כשבית הספר "זומר", בית ספר אנתרופוסופי ותיק הממוקם ברמת גן, החליט לחדש את פניו, ההחלטה לפנות למעצבים של סטודיו MOLET, שמתמקד בייצור רהיטים בני קיימא ממשטחי עץ ישנים, הייתה כמעט מובנת מאליה. החיבור בין הסטודיו שפועל לחזק את ערך הקיימות והמיחזור לבית הספר שפועל בשיטה חינוכית ששמה דגש הן על חיבור לטבע והן על מלאכות יד, היה כמעט מתבקש – למעט נקודה בעייתית אחת: השיטה האנתרופוסופית מתייחסת גם למרחב ולסביבת הלמידה, ומדגישה את השימוש בקווים עגולים, מרגיעים וזורמים. הסטודיו, לעומת זאת, עובד עם עץ ממוחזר בעל זוויות חדות וקווים ישרים. אז איך מעגלים את המרובע?
"אנחנו עובדים עם משטחי עץ שיש להם את הצורות הכי חדות וריבועיות שיש", מספר אלי סער, אחד משלושת השותפים ב-MOLET (יחד עם ארי ליברסון ואסף עציון). "הסגנון והקו העיצוביים שלנו נובעים מתוך החומר, אנחנו לא יכולים ולא רוצים לשנות אותו בכוח לצורות עגולות או אמורפיות. ובכל זאת, בגישה החינוכית שלפיה פועל ביתה ספר יש המון התייחסות למרחב הפיזי שבו הילדים לומדים ומתנהלים, ואחת הנקודות המשמעותיות – גם מבחינת השיטה וגם מבחינת ההשפעה על הפרויקט שלנו – היא שהכול חייב להיות מעוגל, בלי פינות חדות. בגלל הגישה הזאת קראנו לפרויקט הזה 'מקו לעיקול', ובכולו השתמשנו בקורות עץ ריבועיות, שיחד יוצרות צורות מעוקלות".
"התחלנו לעבוד על הפרויקט בקיץ האחרון", נזכר סער. "אחת מחברות הוועד המנהל של בית הספר פנתה אלינו וסיפרה שהם רוצים לטפל במסדרונות ובמרחבים שמחוץ לכיתות, ולהפוך גם אותם לפינות למידה, במידה רבה בגלל הקורונה שחייבה חשיבה מחדש על האופן שבו כיתות ולימודים צריכים להתנהל במרחב. השלב הבא, כמו בכל פרויקט עיצובי, היה מפגש במקום והיכרות עם בית הספר, הכוונות והצרכים שלו. בפגישה הזאת הכניסו אותנו לעולם של החינוך האנתרופוסופי, ושם גם הבנו את הצורך בקווים מעוגלים שהוביל לפיתוח הצורני של כל הפרויקט.
"דבר נוסף שגילינו במפגש איתם הוא שהפנייה אלינו הייתה חלק מחידוש כללי של פני בית הספר, שבמסגרתו היו הרבה רהיטים ישנים שהם רצו להוציא מהמבנה. החלטנו לקחת אותם, לפרק ולהשתמש בעץ כחלק מהעיצוב של האלמנטים החדשים. ככה יצרנו חלק מהצורות המעוגלות, תוך שימוש בחתיכות עץ מרהיטים מעוגלים שאחרת היו עלולים להיזרק לפח". כך, יצרו בסטודיו 41 רהיטים חדשים מ-45 רפסודות עץ ישנות, שמהוות 670 קילוגרמים של פסולת עץ.
יופי של יד שנייה
היבט נוסף ויוצא דופן של הפרויקט היה שילוב הצוות החינוכי ביצירת התוצרים המוגמרים. "מלכתחילה היה לנו ברור שחלק מהייצור של האלמנטים ייעשה יחד עם הצוות במסגרת סדנת נגרות", מספר סער. "אנחנו מתעסקים גם בפרויקטים אדריכליים, גם בסדנאות עיצוב ונגרות וגם בחינוך – והפרויקט המסוים הזה משלב את כל הצדדים של הסטודיו. ביום שלפני תחילת שנת הלימודים הגענו לבית הספר עם כלים, קרשים, משטחי עץ ושולחנות עבודה, ויצרנו יחד עם המורים שני ספסלים גדולים שהשתלבו בפינת ישיבה ועוד אלמנטים שמוקמו במרחבים שונים. אז היום, כשהמורים מסתובבים בבית הספר, הם רואים רהיטים שהם עצמם יצרו".
תהליך הייצור הסתיים באוקטובר, ובית הספר התחדש בספסלים גדולים, בארונות אחסון, בפינות למידה אינטימיות וקטנות עם מחיצות שמתנשאות לגובה של 1.80 מטר, וכן באלמנט קישוטי בתקרה של אחד המסדרונות. "מדובר במסדרון שמחבר בין שני חלקים של בית הספר והוא חשוך יחסית, נטול חלונות ומואר רק בתאורת פלורסנט", מספר סער. "לא הייתה אפשרות ליצור כאן עמדות למידה מלאות, אז במקומן בנינו מדפונים קטנים שתלויים מהקירות וניתן לשבת לידם.
"על התקרה יצרנו סדרה של קשתות הפוכות בצורה של גל. בעצם מדובר בקורות אנכיות באורכים שונים שיורדות מהתקרה ותלויות לכל האורך המסדרון, כך שכשעומדים בכניסה למסדרון ורואים את המופע המלא של השכבות נוצרה צורה מאוד מעניינת, כמו של גלי ים, שגם יוצרת משחק של אור וצל ומרככת את תאורת הפלורסנט". גם במקרה הזה, האלמנט העיצובי מתקשר לפילוסופיה האנתרופוסופית שרואה בילדות "זמן חלום", ויוצר יחד איתה מרחב למידה ייחודי וקסום.
