יש ערים שמבקשות להרשים בגובה המגדלים שלהן, ויש כאלה שעושות זאת באמצעות תרבות. בשנים האחרונות נדמה שאבו דאבי, בירת איחוד האמירויות, בחרה באפשרות השנייה. במשך שנים היא נתפסה כשקטה ומופנמת יותר מדובאי, אך כעת משקיעים בה מיליארדי דולרים בפיתוח רובע תרבות שאפתני, שנהפך בהדרגה למוקד של מוסדות בינלאומיים ולאחת ממעבדות האדריכלות המסקרנות בעולם. לצד מוזיאונים שכבר נפתחו, מוקמים בימים אלה מוסדות תרבות נוספים, כולם בתכנונם של כמה מהאדריכלים הבולטים בעולם. הבחירה להפקיד את תכנון המבנים בידי שורה של אדריכלי-על, רובם מהמערב, הופכת את הרובע לחלון ראווה של כוח רך, שבו האדריכלות משמשת כשפה של יוקרה, השפעה ודיפלומטיה רכה. האם מדובר במהלך תרבותי אותנטי או באדריכלות מרהיבה שנועדה בעיקר לבסס כוח והשפעה?
השאיפות האלה מתנקזות כולן אל מקום אחד. בצפון אבו דאבי שוכן חצי האי סעדיאת (Saadiyat Island, "אי האושר"), שבו מוקם בשנים האחרונות רובע התרבות של האמירות –Saadiyat Cultural District. ברובע מרוכזים כמה ממיזמי התרבות השאפתניים בעולם: מוזיאון הלובר אבו דאבי, מתחם הדיאלוג הבין-דתי "בית אברהם", מוזיאון הטבע, המוזיאון הלאומי זאיד, מרכז האמנות הדיגיטלית teamLab, שלוחה של מוזיאון גוגנהיים ומרכז לאמנויות הבמה, שחלקם כבר נפתחו ואחרים עדיין נמצאים בשלבי הקמה. לפי ההערכות, הקמת רובע התרבות כרוכה בהשקעה של עשרות מיליארדי דולרים, והוא נחשב לאחד ממיזמי התרבות השאפתניים והיקרים שנבנו אי פעם בעיר אחת. "יש מקומות רבים ברחבי העולם שמחזיקים במוסדות תרבות פנטסטיים. אבל הקרבה של כולם זה לזה במקום אחד היא שהופכת את זה למיוחד למדי", אמר לתקשורת מוחמד ח'ליפה אל מובארכ, יו"ר מחלקת התרבות והתיירות באבו דאבי.
Dar al Funoon אבו דאבי - היכל לאמנויות מרהיב בפני עצמו
(צילום: באדיבות פרנק גרי אדריכלים)
Louvre Abu Dhabi - Architecte Jean Nouvel
(צילום: Roland Halbe)
Louvre Abu Dhabi
(צילום: Sarah Al Agroobi - Abu Dhabi TCA)
מעבדה לאדריכלות עכשווית, בראשה הלובר
מעבר לריכוז יוצא הדופן של מוסדות התרבות, הרובע הוא גם מעבדה אדריכלית נדירה. כל אחד מהמבנים תוכנן בידי אדריכל אחר, ללא ניסיון ליצור שפה אחידה. התוצאה היא אוסף של מבנים המציעים פרשנויות שונות לאדריכלות עכשווית, להתמודדות עם האקלים המדברי ולשאלת הזהות המקומית. יחד הם יוצרים מכלול של מבנים מרשימים ואייקוניים, שכל אחד מהם שואף להיות יצירת מופת בפני עצמה. כיפות ענק, גגות מרחפים, חזיתות גאומטריות ומעטפות מורכבות אינם רק מחוות אסתטיות, אלא גם ניסיון לתרגם מסורות בנייה ערביות ועקרונות של אדריכלות פסיבית לשפה עכשווית. במובן זה הרובע אינו רק מקום שבו מציגים אמנות, אלא גם מקום שבו האדריכלות עצמה נהיית המוצג המרכזי. כל אחד מהמוסדות האלה מגלם תפיסה שונה של תרבות – מאמנות קלאסית ועכשווית, דרך דת, טבע וזהות לאומית ועד אמנות דיגיטלית – ובה בעת מציג גישה אדריכלית ייחודית.
המוזיאון הבינלאומי הראשון שנפתח ברובע, ולמעשה הפרויקט שסימן את יריית הפתיחה למיזם כולו, הוא לובר אבו דאבי. ההחלטה להקים לראשונה בתולדות הלובר שלוחה קבועה מחוץ לצרפת הייתה צעד חסר תקדים שנולד במסגרת הסכם תרבותי רחב היקף בין צרפת לאיחוד האמירויות. במסגרת ההסכם, שנחתם בשנת 2007, קיבלה אבו דאבי את הזכות להשתמש בשם "לובר", לשאול ממנו מאות יצירות אמנות ולקבל ליווי מקצועי באוצרות, בשימור ובניהול. בתמורה שילמה האמירות מיליארדי דולרים, במה שנחשב לאחד משיתופי הפעולה התרבותיים היקרים והשאפתניים שנחתמו אי פעם. מעבר להקמת מוזיאון חדש, הפרויקט סימן את שאיפתה של אבו דאבי להציב את עצמה על מפת התרבות העולמית באמצעות אחד המותגים המוזיאליים היוקרתיים ביותר בעולם.
הסיפתח של רובע התרבות, הלובר Louvre Abu Dhabi - Ottoman mosaic pavement
(צילום: Roland Halbe)
גם האדריכלות של המוזיאון נועדה להצהיר הצהרה בינלאומית. את המבנה תכנן האדריכל הצרפתי זוכה פרס פריצקר ז'אן נובל, שביקש ליצור מעין "עיר מוזיאונים" הבנויה מאשכול מבנים לבנים המוקפים במים, ומעליהם מרחפת כיפה בקוטר של כ-180 מטר. הכיפה, המורכבת משמונה שכבות של דוגמאות גאומטריות השואבות השראה ממסורת הבנייה הערבית, מסננת את קרני השמש ויוצרת את אפקט "גשם האור" – אלפי קרני אור החודרות פנימה ומשתנות לאורך שעות היום. התוצאה היא מבנה המשלב בין טכנולוגיה מתקדמת, התייחסות לאקלים המדברי ורמיזות לאדריכלות המקומית.
בית הכנסת בבית אברהם, אבו דאבי
(צילום: Dror Baldinger)
מתחם בית אברהם
(צילום: Adjaye Associates)
סובלנות דתית כמוטיב מוביל
המיזם הבא ברובע התרבות אינו עוסק באמנות אלא באמונה. מתחם "בית אברהם" (Abrahamic Family House) מבקש להפוך את הדיאלוג בין שלוש הדתות המונותאיסטיות לחלק בלתי נפרד מהחזון התרבותי של אבו דאבי. הוא נחנך בשנת 2023 וכולל שלושה בתי תפילה – מסגד, כנסייה ובית כנסת – הפועלים זה לצד זה, לצד מרכז חינוכי משותף. הוא נקרא על שמו של אברהם, הנחשב לדמות משותפת ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ונולד בעקבות "הסכמי אברהם" ההיסטוריים שנחתמו בשנת 2020 בין איחוד האמירויות לישראל. מעבר לתפקודם כמקומות פולחן פעילים, המבנים נועדו לשמש גם מרחב למפגש, ללימוד ולשיח בין בני הדתות השונות. מדובר באחד המיזמים השאפתניים ביותר שנבנו בשנים האחרונות סביב רעיון הסובלנות הדתית, גם אם יש הרואים בו חלק ממאמץ רחב יותר למצב את איחוד האמירויות כמדינה פתוחה, מתונה ומשפיעה בזירה הבינלאומית.
מתחם בית אברהם מוקדש לסובלנות דתית
(צילום: Adjaye Associates)
את הפרויקט תכנן האדריכל הבריטי-גאנאי דייוויד אדג'יה, שבחר להעניק לשלושת בתי התפילה מעמד שווה באמצעות שלושה מבנים קובייתיים, זהים בגודלם אך שונים בפרטיהם. כל אחד מהם מותאם למסורת הדתית שאותה הוא משרת – בכיוון התפילה, באופן חדירת האור, בפרופורציות ובפרטי הפנים – אך כולם עשויים מאותם חומרים וניצבים על בסיס משותף, כסמל לשוויון ולמקור המשותף של שלוש הדתות. בין המבנים משתרעים חללים פתוחים וגנים מוצלים, המעודדים מפגש בלתי אמצעי בין המבקרים. התוצאה היא אדריכלות מאופקת ומינימליסטית, המבקשת להעביר מסר באמצעות סדר, פרופורציות ואור טבעי יותר מאשר באמצעות מחוות צורניות דרמטיות.
Natural History Museum Abu Dhabi by Mecanoo
(צילום באדיבות Mecanoo אדריכלים)
נפתח ב-2025 ומציג את התפתחות היקום והחיים על פני כדור הארץ לצד תערוכות אבולוציה
(צילום באדיבות Mecanoo אדריכלים)
טבע ומדע הם חלק מהתרבות
בניגוד למרבית המוסדות ברובע, המתמקדים באמנות, בהיסטוריה או בזהות תרבותית, מוזיאון הטבע החדש מוקדש כולו למדעי הטבע. המוזיאון (Natural History Museum), שנפתח בשנת 2025, מציג את התפתחות היקום והחיים על פני כדור הארץ לצד תערוכות העוסקות במגוון הביולוגי, באבולוציה, בגאולוגיה ובשינוי האקלים. באמצעות ממצאים מדעיים, מאובנים ומיצגים אינטראקטיביים הוא מבקש להציג תמונה רחבה של התהליכים שעיצבו את כדור הארץ ושל האתגרים הסביבתיים הניצבים בפניו כיום. הבחירה להקדיש מקום מרכזי למוזיאון טבע בלב רובע תרבות משקפת תפיסה שלפיה מדע וסביבה הם חלק בלתי נפרד מהנרטיב התרבותי של המאה ה-21.
בחירה בבניית מוזיאון טבע לא מובנת מאליה
(צילום באדיבות Mecanoo אדריכלים)
האדריכלות לא משמשת רק מעטפת לתצוגות, אלא היא חלק בלתי נפרד מחוויית הביקור
(צילום באדיבות Mecanoo אדריכלים)
גם האדריכלות של המבנה שואבת השראה מהטבע. את המוזיאון תכנן משרד האדריכלים ההולנדי Mecanoo, שבחר לעצב את המבנה כגוש סלע מונומנטלי הנראה כאילו עוצב במשך מיליוני שנים בידי כוחות הטבע. החזיתות המחוספסות והחללים הפנימיים המדורגים מזכירים קניונים, מצוקים ותצורות גיאולוגיות, בעוד פתחים גדולים מחדירים אור טבעי וממסגרים את הנוף המדברי. בדומה למבנים אחרים ברובע, גם כאן האדריכלות לא משמשת רק מעטפת לתצוגות, אלא היא חלק בלתי נפרד מחוויית הביקור וממחישה באמצעות החומר, האור והצורה את התהליכים הגאולוגיים והסביבתיים שבהם עוסק המוזיאון.
Zayed National Museum באבו דאבי
(צילום באדיבות Zayed National Museum)
נקרא על שמו של השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, מייסד המדינה ונשיאה הראשון
(הדמיה: Foster + Partners)
על כנפי בזים
במרכז רובע התרבות ניצב גם המוזיאון הלאומי זאיד (Zayed National Museum), המוסד הראשון ברובע המוקדש להיסטוריה ולזהות הלאומית של איחוד האמירויות. המוזיאון, שנפתח בשנת 2025, נקרא על שמו של השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, מייסד המדינה ונשיאה הראשון, ומציג את ההיסטוריה, התרבות והמורשת של האמירות. התערוכות משלבות ממצאים ארכאולוגיים, מסמכים היסטוריים ומיצגים דיגיטליים המתארים את התפתחות האזור – מהתיישבות קדומה ומסחר ימי ועד להקמת הפדרציה בשנת 1971. לצד סקירת ההיסטוריה של המדינה, מוקדש חלק נרחב גם לדמותו של זאיד ולחזון שהוביל להקמת איחוד האמירויות, ובכך משמש המוזיאון גם כבמה להצגת הנרטיב הלאומי הרשמי.
גם האדריכלות של המבנה מבטאת את הקשר בין זהות לאומית לסביבה המקומית. את המוזיאון תכנן משרד האדריכלים הבריטי Foster + Partners, בראשות האדריכל נורמן פוסטר, שבחר לעצב את המבנה סביב חמישה מגדלי פלדה המתנשאים מעל הגג ומזכירים את כנפיו של בז – בעל חיים המזוהה עם מסורת הבזיירות, אחד מסמליה התרבותיים של איחוד האמירויות. מעבר למשמעות הסמלית, המגדלים מתפקדים גם כמגדלי אוורור פסיביים השואבים אוויר דרך המבנה ומסייעים בקירורו באקלים המדברי. השילוב בין מחווה למסורת המקומית ובין טכנולוגיות סביבתיות עכשוויות מאפיין גם את המבנה הזה, בדומה לרבים מהפרויקטים האחרים ברובע התרבות.
שניים מהפרויקטים הבולטים שעדיין נמצאים בשלבי תכנון ובנייה ברובע התרבות תוכננו בידי האדריכל הקנדי-אמריקאי פרנק גרי, מהדמויות המשפיעות ביותר באדריכלות העכשווית, שהלך לעולמו בחודש דצמבר האחרון. במשך יותר מחמישה עשורים עיצב גרי כמה מהמבנים המזוהים ביותר עם תופעת "אדריכלות הכוכבים", ובהם מוזיאון גוגנהיים בבילבאו ואולם הקונצרטים וולט דיסני בלוס אנג'לס. עצם העובדה שאחד הפרויקטים האחרונים שלו מוקם דווקא באבו דאבי ממחישה את מעמדו של רובע התרבות כנקודת משיכה לאדריכלים בעלי שם עולמי.
Guggenheim Abu Dhabi יהיה אחד ממוזיאוני האמנות המודרנית הגדולים במזרח התיכון
(הדמיה באדיבות פרנק גרי אדריכלים)
Guggenheim Abu Dhabi נמצא בבנייה וצפוי להיפתח בחודש דצמבר השנה
(הדמיה באדיבות פרנק גרי אדריכלים)
מוזיאון גוגנהיים אבו דאבי (Guggenheim Abu Dhabi), שנמצא בבנייה מתקדמת וצפוי להיפתח בחודש דצמבר השנה, יהיה המוזיאון הגדול ביותר ברשת גוגנהיים ואחד ממוזיאוני האמנות המודרנית והעכשווית הגדולים במזרח התיכון. אולם בניגוד לשלוחות אחרות של הרשת, מטרתו אינה לשכפל את המודל של המוזיאון בניו יורק או בבילבאו, אלא להציע נקודת מבט חדשה על תולדות האמנות המודרנית והעכשווית מנקודת מבטה של אבו דאבי. האוסף, שנבנה בהדרגה מאז 2009, מעניק מקום מרכזי לאמנים מהמזרח התיכון, מצפון אפריקה, מדרום אסיה ומאזורים נוספים שלעתים נדחקו לשולי הנרטיב המערבי, ומבקש להציג את האמנות כרשת של קשרים, השפעות וחילופי רעיונות בין תרבויות, ולא רק כרצף כרונולוגי או גיאוגרפי.
גם האדריכלות משקפת את השאיפה הזו. בניגוד למוזיאון גוגנהיים בבילבאו, שנהפך לאייקון בזכות מעטפת הטיטניום הפיסולית שלו, הפרויקט באבו דאבי מאופק יותר ומותאם לאקלים המדברי. לצד חללי תצוגה גמישים, המבנה משלב חצרות פנימיות, אזורים מוצלים ומגדלי אוורור בהשראת ה"ברג'יל" (מגדלי הרוח המסורתיים של אדריכלות המפרץ), במטרה לצמצם את צריכת האנרגיה ולשלב עקרונות של אדריכלות פסיבית. המבנה כולל 30 גלריות המחוברות באמצעות אטריום מרכזי, ומעליהן מתנשאים עשרה קונוסים פיסוליים, שגובהם מגיע עד 88 מטר. הקונוסים אינם רק אלמנט צורני המזוהה עם שפתו של גרי, אלא גם מערכת אוורור והצללה טבעית, ההופכת את המבנה עצמו לחלק בלתי נפרד מחוויית הביקור.
Dar al Funoon מרכז אמנויות הבמה הנמצא בתכנון ובנייה
(הדמיה באדיבות פרנק גרי אדריכלים)
Dar al Funoon יהפוך לסמל אדריכלי?
(הדמיה באדיבות פרנק גרי אדריכלים)
קומפוזיציה של נפחים מעוגלים הנשזרים זה בזה
(הדמיה באדיבות פרנק גרי אדריכלים)
כמה מאות מטרים משם מתוכנן גם מרכז אמנויות הבמה בשם Dar al Funoon ("בית האמנות" בעברית), אף הוא בתכנון משרדו של גרי. המרכז ירכז תחת קורת גג אחת אולם אופרה, אולמות קונצרטים, תיאטרון וחללי מופעים נוספים, והוא נועד להשלים את רשת מוסדות התרבות של הרובע באמצעות מוסד המוקדש לאמנויות הבמה. בעוד מרבית המוסדות ברובע מתמקדים באמנות חזותית, המרכז מבקש להפוך את הרובע למתחם תרבות פעיל לאורך כל שעות היום והערב, שבו מופעים חיים משלימים את חוויית הביקור במוזיאונים. גם כאן ממשיך גרי את שפתו הפיסולית המוכרת, עם קומפוזיציה של נפחים מעוגלים הנשזרים זה בזה, אך עושה זאת תוך התאמה לתנאי האקלים ולזהות המקומית. שני המבנים יחד מסכמים את גישתו של גרי, שלפיה מבני תרבות אינם רק מכלים לפעילות המתרחשת בהם, אלא סמלים עירוניים בפני עצמם.
בניגוד למרבית המוסדות ברובע התרבות, שבהם המבקרים מתבוננים ביצירות אמנות, במוזיאון teamLab Phenomena הם נעשים חלק בלתי נפרד מהן. המוסד, שנפתח בשנת 2025, מופעל בידי קולקטיב האמנות היפני teamLab, שנהפך בעשור האחרון לאחת התופעות הבולטות בעולם האמנות בזכות מיצבים רב־חושיים המשלבים אמנות, טכנולוגיה ומדע. לקולקטיב חללי קבע בטוקיו, אוסקה, שנגחאי, בייג'ינג, מקאו וג'דה, וכעת גם באבו דאבי. בניגוד למוזיאונים המסורתיים, כאן היצירות נוצרות באמצעות אור, קול, תנועה וטכנולוגיה. המבקרים אינם רק צופים בתערוכות, אלא נהיים חלק מהן, כאשר המיצגים מגיבים לנוכחותם ומשתנים בזמן אמת. במובן זה מדובר במוזיאון שבו החוויה חשובה לא פחות מהיצירה עצמה, ולעתים אף קשה להפריד ביניהן.
teamLab DCT Abu Dhabi מופעל בידי קולקטיב יפני המוכר ממיצבים רב־חושיים
(צילום: Miral)
היצירות נוצרות באמצעות אור, קול, תנועה וטכנולוגיה
(צילום: Miral)
המבנה בנו כמעטפת לבנה, אמורפית וכמעט אטומה, הנראית כפסל יותר מאשר כמבנה ציבור
(צילום: Vincent Hecht)
את המבנה תכנן משרד האדריכלים MZ Architects, הפועל מדובאי ומלבנון, שבחר לעצב את המבנה כמעטפת לבנה, אמורפית וכמעט אטומה, הנראית יותר כפסל או כגוף אורגני מאשר כמבנה ציבור. צורתו החריגה – כמעט ללא חלונות ועם קווים זורמים – מעניקה לו מראה עתידני, המזכיר בעיני רבים חללית שנחתה בלב המדבר. בניגוד לתהליך התכנון המקובל, שבו חללי הפנים נגזרים מצורת המבנה, כאן קרה ההפך: המעטפת החיצונית עוצבה בהתאם לחללים שנדרשו עבור המיצבים הדיגיטליים שבתוכה. החללים הפנימיים תוכננו כ"קנבס" גמיש עבור המיצבים הדיגיטליים, המשתנים ללא הרף בהתאם לאור, לקול ולתנועת המבקרים.
קשה להתווכח עם איכותם האדריכלית של המבנים או עם היקף ההשקעה שהוקדשה להם. השאלה האמיתית היא לא אם רובע התרבות של אבו דאבי ייהפך ליעד תיירותי – בכך הוא כבר הצליח – אלא אם בעוד 20 או 30 שנה הוא יצליח להצמיח חיי תרבות פעילים וקהילה מקומית שתאמץ אותו כחלק בלתי נפרד מהעיר. רק אז יתברר אם מדובר במוזיאונים שנבנו עבור הציבור, או בעיקר במונומנטים שנועדו לבסס את מעמדה הבינלאומי של המדינה באמצעות אדריכלות, אמנות וכוח רך.
