לא בכל יום אדריכל מחליט להחליף את שולחן השרטוטים בלשכת ראש העיר. אחרי כמעט שלושה עשורים של עבודה כאדריכל ומתכנן ערים, שבמהלכם היה מעורב בפרויקטים בכמה מדינות, הוא עזב את הקריירה שבנה, חזר לעיר שבה נולד והתמודד על הזכות לעמוד בראשה. מאז הוא מבקש ליישם את הרעיונות שפיתח לאורך שנות עבודתו בקנה מידה רחב בהרבה: לא עוד מבנה, שכונה או מרחב ציבורי, אלא עיר שלמה. הוא מבקש לשנות את האופן שבו העיר מתוכננת, את מקומם של הולכי הרגל והמכוניות במרחב הציבורי ואת היחסים בין התושבים לסביבה העירונית שבה הם חיים. מבחינתו, המעבר לפוליטיקה לא היה החלפת מקצוע, אלא הזדמנות לעסוק באדריכלות בקנה מידה אחר.
העיר המדוברת היא פרישטינה (Prishtinë), בירת קוסובו, מדינה קטנה בבלקן שעברה טלטלות מדיניות, פוליטיות וחברתיות רבות בעשורים האחרונים - ובעבר גם מלחמות. בסוף שנות ה-90 התחוללה בקוסובו מלחמה קשה ועקובה מדם בין כוחות סרביים לצבא השחרור של קוסובו, ארגון גרילה אלבני שנאבק נגד השלטון הסרבי במטרה להביא להיפרדות קוסובו מסרביה. במהלך המלחמה ביצעו כוחות סרביים מעשי אלימות וגירוש המוני נגד האוכלוסייה האלבנית, שהובילו למשבר הומניטרי קשה ולעקירתם של מאות אלפי בני אדם מבתיהם. במרץ 1999 פתחה נאט"ו במערכה אווירית נגד יוגוסלביה, שהביאה לנסיגת הכוחות הסרביים ולהעברת קוסובו למינהל זמני של האו"ם. כמעט עשור לאחר מכן, בפברואר 2008, הכריזה קוסובו על עצמאותה מסרביה, הכרזה שעד היום אינה מוכרת על ידי בלגרד.
ראמה: "אני מעוניין ללמוד מערים כמו תל אביב, ירושלים וחיפה על ניהול משק מים, היערכות לשינויי האקלים, חדשנות עירונית, שירותים מוניציפליים דיגיטליים ועל האופן שבו אפשר לשלב בין מורשת היסטורית לפיתוח עכשווי"
מאז, וביתר שאת בשנים שלאחר העצמאות, עברה פרישטינה תהליכי צמיחה ושינוי מואצים, אך לא תמיד בקצב התואם את צורכי תושביה. כמו ערים אחרות באזור, גם היא מתמודדת עם אתגרים עירוניים לא פשוטים, ובהם התרחבות מהירה, עומסי תנועה ומחסור במרחבים ציבוריים איכותיים.
ב-2008 הכריזה קוסובו על עצמאות, הכרזה שעד היום לא מוכרת על ידי סרביה. Prishtina הבירה
(צילום: trabantos, shutterstock)
ראש העיר פרפרים ראמה. מבקר בכנס בישראל
(צילום באדיבות Prishtina)
תכנן לקראת האולימפיאדה בלונדון
כמו ערים אחרות באזור, גם פרישטינה, שבה כ־227 אלף תושבים, רובם ככולם מוסלמים סונים, מתמודדת עם אתגרים עירוניים לא פשוטים, ובהם התרחבות מהירה, עומסי תנועה ומחסור במרחבים ציבוריים איכותיים. בשנת 2021 החליט פרפרים ראמה (Përparim Rama), אדריכל ומתכנן ערים יליד העיר, לחזור אליה אחרי כמעט שלושה עשורים מחוץ למולדתו ולהתמודד על ראשות העיר, אף שלא היה לו ניסיון קודם בפוליטיקה. הוא עזב את קוסובו בגיל 16, למד אדריכלות בבריטניה, הקים שם משרד עצמאי ובנה קריירה בינלאומית. בין היתר, היה מעורב בתכנון העירוני לקראת אולימפיאדת לונדון בשנת 2012, עבד על פרויקטים בדוחא ובאותה שנה אף אצר את הביתן הראשון של קוסובו בביאנלה לאדריכלות בוונציה. בחודש נובמבר 2025 נבחר ראמה לכהונה שנייה. כעת הוא מגיע לישראל במסגרת כנס ראשי הערים הבינלאומי ה־35 המתקיים בימים אלו בירושלים ובתל אביב, כדי לספר על ניסיונו משני התחומים בחייו. במסגרת הכנס יגיעו לארץ ראשי ערים נוספים מרחבי העולם, ביוזמת הקונגרס היהודי האמריקני.
אדריכל, אבא ואזרח
מבחינתו של ראמה, כפי שהוא מספר בריאיון ל־ynet, המעבר מהאדריכלות לפוליטיקה המקומית כלל לא היה החלפת מקצוע. הוא עדיין רואה בעצמו אדריכל, אלא שכעת הפרויקט שעליו הוא מופקד הוא עיר שלמה. את ההחלטה לחזור לפרישטינה הוא מתאר לא רק כצעד מקצועי, אלא גם כהחלטה אישית הנובעת מתחושת אחריות כלפי העיר שבה גדל. כשאנחנו שואלים אותו מה הניע אותו לעזוב קריירה מבוססת בלונדון ולחזור לעיר הולדתו, הוא משיב: "החזרה לפרישטינה לא הייתה רק החלטה מקצועית. זו הייתה החלטה של הלב, שנבעה מתחושת אחריות. אחרי שנים בלונדון, שבהן עסקתי בשאלה כיצד אדריכלות ויצירתיות יכולות לשנות את חייהם של אנשים, הרגשתי רצון הולך וגובר לתרום לעיר שעיצבה אותי. בפרישטינה יש אנרגיה, כישרון ושאפתנות יוצאת דופן, אבל הפיתוח העירוני שלה לא תמיד תאם את הפוטנציאל הזה. לא חזרתי כדי להפוך לפוליטיקאי מהסוג המסורתי. חזרתי כאדריכל, כאבא וכאזרח שרוצה לסייע ביצירת עיר שתהיה ראויה לתושביה. השאיפה שלי מעולם לא הייתה רק לנהל את פרישטינה, אלא לשנות אותה".
פחות בטון, יותר הקשבה
אלא שהדרך לשינוי לא פשוטה, ואתגרי התכנון של פרישטינה ממחישים היטב את היקף המשימה. הבירה של קוסובו התרחבה במהירות בעשורים האחרונים, לא פעם ללא תכנון מספק, והדבר בא לידי ביטוי בעומסי תנועה כבדים, בזיהום אוויר גבוה, בתשתיות תחבורה ציבורית שלא נותנות מענה מספק ובמחסור בשטחים ירוקים ובמרחבים ציבוריים נגישים ואיכותיים. בעיני ראמה, האתגרים האלה אינם מנותקים זה מזה, אלא קשורים לשאלה בסיסית יותר: עבור מי בעצם מתכננים את העיר?
"האתגר המרכזי הוא להחליט אם נמשיך לתכנן ערים סביב מכוניות ובטון, או שנציב במרכז את רווחת האדם ואת אפשרויות הניידות שלו", הוא אומר, "שינוי האקלים, אי השוויון החברתי, הגידול המהיר של הערים וההצטמצמות של המרחב הציבורי מחייבים גישה שונה לחלוטין. אנחנו זקוקים לשכונות ירוקות יותר, למסלולי הליכה ורכיבה בטוחים, לתחבורה ציבורית נגישה ולמקומות שמפגישים בין קהילות. טכנולוגיה היא חשובה, אבל עיר חכמה היא לא רק עיר שמלאה בחיישנים, אלא עיר שיודעת להקשיב לתושבים שלה ולהגיב לצרכים שלהם. העתיד של התכנון לא נמדד בכמה אנחנו בונים, אלא באיכות החיים של האנשים שחיים בעיר".
את התפיסה הזאת מבקש ראמה לתרגם לשורה של צעדים מעשיים. סדר העדיפויות שלו בפרישטינה כולל שיפור מערך הניידות בעיר, יצירת מרחבים ציבוריים נעימים ובטוחים יותר וגיבוש מדיניות תכנון שתאפשר לפתח את העיר באופן מתואם ולא באמצעות פרויקטים מבודדים. לדבריו, העירייה פועלת לקידום מערך תחבורה ציבורית משולב יותר ושירותים דיגיטליים, ובמקביל משקיעה בהקמה של פארקים, בשיפור המרחבים להולכי רגל ובהתחדשות של אזורים עירוניים שהוזנחו. הרקע שלו כאדריכל משפיע לדבריו על האופן שבו הוא ניגש למשימה: "אני יודע שפרויקטים בודדים לא יכולים לשנות עיר, הם צריכים להיות חלק מחזון משותף וארוך טווח. כראש עיר, אני גם יודע שהשינוי חייב להיות חברתי ולא רק פיזי. אני רוצה שפרישטינה תהיה עיר שבה ילדים יכולים ללכת בבטחה לבית הספר, משפחות יכולות ליהנות מהשכונות שלהן ותרבות היא חלק מחיי היומיום".
מקדם את הפרויקט השאפתני Art-Tek Tulltorja
(צילום באדיבות Prishtina)
פרויקט להפיכת מפעל לבנים נטוש בפרישטינה לרובע חדש של אמנות
(צילום באדיבות Prishtina)
האתגר: לשכנע את התושבים
אחד הפרויקטים המעניינים שמקדם ראמה בתקופת כהונתו הוא טולטוריה Art-Tek Tulltorja, פרויקט שאפתני להפיכת מפעל לבנים נטוש בפרישטינה לרובע חדש של אמנות, טכנולוגיה ויצירה. במקום למחוק את ההיסטוריה התעשייתית של העיר, התכנון מבקש לשמר חלק ממבני המפעל ולהעניק להם שימושים חדשים, לצד הקמת גלריות, סדנאות, חללי עבודה, מרכזים ליזמות טכנולוגית ושטחים ציבוריים ירוקים. הפרויקט מבקש לחבר בין מורשת תעשייתית לחדשנות, ולהפוך אזור עירוני מוזנח למוקד של פעילות תרבותית, חברתית וכלכלית. הפרויקט, שנמצא עדיין בשלבי התכנון, זכה בשנת 2025 בפרס יוקרתי במסגרת Holcim Foundation Awards, המוענק לפרויקטים מצטיינים בתחום הבנייה ותכנון בר־קיימא. ראמה רואה בו הזדמנות לא רק לחדש אזור תעשייתי נטוש, אלא גם ליצור מרחב שיצמיח דור חדש של יוצרים: "אני רוצה שטולטוריה תהיה מקום שבו צעירים לא רק צורכים תרבות, אלא גם יוצרים אותה, ושבו רעיונות חדשים יכולים להפוך להזדמנויות חדשות".
אלא שהניסיון לשנות את סדרי העדיפויות בעיר אינו עובר ללא מחלוקת. חלק מהמהלכים שמקדם ראמה, ובהם השינויים בהסדרי התנועה והניסיון לצמצם את מקומו של הרכב הפרטי במרחב הציבורי, עוררו ביקורת על רקע עומסי התנועה שמהם סובלת פרישטינה. גם הפרויקטים רחבי ההיקף שהוא מבקש לקדם במרכז העיר מעלים שאלות על סדרי העדיפויות ועל האופן שבו חזון תכנוני שאפתני מתורגם לשינויים בחיי היומיום. עבור ראש עיר שמגיע מעולם האדריכלות, זהו אולי אחד האתגרים המרכזיים: לא רק לתכנן עיר אחרת, אלא גם לשכנע את התושבים שהיא אכן יכולה להיות טובה יותר עבורם.
הקשר הישראלי - והביקור בארץ
לפרויקט הדגל שלו יש זיקה ישראלית משמעותית. על התכנון אמון צוות בינלאומי הכולל את משרד האדריכלים והתכנון העירוני ORG, הפועל מבריסל, אנטוורפן וניו יורק. אחד משותפי המשרד הוא האדריכל ומתכנן הערים הישראלי־אמריקאי קובי רוטנברג, המנהל את הסניף הניו יורקי.
האדריכל קובי רוטנברגצילום: אלבום פרטיהפרויקט הוא בשיתוף פעולה עם האדריכל הישראלי רפי סגל, פרופסור לאדריכלות ועירוניות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). סגל הוא בוגר הטכניון ובעל דוקטורט מאוניברסיטת פרינסטון, עוסק בתכנון אדריכלי ועירוני בישראל ובעולם. בשנת 2012 זכה סגל במקום הראשון בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים, אולם בחירתו בוטלה לאחר שעלו טענות להפרת זכויות יוצרים בהצעתו. ב־2013 נבחר משרד הרצוג ודה מרון לתכנון המבנה.
האדריכל רפי סגלצילום: אלדד בקבמקביל לקשר המקצועי עם אנשי מקצוע ישראלים שנוצר סביב הפרויקט, ראמה מגיע לישראל בתקופה רגישה במיוחד. על רקע הביקורת הבינלאומית המופנית כלפי ישראל, שאלנו אותו אם הביא בחשבון את הביקורת שעשויה להתעורר בעקבות הגעתו לארץ. "בהחלט. אני מודע לכך שהביקור מתקיים בהקשר רגיש מאוד, ואני מתייחס ברצינות לחששות סביבו. כמי שמגיע מקוסובו, אני מבין את ההשלכות העמוקות של סכסוכים ואת החשיבות שבהגנה על כבוד האדם. סבל אנושי, בכל מקום שבו הוא מתרחש, ראוי לאמפתיה ולכבוד. ההשתתפות שלי בכנס ראשי הערים הבינלאומי נובעת מהרצון ללמוד מערים אחרות ולקיים דיאלוג מקצועי ובונה. דיאלוג לא מעיד על אדישות לסבל או על הסכמה עם כל מדיניות של הממשלה המארחת. אני מאמין ששיתוף פעולה בין רשויות מקומיות יכול לתרום להבנה, לפתרונות מעשיים ולקשרים חזקים יותר בין קהילות".
למרות האתגרים הרבים שעמם מתמודדת פרישטינה, ראמה סבור שגם לערים אחרות יש מה ללמוד ממנה. כשאנחנו שואלים אותו מה יכולים ראשי ערים ומתכנני ערים בישראל ללמוד מניסיונה של בירת קוסובו, ומה הוא עצמו מקווה ללמוד מערים ישראליות, הוא מדגיש את החשיבות של חילופי ידע בין ערים: "פרישטינה היא בירה צעירה ותוססת, שתושביה מפגינים תושייה וחוסן יוצאי דופן. הקהילות היצירתיות בעיר מראות כמה אפשר להשיג באמצעות גמישות, שיתוף פעולה ונכונות לחשוב מחדש על המרחב הציבורי. אני מצידי מעוניין ללמוד מערים כמו תל אביב, ירושלים וחיפה על ניהול משק מים, היערכות לשינויי האקלים, חדשנות עירונית, שירותים מוניציפליים דיגיטליים ועל האופן שבו אפשר לשלב בין מורשת היסטורית לפיתוח עכשווי. חילופי הידע הבינלאומיים החשובים ביותר לעולם אינם חד־כיווניים. לכל עיר יש משהו ללמד ומשהו ללמוד. המטרה המשותפת של כולנו צריכה להיות יצירת ערים מכילות יותר, אנושיות יותר וטובות יותר לחיים".
