אנשים הם יצורים סתגלניים. אנחנו מתרגלים, בלית ברירה, לרעיון של מחזוריות החיים, משתדלים להתגבר על משוכות, ולהתנהל לצדם של שלל המכשולים שמגיעים לפתחנו באותה הקלות, הרנדומלית כמעט, שבה הם חולפים. את עוצמתם המהממת של החיים חווה מעצב הפנים גרשון צור (53) דווקא דרך פרויקט עיצוב שליווה אותו, והשפיע רבות על חייו.
צור מספר על בני זוג שהתגוררו בבית קטנטן בקיבוץ כפר החורש, שפנו אליו לפני כחמש שנים כדי שיתכנן את ביתם העתידי בקיבוץ אלפא שאליו רצו לעבור, סמוך לקיבוץ בית השיטה. "האישה נולדה כחולת סיסטיק פיברוזיס", מספר צור, "לאחר שעברה השתלת ריאות מוצלחת, התגלה כי התרופות שניתנו לה גרמו לבעיה בכליות. בעלה, איש הייטק מצליח, בעל אישיות מדהימה, נמצא מתאים לתרום לה כליה, ועשה זאת בלי למצמץ. הוא העדיף להישאר בלי כליה מאשר בלעדיה. מכיוון שלא יכלה להיכנס להיריון, הם הביאו לעולם שני תינוקות בהליך פונדקאות".
יחד עם בני הזוג, צור תכנן סקיצות לבית שהם חלמו עליו. אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בזמן התכנונים והסקיצות, האישה חלתה בסרטן ובתזמון גרוע מאין כמוהו התפרצה שוב מחלת הריאות שלה. "היא הבינה שהזמן שלה קצר ושהם לא יספיקו לקבל את האישורים ואת ההיתרים הנדרשים עבור הבית, ולכן הציעה שנעשה תוכניות פחות גרנדיוזיות ושנשפץ בית במקום אחר", משחזר צור. "שינינו כיוון, ולצערי את כל הבחירות נאלצתי לעשות מולה בשיחות וידאו ובהודעות ווצאפ. שקעתי כל כולי בפרויקט הזה, ושמחתי שאני יכול להביא לה אל בית החולים דוגמאות של קרמיקות וסקיצות, ולשמח אותה בדרכי שלי".
15 צפייה בגלריה
החלל הציבורי בבית הקיבוץ הורחב באמצעות גלריה שמחלקת את הסלון לשניים
(צילום: עודד סמדר)
"אין טוב בלי רע", אומר צור, "והפרויקט הזה לימד אותי שהעובדה הזאת היא פשוט חלק מהחיים". שנתיים אחרי שהתחילו את העבודה על הפרויקט, בעודו בנסיעת עודה בחו"ל, בישרה לו רעייתו את החדשות על פטירתה של הלקוחה. "זו הייתה טרגדיה נוראית. היא נפטרה לפני שזכתה לחגוג 40, אבל אני שמח שהכרתי אותה. למדתי ממנה מה זה לנצל כל רגע נתון, בלי הלקאות עצמיות על כמויות הכביסה שמחכות או על זה שהבית דורש שטיפה", הוא מוסיף בחיוך.
הבור העמוק שנפער עם לכתה של האם, גרם לבן זוגה לסגת מפרויקט השיפוץ. "הוא לא רצה לזעזע את הילדים", מסביר צור. "הוא החליט שלא לעבור ולהישאר קרוב למסגרות ולחברים של הילדים, בבית שלמרות גודלו המצומצם שימש להם כעוגן". שנתיים אחרי שנעצר הפרויקט, צור קיבל שיחת טלפון מהאב. "רצה הגורל והוא פגש בבת זוג מקסימה", הוא מספר. "היא נכנסה להריון, והחדשות הטובות הביאו את הצורך לערוך התאמות בבית המשפחה, אותו הבית שבו גרו בזמן שפגשתי אותם, 65 מ"ר גודלו. הם לא רצו לחכות להיתרים ולתוספות בנייה, אלא העדיפו לשפץ את הקיים ולהפוך את הבית שבו הם חיים כבר עשור, למתאים למשפחה בהרכב החדש".
לרווח 65 מ"ר
כיאה לבתים בקיבוץ, צור מתאר בית בן כ-50 שנה, שאילו מובילות שתי כניסות – האחת אחורית, מכיוון המחסן, צרה וחשוכה, ואילו השנייה בחזית הבית ומובילה אל לב הסלון דרך המרפסת. "זה אזור מעבר לא אידיאלי, אם להתנסח בעדינות", אומר המעצב. שלוש מדרגות בתוך חלל הסלון, לקראת המטבח, הפכו את הסלון לחלל מלבני וקטן שאינו מנוצל כראוי, ולוקה בחוסר בפינות אירוח מרווחות. התכנון הלקוי כלל גם חלל פרטי שהגישה אליו היא דרך המטבח, ובו חדר שינה גדול, חדר ילדים קטן, וחדרי שירותים קטנים ולא נוחים לשימוש.
"אני לא מדבר על יפה או לא יפה, כי יופי הוא בהחלט בעיניי המתבונן, אבל בשורה התחתונה זה היה בית שלא משרת את המטרות, לא נוח ולא פונקציונלי", אומר צור. "בעיניי החוכמה האמיתית היא לא לקחת דוגמנית ולהלביש אותה בבגדי מעצבים, אלא לקחת בית ישן של 65 מ"ר בקיבוץ, ולהפוך אותו ראוי למגורים".
הרעיון המרכזי של המעצב, אם כן, היה ליצור חוויה טובה עבור הילדים, ולהפוך את ביתם הישן למשודרג וחדש. "זה היה אתגר מאוד רציני. המטראז' לא אפשר לנו ליצור חדרים גדולים, להוסיף או לשנות יותר מדי, אבל בשבילי, באופן אישי, התכנון זה הדבר שאני הכי נהנה ממנו. אני אוהב ליצור מטעמים מאתגרים", הוא אומר בחיוך.
הדבר הראשון שביקש צור לתכנן מחדש הוא את ההפרדה בין האזור הציבורי לפרטי, ולבצע הפרדה בין סוויטת ההורים לבין חדר הילדים. "רציתי ליצור מקלחת ושירותים מרווחים בחדר ההורים, לייעד לילדים מקלחת שתהיה שלהם, ליצור פינת עבודה נעימה עם חלון עבור האב שעובד מהבית, ולא 'לתקוע' אותה בחור נידח, וכמובן, להאיר ככל האפשר את הבית שהיה חשוך". בהתאמה, נהרס פנים הבית כמעט כליל, הקירות הורדו, הוחלפה הצנרת, החשמל, האינסטלציה, הוגדלו המפתחים, והוחלפו מסגרות האלומיניום, חיפויי הרצפה והמטבח.
מבוידעם של אחסון לחדר גלריה
הכניסה לבית המשופץ מובילה לאזור הציבורי, שמסתיר את החדרים הפרטיים מעין כל. משמאל המטבח ושולחן האוכל, ובצד ימין סוויטת ההורים. ממול חדר המגורים, שמוסתר מאחורי עמוד קונסטרוקטיבי שצור הפך ליתרון במקום לחיסרון, הגדיל אותו והפך אותו לקיר הטלוויזיה. "הוא בעצם יוצר חציצה והפרדה בין האזור שאוכלים בו ארוחה לבין צד הסלון וקיר הבידור, ובסיועו הכניסה הופכת יותר נעימה".
בני הזוג ביקשו לשלב את הצבע הירוק בחללי הבית. אחת מהדרכים שבהן עשה זאת צור היא במטבח. "זה בעיניי גוון שמכניס חיים באפרוריות של היום. אפור לנו בחיים גם ככה, אז למה להנציח ולא לשלב קצת שמחה וגוונים נעימים?", מחייך המעצב. ארונות המטבח, פרי עבודת נגרות מותאמת, נצבעו בגוון מנטה מעודן, ובדלתות ובמגירות הותקנו ידיות מרחפות מאלומיניום מושחר. משטח קוריאן בדוגמת טרצו בהירה מחפה את הכיור, משטחי העבודה ומדף הסף של החלון. "לא רציתי להעמיס בחומרים ובגוונים, אלא ליצור רוגע ויזואלי, לכן העדפתי להשתמש באותו חומר, למראה נקי".
צור "תגבר" את מקומות האחסון באופן יצירתי, עם ארונות משני צדי החלון, במסגרת אלומיניום וגוף מחופה באגוז אמריקאי. אלה מציגים, מאחורי דלתות זכוכית, כוסות משקה חגיגיות ויומיומיות. בנוסף, תוכנן מזווה שהותקן מאחורי דלת הכניסה לבית, שלו ידיות אינטגרליות והוא נצבע בגוון הקיר, להסוואה מקסימלית. "היה לי חשוב שלא יחסר כלום בחלל. שיהיה מספיק אחסון, כאילו הגודל לא באמת קובע", הוא אומר.
שולחן אוכל במראה מינימליסטי, שיכול להיפתח ולהתארך לטובת אירוח, סביבו כיסאות פלסטיק בגוון מעט ירקרק, ומעליו אהיל קש שגם בו תזכורת לגוון הירקרק – מתכנסים יחד בפינת האוכל. ממול, קונסולה שהביאה עמה בת הזוג, עשויה משיש ומזכוכית, שמיועדת לאירוח נינוח, ולתוספת של מקומות הגשה, כמו גם לתצוגה יומיומית של פריטים יפים. "היא צרה ולא מפריעה למעבר, ומצד שני מכניסה קצת אמנותיות לחלל", מבהיר צור.
15 צפייה בגלריה
המטבח והסלון החליפו את מקומם: הבוידעם הפך לגלריה. משמאל, אחרי המסדרון - כניסה לחדר הילדים
(צילום: עודד סמדר)
הבוידעם שהיה בפאתי המטבח בגלגולו הקודם ("עם סולם גנבים כזה", צוחק צור) הפך לקומת גלריה קטנה עבור הילדים. "רציתי ליצור פינה עבור הילדים, שיוכלו להיות במקום שבו לא יפריעו להורים, ושאפשר יהיה לצפות בהם", הוא מסביר. צור הפך את החלל לחדר מרווח, תחום בקיר זכוכית שמשרה תחושה אוורירית ומעניק אשליה של גודל, כמו גם שקיפות, תרתי משמע. מדרגות פח קלות מובילות מעלה, ובמקום מעקה מסורתי – ספרייה בנגרות אישית, צבועה בגוון הקיר, המכילה שפע של מקומות אחסון. "מתחת לגרם המדרגות היה חלל עמוק אז מובן שרתמתי אותו לטובת אחסון. בעיקר דברים שלא משתמשים בהם ביומיום, כמו מזוודות ודברים דומים, והוא שומר שהבית יהיה מסודר", אומר המעצב.
סוויטת הורים עם אוויר לנשימה
מתחת לקומת הגלריה נמצא חלל המגורים, שנהנה מהצבעוניות של הפריטים המשובבים ששובצו בספריה, על רקע גוון הקיר הבהיר והרגוע. האח, שהיתה במיקום אחר בגלגולו הקודם של הבית, עברה לצד המדרגות, לחמם את הסלון. ספה אפורה וארוכה עם רגלי מתכת צהובות, שטיח צבעוני מפוספס שעליו שולחן צד מינימליסטי בגוון ארונות המטבח וכורסת עור בגוון חרדל שמתכתב עם כריות הנוי - מרכיבים את פינת החמד וההירגעות בבית.
פינת עבודה של האב נמצאת מצדו השני של חדר המגורים, כמו ממשיכה את המטבח וממוקמת גם היא מתחת לגלריה. "הוא נהנה סופסוף מפינה מוארת, שלא היתה לו קודם", אומר צור. המעצב מוסיף כי האב ביקש להיות במרכז הבית, כדי שיוכל להרגיש בשליטה על הנעשה בו, ולהשגיח על הילדים. "לא היו לא דרישות חוץ משולחן מחשב", הוא מוסיף. "בסופו של דבר הוא קיבל שולחן גדול, הוא קרוב למקרר, מול הטלוויזיה, מי צריך יותר מזה?", הוא מחייך.
המדרגות שחסמו את חדר המגורים בעבר הפכו כעת למדרגות שמובילות אל סוויטת ההורים בחן, ויוצרות מעין מבואת כניסה עם אזור תלייה שנקבע על הקיר. במעלה המדרגות, מצד שמאל, חדר הרחצה, ובתחתיתן חדר השינה עצמו. צור הגדיל בחדר ההורים את המפתחים, לטובת כניסת אור טבעי רב ככל האפשר. "קבענו חלון בצד המיטה וגם דלת שמובילה אל המרפסת ומעניקה תחושת מרחב, אוויר ואור", מוסיף צור. ארון רחב ידיים תוכנן בקפידה בחלל שבו התקרה בשיפוע אלכסוני, והותקן מרצפה ועד תקרה, לניצול מקסימלי וליצירת שטחי אחסון רבים. הוא נצבע בתנור בגוון גרייז' בהיר שמשדר נינוחות.
המיטה הזוגית, במרכז החלל, עם פריטי טקסטיל בגוון הירוק האהוב, ובצדה מדף מתכת תלוי שמחליף את השידה המסורתית, מסכמות את החלל. ממול מיקם המעצב גם שידת החתלה ועריסת תינוק. מאותו אזור נקבעה גם יציאה למרפסת פרטית, שמעניקה עוד קצת מרחב להורים לתינוקת שבדרך. בקצה המדרגות, כאמור, ממוקם חדר הרחצה הזוגי.
צור יצר כניסה מלכותית על ידי עיצוב חלל מופרד לכיור, ורק בהמשך דלת שמובילה את השירותים ואל תא המקלחון. "כך נוח יותר לרחוץ את הפנים ולצחצח שיניים לפני השינה, ולהשאיר את חדר הרחצה מופרד". החללים הרטובים כולם, כבר משלב המדרגות, חופו באריחי טרצו, בגוונים שמדגישים את גוון העץ האמריקני שממנו עשוי ארון האמבטיה המחורץ. שיש טבעי שחור מעל הארון ועליו כיור קוריאן דמוי שיש מוסיפים אלגנטיות לחלל הרטוב. ארון אחסון מינימליסטי נתלה על הקיר ונחתם במראה, למיקסום אפשרויות האחסון בחלל.
תא המקלחון חופה משני צדדיו באריחי הטרצו, ובמרכז אריחי קרמיקה בירוק-אמרלד משמח. בהמשך לחדר הרחצה תוכנן אזור שירות וכביסה, שממנו יש יציאה החוצה למרפסת קטנה. חדר רחצה תואם יצר צור גם עבור הילדים. "אני אוהב לשמור על מראה הרמוני ועל עיצוב אחיד. זה מאוד נעים בעיניים", הוא אומר. לעומת ארון האמבטיה המחורץ שבחדר הרחצה של ההורים, בחר המעצב בעיטור של ריבועים על חזית ארון האמבטיה במקלחת הילדים. "זה מתכתב עם ריבועי הקרמיקה שבתא המקלחון ומכניס קצת נימת שעשוע וקלילות", הוא מוסיף.
15 צפייה בגלריה
בחדר הרחצה הכללי, המשמש את הילדים, השתמש המעצב באותה פלטת צבעים וחומרים
(צילום: עודד סמדר)
"אני לא חושב שאנחנו צריכים יותר מדי, אלא מקום חמים ומחבק שיהיה בו כיף ונעים", מסכם צור. לדבריו, הרבה פעמים יש תחושה מנוכרת ולא מוגנת בחללים גדולים מדי, ולכן דווקא הדיוק שנעשה מתוקף גודל החלל, 65 מ"ר, הביא להארה שזה בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו ולא יותר. "בסופו של דבר אני לא מעצב פנים, אלא מעצב חיים של אנשים", הוא מחדד. "פחות להתאים את המנורה לשטיח, ויותר עיצוב סביבת המחייה של האנשים".
