כשאודי יהב, מהנדס מכונות במקצועו, נסע עם אשתו הדס לפני 17 שנה לטיול בהודו, הוא לא דמיין ששם הוא ימצא ייעוד חדש בחייו וקריירה חדשה ושונה לגמרי. יהב (49), תושב רחובות ואב לשניים, עבד שנים כעצמאי בתחומו. הוא תכנן ובנה מתקנים הנדסיים והעניק לחברות היייטק שירותי הנדסה. "כחובב טבע מושבע נסעתי עם הדס להודו ומהר מאוד נחשפתי לבמבוק – ונדלקתי. התחלנו את הטיול בדרום, באזור קרלה, ושם ראינו במבוק בכל מקום", הוא נזכר.
יהב התחיל להתעניין מה עושים עם במבוק ומה התכונות שלו. "ראיתי בו חוזק, גמישות, עמידות, סביבתיות, והתחלתי לשאול אנשים איפה אפשר לראות מפעלים שמייצרים תוצרים מבמבוק, וכולם הפנו אותנו לצפון הודו. החלטנו לנסוע צפונה ולחקור את הנושא, כך שזה הפך להיות נושא הטיול שלנו", אומר יהב. "המחשבה הייתה לחקור מבחינת המסורת וגם מבחינה טכנולוגית, ובעיקר לראות מפעלים. הדס היא מהנדסת ביוטכנולוגיה וזה עניין גם אותה".
8 צפייה בגלריה
נכנס לתוכנית ליווי למעצבים בטרמינל עיצוב בת ים. ספסל מבמבוק בעיצוב יהב
(צילום: אלבום פרטי)
בנו בית בתוך יומיים
השניים נסעו צפונה לדרג'ילינג, פגשו מדריך מקומי, והוא לקח אותם להרים לראות איך אנשי הכפר משתמשים בבמבוק. "הגענו לשם מתוך כוונה להישאר רק יום אחד ופגשנו משפחה מקסימה. היא מצאה חן בעינינו ואנחנו בעיניה, והם הזמינו אותנו לישון שם בלילה. הבאנו את התיקים שלנו, ונשארנו שם כמעט שלושה שבועות. זהו אזור מדהים שהכול בו בנוי מבמבוק – הבתים, הגדרות. התחברתי שם גם עם מי שקולע את הסלים בכפר. חווינו את הכול ולמדתי בעצמי לקלוע סלים. יום אחד הבן של מי שאירח אותנו הגיע עם אשתו עם כמות של במבוקים ענקיים. ראינו איך הם בונים מהם לעצמם בית של ממש. בתוך יום-יומיים עמד שם בית שלם, בלי שרטוטים, בלי שום אלמנט שאנחנו מכירים מבניית בית עם חומרי גלם מערביים. בפשטות היה משהו מרתק, וזה עוד יותר הגביר בי את הסקרנות והצורך ללמוד עוד", הוא מספר.
בהמשך הם נסעו לאסאם, אחת מבירות הבמבוק העולמיות, ובעיר סואנת בשם גווהאטי מצאו מסעדה שכולה בנויה מבמבוק ונכנסו לאכול, איך לא, במבוק. "לא מגיעים לשם הרבה תיירים מערביים, ולכן בעלת המסעדה ניגשה לדבר איתנו, וכשראתה במה אנחנו מתעניינים ומה אנחנו מחפשים, היא חייכה, הלכה לכמה דקות וחזרה עם פתק עם שם ומספר טלפון של בעלה שכבר חיכה לנו בקרבת מקום", מוסיף יהב.
היה מדובר בלא אחר מאשר נשיא ארגון הבמבוק הבינלאומי. "מה שאומר שסמול טוק עשוי להיות משמעותי מאוד. הגענו אליו, והוא לקח אותנו באוטו השכור שלנו לראות את כל תעשיית הבמבוק במיטבה – שדות, מפעלים, וזה השלים לנו את התמונה של הבמבוק המסורתי שראינו עם אותה משפחה, והפעם מהצד התעשייתי. חזרנו לארץ וחזרתי לעיסוק שלי, ובמקביל המשכתי ללמוד את רזי הבמבוק".
מתי זה הפך להיות מרכז העיסוק שלך?
"במשך הזמן שיחקתי עם הבמבוק כדי להבין מה אפשר לעשות איתו ומה אי אפשר. הגעתי למסקנה שנקודת התורפה שלו היא מערכת החיבורים שלו – היכולת לחבר אותו לחומרים אחרים. ברהיטים המסורתיים אפשר לראות שבמבוק תמיד הולך עם במבוק, כי משתמשים במערכת חיבור מסורתית, למשל חבלים. כמהנדס מכונות אתגרתי את עצמי ופיתחתי מערכת חיבורים אחרת, משלי, וזה הצליח. מאז אני יכול לחבר באמצעותה במבוק לעצים, למתכות ולכל חומר אחר, וזה מה שמייחד את התוצרים שלי".
יהב: "ראיתי בו חוזק, גמישות, עמידות, סביבתיות, והתחלתי לשאול אנשים איפה אפשר לראות מפעלים שמייצרים תוצרים מבמבוק. הפנו אותנו לצפון הודו. זה הפך להיות נושא הטיול שלנו"
מהודו לחיק איקאה
לאחר שפיתח את מערכת החיבורים שלו והספיק לבקר בקונגרס הבמבוק הבינלאומי במקסיקו וללמוד עוד דברים על החומר, הוא גילה שברשת IKEA מדברים בדיוק על מה שהוא עושה. "יצרתי איתם קשר והגעתי דרך לינקדאין למי שאחראי שם על הבמבוק, ובאותה שנה נפתח IKEA Bootcamp, מיזם שמזמן סטארט-אפים מרחבי העולם. אותו בחור הפנה אותי לתוכנית הזאת, ומהר מאוד מצאתי את עצמי בשוודיה, בתוכנית של שלושה חודשים, כשמתוך 1,200 אנשים מרחבי העולם נבחרו 18 סטארט-אפיסטים. אהבו מאוד את הרעיון שלי, וזה היה עוד לפני שעיצבתי ובניתי רהיטים", הוא אומר. "הגעתי רק עם הרעיון עצמו של מערכת החיבורים. עוד לא הייתי בשלב האמנות אלא בשלב ההנדסה. שם המערכת שלי נבדקה בכל מיני אספקטים כדי לראות אם זה יכול להיות ישים ברהיטי איקאה, ואחרי תקופה של שנתיים בערך, בניסיון להגיע להבנות, לא הצלחנו לסגור שום דבר. הגיעה הקורונה, והקשר לא המשיך, אבל אישית הגעתי למסקנה שיש עניין ברהיטי במבוק. הבנתי חד-משמעית שיש שוק ויש ביקוש. כך התחלתי לעצב רהיטים בעצמי".
בית המלאכה שממילא היה חלק מביתו נהפך למפעל הניסיונות של יהב, מה שהוביל אותו לפני שלוש שנים להקים מותג בשם Sē boo. לדבריו, זה מותג ישראלי שמציע רהיטים מבמבוק טבעי, בר קיימא, בתוספת של חדשנות הנדסית טכנולוגית. "לאט-לאט הבית שלי התמלא ברהיטים שיצרתי, עד למצב שאין לי היום פריט שלא עשוי מבמבוק. הכול מרעיונות ועיצובים שלי, וכמובן עם הגב והעידוד של הדס", הוא מוסיף.
ענף מעגלי ומיטיב עם אוכלוסיות חלשות
יהב מספר כי מדובר במוצר ירוק וסביבתי, שמוערך בהרבה מקומות בעולם. "כל שימוש שלנו בבמבוק, כצרכנים, גורם לתעסוקה לאנשים שמגיעים מהג'ונגלים. ברגע שאזור מסוים מפתח תעשיית במבוק, הוא מספק במידה מסוימת עבודה לאנשים העניים בעולם. לכן, יש ארגוני במבוק שמשתפים פעולה עם האו"ם ובכלל ארגונים שנועדו ממש למטרה הזאת", הוא אומר.
בינתיים יהב צילם את המוצרים, הקים אתר, ומאז רוב הרכישות הן בהזמנה אישית, לפי הזמנה ובהתאמה אישית. לפני שנה הוא חש שבשלה העת לשלב הבא במסע, והוא נכנס לתוכנית של החממה בטרמינל העיצוב בת ים, שמיועדת למעצבים ולאמנים. "זו תוכנית ליווי של שנה שנתנה לי המון ידע וכוח", הוא אומר. לדבריו, החממה מיועדת למעצבים עצמאים שרוצים לגדול בתוך קהילת מעצבים פעילה, ובכל שנה מתקבלים לתוכנית 20 מעצבים מתחומים שונים המקבלים ליווי מקצועי, מנטורינג, פיתוח עסקי, מרחבי עבודה, חיבורים ושיתופי פעולה. יהב כבר קטף כמה פרסים על החיבור שיצר בין חומר טבעי, מסורתי, גמיש ומגוון ובין עיצוב מודרני: הוא זכה ב-2024 בפרס SIT Furniture Design Award וב-2025 NY Product Design Award.
המוצרים שהוא מעצב מגוונים ושימושיים, בהם ספות, כיסאות, שולחנות, ספסלים, שולחנות צד, הדומים, כורסאות, מדפים, מתלים, בובות דקורטיביות ועוד. "הבמבוק נחשב לחומר מסורתי, ואני נותן לו פרשנות מודרנית ועכשווית דרך המערכת שפיתחתי", מסביר יהב. "הכול נעשה בעבודת יד שלי בלבד ובלי מלאי. הפריט הכי יקר הוא ספסל ב-7,000 שקל, רוב הרהיטים נמכרים סביב 3,000-2,000 שקל. עכשיו אני עובד על שילובים של במבוק ואלומיניום, ויש בקנה עוד רעיונות נוספים, גופי תאורה למשל".
