כשאנשים עוברים דירה הם צריכים להתעסק עם אריזות, מובילים ובלגן שלם. אבל ים נץ פשוט היה סוגר את הדלת בכל פעם שרצה לעבור למקום אחר - ונוסע עם הבית כולו למקום הבא. במשך ארבע שנים הקרוואן שבנה לעצמו היה הבית שלו ושל הכלבה שלו, והוא נדד בו בין אזורים שונים בארץ, מאילת, דרך חוף הים והכרמל ועד אזור טבעון. בדרך הוא גילה שלא חייבים לבחור בין תחושת בית ובין האפשרות לשנות מדי פעם את הנוף שנשקף מהחלון.
נץ, בן 30 ומאורס טרי, עוסק כיום בפתרונות מגורים אלטרנטיביים ובהם קרוואנים, יורטים ו־tiny houses (בתים זעירים) בחו"ל. הרומן שלו עם עולם המגורים הקטנים התחיל מסיבה הרבה פחות רומנטית: מחירי השכירות. לפני כמעט שש שנים הוא התגורר בדירת שותפים וכשהחוזה התקרב לסיומו החל לחפש מקום שיוכל לגור בו לבדו. "אחרי מסע ארוך של לנסות למצוא דירה, כשההיצע היה קטן והמחירים מופקעים, הבנתי שאני צריך לחשוב אחרת", הוא מספר. "גם נמאס לי ממעברי דירות. עברתי הרבה, וכל פעם זה ארגזים, פירוק, להעביר דברים. באיזשהו שלב הבנתי שקרוואן יכול להיות האופציה הנכונה בשבילי".
שיפוץ קרוואן פשוט - שהפך לבית נייד שיקי
(צילום: ים נץ)
נמאס לו ממעברי דירה. ים נץ בקרוואן שלו
(צילום: אלברט אדוט)
רכש בסיס עם קירות בעלות של כ־30 אלף שקל
(צילום: אלברט אדוט)
לתכנן פעמיים, לבצע פעם אחת
נץ לא קנה קרוואן מעוצב ומאובזר. הוא מספר כי רכש אז בסיס עם קירות בשטח של 11 מ"ר בעלות של כ־30 אלף שקל, ואת כל הפנים בנה בעצמו. הוא עבד בנגרייה של חבר, השתמש בכלים ובציוד במקום וביצע את עבודות הנגרות, הצנרת, המים, הגז והחשמל, לצד אנשי מקצוע מוסמכים במקומות שבהם נדרשו בדיקות ואישורים. על החומרים והמערכות הוסיף לדבריו עוד כ־60 אלף שקל - לא כולל עלות שעות העבודה הרבות שהשקיע בעצמו שנותרו מחוץ לתמחור.
לפני שהניף כלי עבודה, הוא התחיל דווקא עם מחברת, כמאמר הפתגם העממי "כדאי לתכנן פעמיים ולבצע רק פעם אחת" (או באנגלית: Draw twice, build once). "עשיתי רשימה מפורטת של כל מה שאני עושה מדי יום, מהרגע שאני פותח עיניים בבוקר ועד שאני הולך לישון", הוא מספר. "בדקתי מה אני צריך בשביל כל פעולה. אם יש לי מקום לכלים, מקום לצחצח שיניים, לבשל, אם יש תנור ומקרר. רק אחרי שהבנתי את הפרקטיקה - התחלתי לחשוב על העיצוב".
מיפה את סדר היום שלו ותכנן את החלל בהתאם
(צילום: אלברט אדוט)
החלל המרכזי. בכל מקום יש אחסון
(צילום: אלברט אדוט)
את התכנון הוא העביר גם להדמיית תלת־ממד בתוכנת סקצ'אפ, אסף השראה מקרוואנים אחרים, התייעץ עם חברים ועם אנשי מקצוע וחיפש פתרונות שיצליחו לעמוד בכמה דרישות במקביל: שיהיו יפים, שימושיים, קלים במשקל ובעיקר - ישרדו נסיעות וטלטלות. שלב התכנון ארך לדבריו כשישה שבועות והבנייה עצמה עוד כארבעה חודשים.
איזו אווירה רצית ליצור בתוך הקרוואן?
"רציתי סגנון כפרי־ראסטי, עם עץ ותחושה חמה יותר. הרבה קרוואנים שראיתי הרגישו לי מאוד פלסטיקיים או עתירי אלומיניום, וזה פחות הסגנון שלי. רציתי להרגיש שאני נמצא בבית כפרי. שילבתי הרבה פריטי עץ, ידיות בגוון ברונזה וכל מיני אלמנטים שיעזרו לתת לקרוואן תחושה חמה וביתית יותר. היה לי חשוב שלמרות שמדובר בחלל קטן, כשנכנסים אליו ירגישו שנכנסים לבית".
המטבח המאובזר
(צילום: אלברט אדוט)
רצה סגנון כפרי־ראסטי, עם עץ ותחושה חמה
(צילום: אלברט אדוט)
יש פטנט לצנצנות התבלינים
(צילום: אלברט אדוט)
אחד האתגרים המרכזיים היה המשקל. הקרוואן היה צריך להישאר במסגרת משקל של כ־1,500 ק"ג, ולכן גם בחירת חומר לארון הפכה לאתגר הנדסי קטן. "בהתחלה רציתי לעבוד עם לבידי בירץ' (לוח עץ ליבנה תעשייתי איכותי, חזק ועמיד במיוחד, מ"ב), אבל גיליתי שזה כבד מדי. עברתי לעץ צפצפה, שהוא בערך חצי מהמשקל ועדיין שומר על החוזק והיופי". הכול תוכנן ביעילות, כך שכמעט ואין שטח מבוזבז בחלל הקטן: הספסל כולל אחסון, נישות קטנות מנוצלות לציוד וכל פריט נגיש בלי לחסום משהו אחר. "זה היה כמו לשחק טטריס", מסביר נץ.
איך זה לחיות במשך שנים בחלל כל כך קטן?
"יש משהו שמאוד אהבתי בזה: לפתוח את החלון ליד המיטה וכל פעם לראות נוף אחר. פעם טבעון, פעם הים, פעם הכרמל. אתה פותח את החלון ואומר, 'אה, נכון, אני פה'. זה אותו הבית, אבל בכל פעם במקום אחר".
לדבריו, בתחילת הדרך הוא ניסה לעבור לעתים קרובות יותר, אבל מהר מאוד גילה שגם ניידות יכולה להפוך למעמסה. בהמשך נשאר בכל אזור כחצי שנה ואף שנה, הקים לעצמו מרחב חיצוני קטן ולעתים הוסיף פרגולה כדי לבלות בחוץ. "הבנתי שנוח לי יותר להתמקם לתקופות ארוכות. לא רציתי להחליף מקום כל שבוע", הוא מוסיף.
פינת האוכל
(צילום: אלברט אדוט)
הנוף משתנה מעת לעת
(צילום: אלברט אדוט)
פינת האוכל המרווחת יכולה להפוך למיטה זוגית לאירוח
(צילום: אלברט אדוט)
וזה לא הרגיש קלאוסטרופובי?
"בהתחלה כן. אתה פתאום מכניס את כל החיים שלך לחלל קטן – כלי עבודה, גיטרה, מנגל, כלב, בגדים, ציוד אישי. ואז מתחיל תהליך של צמצום. אתה מגלה כמה דברים שמרת כל השנים בלי שבאמת היית צריך אותם. אחרי חודשיים־שלושה זה כבר הופך למשהו מאוד משחרר".
גילה בתהליך כמה דברים לא נחוצים. ים נץ
(צילום: אלברט אדוט)
אזור השינה מופרד
(צילום: אלברט אדוט)
חדר רחצה קומפקטי. יש גם מים חמים
(צילום: אלברט אדוט)
מעביר את זה הלאה
כדי למנוע את תחושת הקופסה הוא תכנן מראש מטבח וספה גדולים יחסית, הרבה חלונות וגם פתח בגג. "דווקא בגלל שהחלל בפנים קטן, אתה מוצא את עצמך יוצא הרבה יותר החוצה – לשתות קפה בטבע, לפגוש אנשים ולהתחבר לסביבה ולקהילות של קרוואניסטים. מבחינתי זה היה אחד הדברים הכי יפים בחיים בקרוואן", הוא אומר.
בשנה וחצי האחרונות הקרוואן כבר לא משמש אותו בישראל. נץ עבר לאוסטרליה, שם המשיך לבנות ולעצב קרוואנים ואף יצא למסע ברחבי היבשת בוואן ממונע. במהלך התקופה הזו הוא גם הכיר את מי שלימים תהפוך לארוסתו, והשניים אף טיילו יחד. כיום הוא נמצא בחו"ל ומתכנן את המשך דרכו, ולכן החליט בינתיים להעמיד את הקרוואן שלו בישראל להשכרה.
המחיר המבוקש הוא 2,500 שקל בחודש והוא כולל את הקרוואן על תכולתו ואת המערכות שכבר מותקנות בו – ובהן מקרר, תנור, מזגן, רמקולים ומערכות המים והחשמל. יש בו מכלי מים, מערכת מים חמים, מערכת סולארית עם סוללות ואפשרות להתחבר גם לחשמל רגיל וכן מערכת גז. עם זאת, יש פרט חשוב שעל השוכר להביא בחשבון: הקרוואן מגיע בלי קרקע, ולכן מי שישכור אותו יצטרך למצוא בעצמו מקום חוקי ומתאים להציב אותו.
למה בכלל לבחור בקרוואן במקום בדירה רגילה?
"מבחינתי זו האפשרות להיות מחובר יותר לחוץ ולסביבה. ויש גם משהו מאוד פשוט במעבר ממקום למקום: במקום לארוז בית שלם, ביום אחד אני סוגר את הדלת, נוסע, מעמיד אותו במקום אחר ופותח את הדלת – ויש לי דירה מוכנה עם הכול. בלי ארגזים ובלי להעביר את כל החיים מחדש".
ולמי שכבר מתחיל לדמיין את עצמו מצמצם את החיים לכמה מטרים על גלגלים, יש לו עצה אחת מרכזית: לתכנן קודם את החיים ורק אחר כך את הבית. "תעשו רשימה של כל מה שאתם צריכים לעשות בתוך הקרוואן ותבינו מה השימוש שאתם רוצים ממנו. אם רוצים לטייל ולעבור כל הזמן, אולי עדיף רכב ממונע. אם רוצים להתמקם לכמה חודשים, קרוואן נגרר יכול להיות נוח יותר כי לא צריך לנסוע עם כל הבית רק כדי לקנות ביצים בבוקר".
אחרי שהקרוואן הפך עבורו במשך שנים לדרך חיים של ממש, נץ מודה שקשה לו לדמיין חזרה למגורים שגרתיים: "קשה לי לראות את עצמי חוזר לגור במבנה בטון ובחדרים. יש משהו בדרך החיים הזאת שמאוד מושך אותי".
