עוד ועוד מיצירותיו. הוא גם יזם יריד אמנות שנתי וטיפח וקידם אמנים צעירים מעבר לגבולות ארץ השמש העולה. מורקמי העיד שהוא מרותק מסודות ההישרדות של שוק האמנות ומהאוניברסליות של דמויות כמו מיקי מאוס, סוניק הקיפוד, דורימון והלו קיטי.
מורקמי הפוסט־מודרניסט, שזכה לכינוי "אנדי וורהול" היפני, נכלל ב־2008 ברשימת "100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם" של המגזין "טיים". הוא היה האמן החזותי היחידי שנכלל באותה רשימה. בין מעריציו הרבים נמנה הראפר והמעצב קניה ווסט, שאף ביקש ממנו לעצב את עטיפת אלבומו השלישי. ווסט לא הסתפק בכך, והפקיד בידיו בימוי קליפים.
מחייך כל הדרך אל הבנק
עם השנים הפך מורקמי לדמות יהירה ושנויה במחלוקת, שאוהבת לעצבן את מתנגדיה. הוא הותקף לא אחת ולא התרגש מההאשמות שהוא ממסחר את עצמו. לא אחת מתפתח דיון סביבו: האם אפשר להיות אמן חשוב ונחשב וגם מסחרי? והוא אכן ממסחר את עצמו בלי שום בושה, כולל תעשייה של חפצים: מחזיקי מפתחות, חולצות, ספלים, כריות, פסלים, כלים ומה לא. המבקרים החריפים שלו גם סבורים שהיצירות שלו חסרות מהות ולא גורמות לאנשים לחשוב. מורקמי לא ממש מתרגש מהמלעיזים וממשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק.
במשך שנים נמנע להציג במולדתו, ואז, לפני כמעט עשור, הוא חנך תערוכה במוזיאון מגדל מורי בטוקיו. זו הייתה תערוכת היחיד המקיפה הראשונה שלו ביפן זה 14 שנה. למסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד פתיחת התערוכה, מורקמי הגיע עטוי חליפה כסופה ונהנה לפזר אמירות בוטות ולתקוף את האמנות היפנית העכשווית.
לתערוכה המהפנטת והססגונית הזאת הוא קרא "טאקאשי מורקמי: 500 ה־ARHATS (בודהיסטים שהגיעו לנירוונה)" והיא עסקה בנושאים כמו דת, אמנות, מוסר אנושי וגבולות. מגוון העבודות היה רחב, מפסלי זהב ועד ציור צבעוני באורך מאה מטר, שנתן את שמו לתערוכה – זהו אחד הציורים הארוכים בתולדות האמנות, וכדי להשלימו מורקמי הסתייע בעזרתם של 200 סטודנטים. ביצירות שהוצגו באותה תערוכה מכוננת, מורקמי דן באספקטים של ההיסטוריה והאמנות היפנית, והיו ניכרות בהן השפעות של הצונאמי ואסון הכור בפוקשימה מ־2011.
בעשור שחלף מאז אותה תערוכה, מורקמי המשיך לבסס את מעמדו, ויוצרים רבים, למשל פארל וויליאמס, שמחים לחבור אליו. הוא אפילו חבר לסר לואיס המילטון, נהג פורמולה 1 הבריטי עטור התארים ועיצב לו קסדה למירוץ ביפן. מורקמי לא מסתפק בכך וגם מתנסה בבימוי קליפים ויצירת מוזיקה. בנוסף, בעבר ערך תוכניות טלוויזיה ורדיו שבהן אירח שלל מרואיינים, מכלכלנים ועד לסופרים.
מחכים לפריחת הדובדבן במרץ
בימים אלה, שמו שוב בכותרות הודות לחבירה שלו ללואי ויטון, ולא בפעם הראשונה. הרומן בין שני המותגים החל ב־2003 כשמורקמי עיצב עבורם תיקים ואקססוריז. את הרעיון למפגש הפסגה יזם מארק ג'ייקובס, ששימש אז הקריאייטיב דירקטור של בית האופנה לואי ויטון. מותג היוקרה הצרפתי הוותיק ביקש מהאמן היפני לפרש מחדש את תבנית המונוגרמה האייקונית של לואי ויטון. אז זו הייתה הפעם הראשונה שמוטיב החתימה עובד מחדש עבור מוצרי העור והאביזרים.
השת"פ העצים את מעמדו הסלבריטאי של מורקמי, והוא ממש הפך לרוקסטאר. התיקים שעלותם הייתה אלפי דולרים אזלו, עוד לפני שהגיעו למדפי החנויות. הלקוחות נאלצו להיכנס לרשימות המתנה. בין הסלבריטאיות שנראו אוחזות בתיקים הנחשקים - קים קרדשיאן, ג'סיקה סימפסון ופריס הילטון. ב־2003, המכירות של התיקים הסתכמו בעשרה אחוזים מההכנסות השנתיות של בית האופנה היוקרתי – התיקים שלשלו לכיסים העמוקים של לואי ויטון יותר מ־300 מיליון דולר.
הרחובות והאינטרנט הוצפו בגרסאות חיקוי, בעוד מורקמי הותקף על ידי המתנגדים שהאשימו אותו בהתמסחרות יתר, והוא בעצמו הבין שעליו להתמקד יותר באמנות שלו. זה לא הפריע לקולקציה המדוברת להימכר בכמויות קטנות עד 2015.
לאחרונה, הבינו קברניטי וקברניטות לואי ויטון לאור טרנד Y2K (סגנון אופנה ותרבות פופ שחוזר בהשראת סוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000, תקופה שבה הטכנולוגיה החלה לשחק תפקיד מרכזי בחיי היומיום, א"ק) והחיבה לווינטג' ויד שנייה, שזה הזמן לשיתוף פעולה חדש ונוסף עם מורקמי. הזמרת והשחקנית זנדאיה ("אופוריה", "חולית", "מתחרים"), מהשמות הבוערים יותר כיום, נבחרה להיות הפנים של הקמפיין. ההשקה הייתה אמורה להיחגג בשורת אירועים, אבל הדלפה של חלק מצילומי הקמפיין בכיכובה של זנדאיה לרשת, גרמה להקדמת הקמפיין בשבוע.
החלק הראשון של הקולקציה, שבסך הכול מונה 200 מוצרים (צעיפי משי, משקפי שמש, חגורות, ארנקים, תכשיטי אופנה, נעליים, בשמים, מזוודות, מחברות ואפילו סקטבורדים), יצא החודש לחנויות לואי ויטון ברחבי העולם. החלק השני יגיע במרץ – ויעמוד בסימן פריחת הדובדבן. מעניין לראות איך יעוצבו החנויות ומתחמים נוספים כשזה יקרה.
בלואי ויטון לא מסתפקים בכך - הלקוחות לא חייבים רק לרכוש פריטים עדכניים. אם ברשותם פריטים מהקולקציה המקורית של 2003 והבאות אחריה הם יכולים להביא אותם לתיקון. חלק מהשירות ניתן בחינם, כולל החלפת כפתורים. החלפת ידיות ורצועות כבר כרוכה בתוספת תשלום.
פרח לב הזהב בקנה מידה ענקי
ובחזרה לחנות בשאנז אליזה. אחרי שצלחתי את התור המתמשך, קידם את פניי בכניסה DOB Mr.- יצור דמוי עכבר חייכן בעל ראש עגלגל, שהתברך באוזניים גדולות, עגולות ופרחוניות, הדמות הכי מזוהה של מורקמי, למעשה, האלטר־אגו שלו. היא מופיעה ביצירתו מ־1993 בתקווה להפוך למקבילה של הלו קיטי ומיקי מאוס. ברחבי החנות המעוצבת ברוח העיצובים שלו אפשר למצוא פריטים מקסימים וכובשים שעיצב מורקמי, אבל חלק נכבד כבר חוסל. הלקוחות שחושקים בפריטים כאלה ואחרים מוזמנים להיכנס לרשימות ההמתנה. באחד האגפים יש מיצג מקסים של מורקמי, שכולל בין היתר סרטוני אנימציה שיצר ב־2003 וב־2009 עבור לואי ויטון. לא כדאי להחמיץ את האגף הזה.
ואם אתם ואתן כבר בפריז, חובה לפקוד את מוזיאון "קרן לואי ויטון" (Louis Vuitton Foundation). אגב, שאטל בסכום סמלי יוצא משער הניצחון הסמוך לחנות של לואי ויטון בשאנז אליזה למוזיאון. בגינת המוזיאון התקין מורקמי את אחד מפסלי הפרחים המוזהבים הענקיים, המרשימים והקסומים שלו – הפסל ניצב מעל מזוודה גדולה שעיצב מורקמי ללואי ויטון, ולא מפתיע שהוא מככב באינסטגרם של האדריכל פרנק גרי, שתכנן ועיצב את מבנה המוזיאון.
