קיבלתם סחלב במתנה ואתם מתלהבים מהפרח היפה והאקזוטי הזה, אבל מהר מאוד מגלים שזה לא כזה צמח פשוט לגידול? הפרחים שלו נושרים למרות שהשקיתם אותו, ואתם מרגישים שאין לכם סבלנות להתעסק איתו? רגע לפני שאתם מוותרים ושולחים אותו לפח הקרוב, כדאי שתכירו את עופר ברק עמר – מציל סחלבים חובב.
בבית תל אביבי של שניים וחצי חדרים עם מרפסת, בין חלונות גדולים, אור רך והרבה ירוק בעיניים, מגדל עופר 13 סחלבים, ואף אחד מהם לא נקנה במשתלה. רובם נאספו מהרחוב, הונחו ליד פח אשפה או נמסרו לידיו ממי שכבר הרימו ידיים. אצלו הם מקבלים הזדמנות שנייה – וחוזרים לפרוח. "אף פעם לא קניתי סחלב", מספר ברק עמר. "הסחלב הראשון שלי היה מתנה, וכל השאר נאספו מהרחוב או הגיעו מאנשים שידעו שאני סוג של בית חולים לסחלבים. היו מביאים לי סחלבים על ערש דוויי ואומרים: 'תראה, אולי אתה יכול להציל אותו'".
אוהב לשקם דברים
עופר, בן 59, נשוי, גדל במושב אמונים ועבר אחרי הצבא לתל אביב. מאחוריו מסלול חיים מגוון במיוחד: במשך כ-20 שנה עבד כבמאי טלוויזיה, בין היתר בתוכנית "פספוסים", אחר כך עבר לעולם הקונדיטוריה, היה שף-קונדיטור במלון ג'ורג', עבד ב"מגזינו" וב"רביבה וסיליה", ובימים אלה הוא מסיים לימודי קואוצ'ינג. לכאורה אין קשר ישיר בין כל התחנות האלה לסחלבים, אבל מבחינתו יש חוט אחד שמחבר הכול. "אני בן אדם של שיקום", הוא אומר. "אני אוהב לשקם דברים. תמיד תיקנתי, אספתי כלבים עזובים, שיפצתי רהיטים שמצאתי ברחוב, התנדבתי, בישלתי לילדים. אני מאוד בן אדם של נתינה. גם בקונדיטוריה אהבתי להאכיל אנשים, וגם בקואוצ'ינג יש את המקום הזה של עזרה. עם הסחלבים זה פשוט קיבל צורה אחרת".
החיבור לסחלבים זרוקים התחיל במקרה. יום אחד, כשהלך ברחוב, ראה סחלב מונח ליד פח. "הוא היה כולו יבש, אבל ראיתי שנשארה בו קצת ירקרקות. אמרתי לעצמי: יאללה, ניקח אותו ונראה מה אפשר לעשות. למדתי תוך כדי איך לטפל בו". מאז עברו כשש שנים, והתחביב הקטן נהפך לחלק בלתי נפרד מהבית. הכוננית שהייתה מלאה פעם בתמונות ופיצ'פקעס התרוקנה בהדרגה, עד שנשארו עליה רק סחלבים שברק עמר שיקם. אחר כך הם נדדו גם לאזורים נוספים בבית, כולל לחדר הרחצה, שבו יש חלון גדול ולחות שמתאימה להם. לידם עומד גם זר פרחים מלגו, פריט צבעוני ולא צפוי, שהשתלב בעולם הצבעוני שבנה לעצמו. "בעלי עובד בחברת לגו, והזר הזה פשוט התאים לבית. הוא מאוד ירוק ומלבלב גם מבחוץ וגם מבפנים, ופתאום הפלסטיקאיות של הלגו התחברה לזה בצורה מגניבה".
למה כל כך הרבה אנשים מוותרים על סחלבים?
"יש סביב סחלבים הילה כזאת של צמח קשה, מפונק, שאי אפשר להתעסק איתו. נותנים סחלב במתנה, הוא עומד יפה, ואז הפרחים נובלים באופן טבעי. אנשים לא מבינים מה הם אמורים לעשות עם זה. חלקם משקים יותר מדי והורגים אותו, חלקם לא משקים בכלל, ואז אומרים: טוב, זה לא בשבילי".
ברק עמר מדגיש שהוא לא מומחה לסחלבים, אלא מישהו שלמד מניסוי וטעייה. כשסחלב נבול מגיע אליו, הוא קודם כול בודק אם יש בו סימני חיים. "אם אני רואה שיש טיפה ירקרקות, אני מוציא אותו מהכלי, מנער את המצע ובודק מה קורה בשורשים. אני גוזם את כל מה שרקוב, יבש או שכבר אין לו תוחלת, מחליף מצע, ולעתים גם מעביר לכלי גדול יותר".
אחד המקרים הזכורים לו במיוחד היה סחלב שהגיע במצב קשה במיוחד. כשהוציא אותו מהכלי, גילה שהשורשים מלאים בנמלים ובביצי נמלים. "זה היה כמו סרט אימה", הוא נזכר. "נגעלתי, אבל אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות. ניקיתי אותו טוב, החלפתי מצע, ובסוף גיליתי שמדובר בעצם בשניים צמודים. פיצלתי אותם לשני כלים. לאחד קראתי דנה אחת ולשני דנה שתיים, על שם מי שנתנה לי אותו. למרבה ההפתעה, הוא התפתח למשהו יפה יוצא מהכלל".
רותי הסחלב
לכל סחלב בבית יש כמעט ביוגרפיה משלו. חלקם נקראים לפי המקום שבו נמצאו ואחרים נקראים על שם האנשים שמסרו אותם. אחד מהם הוא רותי, סחלב שהיה שייך לאמא של חבר של ברק עמר. "היא כבר הייתה לקראת סוף חייה, וגם הסחלב שלה היה לקראת הסוף", הוא מספר. "כשהעבירו אותה לבית אבות, לקחתי את הסחלב. היום רותי הסחלב משגשגת, פורחת, הוציאה שני עמודי פריחה והיא מהממת. בכל פעם שהחבר בא אליי, אני אומר לו: 'תראה את רותי, איזה יופי היא נראית'".
אולם ההצלחה לא תמיד מובטחת. היו גם סחלבים שלא הצליח להציל, לדבריו. "נכשלתי פעמיים או שלוש", הוא אומר. "וזה עצוב. אבל ברוב המקרים, אם עדיין יש חיים בצמח ואם יש סבלנות, אפשר לנסות". המילה שחוזרת אצלו שוב ושוב היא סבלנות. סחלבים, הוא מסביר, לא מתנהגים כמו צמחים אחרים. אי אפשר פשוט להשקות אותם עם משפך ולהמשיך הלאה. "פעם בשבוע אני לוקח אותם אחד-אחד לכיור, משקה טוב מלמעלה, כולל את השורשים שבאוויר, נותן לכל המים להתנקז ורק אז מחזיר למקום. בתקופות מסוימות, לקראת פריחה ובזמן פריחה, אני גם מדשן בטבילה בדלי עם מים ודשן מדולל. לטפל ב-13 סחלבים לוקח זמן, ויש אנשים שלא בנויים להתעסקות הזאת".
גם התאורה חשובה מאוד. בבית של ברק עמר ובן זוגו יש חלונות לכיוון צפון ומערב, עם אור טבעי רך ולא אגרסיבי. "מהניסיון שלי סחלבים לא צריכים שמש ישירה. הם צריכים אור רך ומבוקר. קרניים חזקות מדי פשוט ישרפו את הצמח. אצלי החלון הצפוני נותן תאורה רכה רוב היום, והחלון המערבי נותן אור יפה אחר הצהריים. גם באמבטיה יש להם תנאים טובים, כי יש אור ולחות".
כשהסחלבים בשיא הפריחה, הוא אומר שהבית משתנה לגמרי. "חבר הגיע אליי פעם ואמר: 'וואו, יש לך פה מקדש לסחלבים'. וזה מצחיק, אבל יש בזה משהו. כשהם פורחים, אתה מוקף בעוצמה הזאת. פריחה שמחזיקה חודשיים-שלושה זה דבר מדהים. זה אושר".
ומה קורה כשהפרחים נושרים? גם את השלב הזה הוא למד לאהוב. "אחרי הפריחה נשארים רק העלים, ואז יש פתאום שקט. הבית כבר לא סוער מכל הצבעים והפרחים. הכול רגוע עד הפעם הבאה".
מה הטיפים שלך למי שרוצה לנסות בכל זאת לגדל סחלב בבית?
"קודם כול, לא להיבהל כשהפרחים נושרים. זה חלק טבעי מהמחזור של הצמח, וסחלב לא אמור לפרוח כל השנה. אם העלים בשרניים, השורשים ירוקים ובריאים והצמח נראה חיוני, ממשיכים לטפל בו.
"בנוסף, כדאי לבדוק מדי פעם את מצב השורשים והמצע, בייחוד אם הסחלב נמצא באותו כלי זמן רב. שורשים רקובים או יבשים אפשר לגזום, ואת המצע אפשר להחליף. אני ממליץ להשתמש בכלים שקופים, ואף מוסיף להם חורים בצדדים כדי לשפר את האוורור ואת הניקוז.
"בהשקיה, הכלל החשוב הוא לתת למים לצאת לגמרי. אני משקה במי ברז בכיור ונותן לכל המים להתנקז. לא משאירים את הסחלב עומד בתוך מים. וכאמור, בלי שמש ישירה. אם עברה שנה והסחלב לא פורח שוב, ייתכן שכדאי לשנות לו מיקום. בעיקר צריך להפסיק להתייחס לסחלב כאל צמח חד-פעמי. הרבה אנשים חושבים שאם הפרחים נשרו, זה סוף העולם. אבל זה לא. צריך להיות קשובים לצמח, לראות מה מתאים לו, ולתת לו זמן. לפעמים כל מה שהוא צריך זה עוד קצת סבלנות".
