בקצה רחוב הולנדי שקט בשכונת רחביה בירושלים, מול הנוף הפתוח של גן סאקר ומשכן הכנסת, עיצבה מעצבת הפנים שיינא שיינא וירצברגר את בית חלומותיה. זהו דופלקס של 220 מ"ר המגשר באלגנטיות בין חמימות אמריקאית לקווים עכשוויים, עם פתרונות אירוח רחבי היקף ואהבה לפרטים הקטנים.
המפגש בין תרבויות עיצוב שונות הוא לרוב המקום שבו נוצרת אסתטיקה מרתקת. מצד אחד, עיצוב אמריקאי מסורתי שבבסיסו שאיפה לחמימות עוטפת וביתית, ריבוי טקסטורות ושכבות. מהעבר השני, סגנון ישראלי-מקומי, פונקציונלי ודיאלוג עם האור והמרחב הירושלמי. שיינא וירצברגר, שעלתה לישראל מארצות הברית לפני כשני עשורים, הפכה את החיבור הזה לחתימת היד שלה, אך המבחן הגדול ביותר הגיע דווקא כשניגשה לתכנן את ביתה הפרטי.
"הבית שלי מאזן באופן מובהק בין שתי התרבויות", מספרת שיינא וירצברגר. "הוא לא כבד ומסורתי מדי, כמו שחלק מהאמריקאים נוטים לאהוב, אבל הוא גם לא מודרני או מנוכר. זהו סגנון Transitional (מעברי). שמרתי על הניחוח הירושלמי החם לצד שפה מודרנית ועדכנית".
מאזן באופן מובהק בין שתי התרבויות
(צילום: אלעד גונן)
הסלון. מהחלון רואים את הכנסת
(צילום: אלעד גונן)
המטבח הלבן לא הוחלף
(צילום: אלעד גונן)
קריאת השכמה מהמציאות הישראלית
את הדירה רכשו וירצנברגר ובעלה לפני כ-13 שנים. עם השנים התרחבה המשפחה וכעת יש לבני הזוג חמישה ילדים, כך שבאופן טבעי נהפך הבית למרכז תוסס בשגרה ובאירוח. אך דווקא פרוץ המלחמה היווה את קריאת ההשכמה לשיפוץ. "לא היה לנו ממ"ד בדירה, וריצה למקלט הציבורי עם חמישה ילדים הייתה חוויה לא פשוטה בכלל", נזכרת וירצנברגר. "זה היה הטריגר שהניע אותנו לפעול. שכרנו דירת Airbnb בירושלים לחודשיים, והפכנו את תקופת השיפוץ למעין נופש משפחתי מגבש בתוך כל המתח שמסביב".
היא מספרת כי אחד האתגרים המרכזיים היה לעצב לעצמה: "אני תמיד עוזרת ללקוחות שלי לזקק ולצמצם את האפשרויות, אבל כשזה הגיע לבית שלי, האפשרויות הרגישו אינסופיות. בסופו של דבר עבדתי עם כל הספקים הקבועים שמלווים אותי שנים בפרויקטים שאני מעצבת לאחרים, והם כל כך שמחו לקחת חלק בבית הפרטי שלי".
הכניסה מאופינת בקשתות
(צילום: אלעד גונן)
אמנות צבעונית על רקע בהיר
(צילום: אלעד גונן)
פינת האוכל שסביבה נאספת המשפחה ביום-יום
(צילום: אלעד גונן)
פחות קירות
הדירה נהנית ממיקום יוצא דופן: רחוב שקט ללא מוצא, שפע של אוויר הרים וחלונות גדולים שמשקיפים ישירות לעבר הנוף הירוק של גן סאקר. אפילו את הכנסת רואים מהחלונות. מתוך רצון לכבד את הנוף ואת המיקום, נבחרה פלטת צבעים רגועה וניטרלית. "אני מאוד אוהבת צבע, אבל כאן רציתי לתת את הבמה המרכזית לנוף", מסבירה וירצברגר. "זה מקום שלא צריך להתאמץ כדי לייצר בו אפקט וואו – כי המקום עצמו הוא וואו. המטרה הייתה לייצר אווירה חמה ופתוחה, שלא תרגיש צפופה אך עדיין תייצר אינטימיות".
במקום לסגור את החלל בקירות, השתמשה וירצברגר באלמנטים אדריכליים ודקורטיביים מתוחכמים כדי להגדיר אזורים. היא השתמשה בתקרות ובקרניזים (Moldings) בתקרה, בדגש על אלמנטים תקופתיים שממסגרים ומגדירים ויזואלית את אזור הסלון ואת פינת האוכל.
היא הציבה קונסולה ייעודית – רהיט שתוכנן במיוחד ומוקם מאחורי הספה כדי לסמן בעדינות היכן מתחיל מתחם הסלון – ושילבה קורת שיש (Marble Header) המפרידה ומגדירה את המטבח כחלל נפרד בלי לחסום את הזרימה.
פינת האוכל שגדלה לפי צורכי האירוח ומאחוריה ספריית קודש
(צילום: אלעד גונן)
החלל מאפשר שלל תרחישי ישיבה ואירוח
(צילום: אלעד גונן)
מוטיב גיאומטרי מובהק שחוזר בכל רחבי הדופלקס הוא האיזון בין ישר למעוגל: קשתות אבן וחלונות מקושתים לצד קווים ישרים בנגרות הספרייה, שולחן קפה מעוגל, גוף תאורה מתפתל לצד גרם המדרגות, ואפילו מתלה מגבות מעוגל בחדר הרחצה.
אורח החיים של המשפחה מכתיב בית פתוח במלוא מובן המילה. לבני המשפחה מגיעים באופן קבוע קבוצות של פרויקט "תגלית", חניכי מכינות קדם-צבאיות, אורחים רבים בשבתות ובני משפחה מחו"ל. כל זה מובא בחשבון בתכנון ובעיצוב. למשל, בקומת הכניסה תוכננה מחדש סוויטת אורחים יוקרתית שמתפקדת גם כממ"ד תקני ונעים, הכוללת חדר רחצה ושירותים צמודים ומאפשרת לאורחים פרטיות מוחלטת ללא צורך לעלות לקומה העליונה.
בלב אזור האירוח ניצב שולחן אוכל מרשים שיובא מפורטוגל בגימור עץ שקמה אפור ייחודי. השולחן, שאורכו במצב סגור 3.5 מטרים, נפתח לאורך של 4.5 מטרים ומאפשר אירוח של 25 סועדים לפחות.
בסמוך לו ניצבת יחידת הנגרות המורכבת ביותר בבית – ספרייה המסתירה בתוכה את תשתיות מיזוג האוויר, קמין גז מבית "אבני טל" שדולק ברציפות כמה חודשים בחורף הירושלמי, ודלת נסתרת שמובילה לאחת ההפתעות הגדולות של הבית. מאחורי הדלת הנסתרת בספרייה יש שירותי אורחים, שנולדו מהסבה של מרפסת ישנה ולא מנוצלת. החלל חופה בטפט ויניל יוקרתי של בית העיצוב האמריקאי Phillip Jeffries ויש בו גם כיור שיש פיסולי ומדף עם עיטורי חרוזים עדינים. "זה החלל האהוב עליי בקומת הקרקע", מחייכת וירצברגר. "כל הפרטים הקטנים מתחברים שם לחוויה מפתיעה ובלתי צפויה".
דלת נסתרת לשירותי האורחים
(צילום: אלעד גונן)
כך זה נראה בפנים
(צילום: אלעד גונן)
האח ופינת האוכל הגדולה
(צילום: אלעד גונן)
הספוט המושלם
אחד המהלכים המעניינים הוא דווקא מה שווירצברגר בחרה לא לעשות. המטבח היה קיים כבר בעת רכישת הבית, ובמשך השנים נשמר היטב, תוך שהוא עובר תיקונים נקודתיים. גם כשהגיע השיפוץ הגדול, החליטה המעצבת להשאיר אותו ולא להחליפו.
בניית הממ"ד הייתה הוצאה משמעותית שכללה עבודות קונסטרוקציה, חיזוקי מתכת ויציקות בטון, והיא הרגישה שאין הצדקה להיכנס להוצאה נוספת עבור מטבח שמתפקד היטב. מבחינתה, זו גם אמירה מקצועית: כמעצבת חשוב לדעת לא רק מה לשפץ, אלא גם מתי לא לשפץ. לא כל דבר בבית צריך להיעקר ולהיבנות מחדש רק משום שמתבצע שיפוץ נרחב.
אז במקום להחליף את המטבח היא בחרה לרענן אותו באמצעות כמה התערבויות קטנות שחיברו אותו לשפה החדשה של הבית.
מוטיב הקשתות ופינות הישיבה שזור ברחבי הבית
(צילום: אלעד גונן)
הפסנתר שסביבו נאספים האורחים ובני המשפחה
(צילום: אלעד גונן)
אחד מחדרי הרחצה בבית
(צילום: אלעד גונן)
לדברי וירצברגר, המקום האהוב ביותר על בני משפחתה ביומיום הוא דווקא פינת הישיבה הקטנה ליד המטבח. סביב שולחן אבן טרוורטין בעיצוב אישי ניצבים כיסאות עור נוחים לניקוי ומעל תלוי גוף תאורת וינטג' שנרכש בשוק הפשפשים ביפו ומוסגר ברוזטה מעוטרת. כאן מתנהל הבוקר של המשפחה. "זה הספוט המושלם", מספרת וירצברגר. "מכאן אני יכולה לראות את כל קומת הקרקע. כשאני מבשלת, הילדים יושבים סביב השולחן הקטן, מדברים איתי ומנשנשים. גם כשאנחנו צריכים להצטופף ולהביא ספסל מאזור הפסנתר, זו תמיד הפינה הכי נעימה וחיה בבית".
להירדם בשקט, לקום לצד ג'ונגל
שניים מחדרי הילדים בבית שופצו לפני כמה שנים, אך החדר שמעניין את וירצברגר במיוחד מבחינה עיצובית הוא זה שמשותף לשתיים מבנותיה. החדר צר יחסית, ולכן מבחינה פונקציונלית היה צורך במיטת קומתיים. מכיוון שהמיטה ממילא הייתה עתידה להיות האלמנט הדומיננטי ביותר בחדר, החליטה וירצברגר להדגיש אותה. היא תכננה מיטת קומתיים מרופדת לחלוטין לבנות, והתוצאה היא מיטה רכה, שימושית ודומיננטית בחדר הקומפקטי. "מבחינתי הבית הפרטי שלי נהיה מעין מעבדת ניסוי, מהשרטוט עד הביצוע", היא אומרת.
חדר השינה הזוגי שלה ושל בן זוגה עבר שינוי תכנוני משמעותי שנולד מצורך בפרטיות. במקור מוקמו המיטות ישירות מול דלת הכניסה, כך שכשהדלת הייתה פתוחה היה אפשר לראות אותן מהמסדרון. בנוסף, בני הזוג שמעו היטב את כל המתרחש באזור הילדים וחבריהם, עניין שנעשה משמעותי במיוחד בשלב שבו הילדים כבר נוהגים ללכת לישון מאוחר יותר מההורים.
חדר השינה הזוגי עבר מהפך
(צילום: אלעד גונן)
לצד המיטה תלויה יצירת אמנות קרובה לליבה של המעצבת
(צילום: אלעד גונן)
כדי לחסוך במקום שולבה תאורה בראש המיטהונתלה מדף קטן במקום שידה
(צילום: אלעד גונן)
פינת הישיבה של בני הזוג בתוך חדר השינה
(צילום: אלעד גונן)
הפתרון שהגתה וירצברגר היה להפוך לחלוטין את כיוון החדר. המהלך חייב גם פשרה בגודל המיטה: במקום שתי מיטות ברוחב 120 ס"מ כל אחת, עברו בני הזוג למיטה ברוחב כולל של 180 ס"מ ולצידן מיקמו שתי שידות לילה קטנות משמעותית. מבחינתם, הפשרה הייתה שווה את זה כי המיטה נמצאת כיום בתוך פינה אינטימית ונעימה, שממנה נשקפים המרפסת והנוף של גן סאקר, ומיקומה החדש גם מבודד באופן מפתיע חלק גדול מהרעש המגיע משאר הבית.
ממדיהן הקטנים של שידות הלילה הובילו לפתרונות מדויקים. מכיוון שכל סנטימטר של משטח חשוב, מנורות השבת שולבו ישירות בתוך ראש המיטה המרופד והשידות עצמן נתלו ממנו במקום לעמוד על הרצפה. כך התקבל מראה קליל ואוורירי יותר, והמשטח נשאר פנוי למה שבאמת צריכים לצד המיטה – ספר, משקפי קריאה וכוס מים. "שנינו קוראים לפני השינה ואנחנו לא מצליחים להירדם בלי ספר", אומרת וירצברגר.
באחד מחדרי הילדים
(צילום: אלעד גונן)
מיטת קומתיים מרופד בעיצוב אישי
(צילום: אלעד גונן)
"חדר השינה הוא גם החלל האישי והפרטי ביותר שלנו, ולכן האמנות שבו נבחרה מתוך זיכרונות וקשרים רגשיים. ליד המיטה תלויה עבודה של אמן מהאיטי, שאותה ראיתי בבית של חמי וחמותי. הם העניקו לי אותה במתנה, ובחרתי לתלות אותה ליד המיטה משום שהדמות ביצירה הזכירה לי את המטפלת האהובה שלי שליוותה אותי בילדות", מספרת וירצברגר. יצירה נוספת בחדר נרכשה על ידי בני הזוג במהלך נסיעה משותפת לסנטוריני שביוון.
מבחינת וירצברגר, החדר אינטימי וזו גם הסיבה שהיא כמעט אינה מציגה אותו ברשתות החברתיות. מחדר השינה יוצאים למרפסת פרטית, שאותה היא מגדירה כ"המקום הכי טוב בעולם". קיר ירוק וצמחייה עוטפים אותה ויוצרים תחושה של ג'ונגל פרטי.
חדר ילדים נוסף
(צילום: אלעד גונן)
האמנות מתחברת לטקסטיל
(צילום: אלעד גונן)
עת לכל חפץ
כמעצבת שיוצרת את מרבית פרטי הריהוט בסטודיו שלה בהתאמה אישית, גם בביתה הפרטי היא שילבה פריטים מקוריים שמשלבים פונקציונליות והומור. כך למשל, תוכנן שולחן שחמט משיש עבור הילדים חובבי המשחק, המשמש גם כפריט פיסולי במרכז הסלון.
הבית גם תוכנן באופן המאפשר גמישות. הדומים ניידים מוקמו מתחת לקונסולה ונשלפים בקלות בזמן אירוח. לדברי המעצבת, הם רופדו בבד אייקוני של המותג הפריזאי Pierre Frey המוסיף זריקת צבע. גם ספסלי פסנתר זכו בקריצה אמנותית. הם נרכשו מהמותג OC & Living ושזירת החבלים בצדדיהם מתכתבת ישירות עם יצירת האמנות התלויה מעל הפסנתר.
שולחן השחמט
(צילום: אלעד גונן)
נגיעות צבע
(צילום: אלעד גונן)
"התוצאה הסופית היא בית שאינו רק חלון ראווה עיצובי, אלא מרחב חי, נושם ומחבק, כזה שמכבד את השורשים ואת ההיסטוריה הירושלמית, אך לא מפחד להביא לידי ביטוי ניחוח בינלאומי ואירוח חם בגובה העיניים", אומרת וירצברגר לסיום.
