היא רגילה לסייע לסלבס לעצב את בית החלומות שלהם, לבחור את הגוונים המדויקים, להתאים את התאורה, להלביש חללים וליצור עבור אחרים את המקום שבו הם מרגישים הכי בבית. אבל בזמן שהלקוחות שלה נמצאים בפרונט, רוני פליישר נשארת בדרך כלל מאחורי הקלעים. ועכשיו זה משתנה: מי שמכונה לא פעם "מעצבת הפנים של הסלבס" מגיעה למסך הטלוויזיה כמשתתפת בעונה העשירית בתוכנית הריאליטי המצליחה "בואו לאכול איתי" בכאן 11 וכאן BOX.
רוני פליישר חגגה 50 בצילומי הדוקו-ריאליטי הפופולרי
(צילום מתוך "בואו לאכול איתי", באדיבות ארמוזה הפקות וכאן 11)
התוכנית, שמפגישה חמישה בשלנים חובבים המתחרים ביניהם על הארוחה המנצחת, חוזרת בעונת עשור חגיגית, ופליישר, תושבת כרמיאל, מבחינתה מרגישה שהכול קרה בדיוק בזמן. למעשה, היא כבר הייתה אמורה להשתתף בעונה הקודמת, אבל התוכניות השתנו. "אני כבר הייתי על הלוח שלהם בעונה תשע", היא מספרת. "פרצה המלחמה פה בצפון, הם ביטלו את הצילומים בשבוע של הצפון וצילמו רק במרכז, בשרון ובאילת. נורא התבאסתי. עברתי את כל השלבים, כבר היה תאריך לצילומים, ואמרתי: 'טוב, אם זה לא שלי, זה לא שלי'".
ואז, דווקא כשהיא כבר שחררה, הגיעה ההודעה המיוחלת. "נסעתי לחופשה בחו"ל עם הילדה שלי, ושם קיבלתי ווטסאפ מהמפיקה שהתקבלתי לעונת העשור. עכשיו, מה שווה יותר - עונה עשר או עונה תשע? את עונת העשור תמיד יזכרו", היא אומרת. אבל ההתרגשות הגדולה באמת הגיעה כשהבינה מתי יתקיימו הצילומים. "קיבלתי את הלו"ז של ימי הצילום, ופתאום זה היכה בי שהצילומים קורים בשבוע וביום שאני חוגגת יום הולדת 50. האם יש משהו שווה יותר מזה?".
הבית החמים
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
כ־70 מ"ר בלבד שעיצבה בעצמה
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
כמו במפגש עם רופא שיניים
פליישר, בת 50, אמא לבת 27, היא מעצבת פנים ותיקה שמאחוריה שורה של פרויקטים עבור לקוחות מוכרים, ובהם טיטי איינאו, טל טלמון ולירן שטראובר, גל רובין, די־ג'יי סקאזי, טהוניה רובל, מאיה בוסקילה ואורטל עמר. לאורך השנים היא הפכה את החיבור בין אסתטיקה, אופנה, אירוח ורגש לשפה מקצועית. מבחינתה, בית הוא אף פעם לא רק קירות, רהיטים ופריטים יפים. "בית צריך לספר את הסיפור שלנו", היא אומרת.
אולי זו גם הסיבה שהחיבור שלה לדוקו־ריאליטי "בואו לאכול איתי" היה טבעי כל כך. מבחוץ זו אמנם תחרות בישול, אבל בעיניה התוכנית עוסקת בהרבה יותר מאוכל. "התוכנית הזאת עוסקת בחיבור בין אנשים", היא אומרת. "אני בן אדם של אנשים. אם לוקחים לי אנשים, אפשר לשלוח אותי כמו משה בתיבה על פני המים. אני מוקפת כל היום באנשים, וזה גם הקסם של התוכנית הזאת".
ואיך הייתה החוויה עצמה?
"אני חושבת שזו החוויה הכי מטורפת שעשיתי בחיים. זו הייתה חוויה כיפית, מרגשת. כל קשת הרגשות הייתה שם בשבוע הזה. זה היה מצחיק, זה היה מרגש, זה היה חלום שהתגשם. ההפקה הייתה מטורפת, האנשים מדהימים. הרגשתי שנולדתי מוכנה".
לדבריה, הבחירה דווקא ב"בואו לאכול איתי" לא הייתה מקרית. "זו אחת התוכניות שאנחנו הכי אוהבות, אני והבת שלי. כל פעם כשדיברנו על באיזו תוכנית הייתי רוצה להיות, זה היה 'בואו לאכול איתי'. זו ממש הגשמת חלום מבחינתי". אחד הדברים שהפתיעו אותה במיוחד היה המפגש עם שאר המשתתפים: "נכנסתי לבתים של אנשים שסביר שלא הייתי מגיעה אליהם אף פעם, והכרתי אנשים שלא בהכרח היה לי איתם חיבור בחיי היומיום". לדבריה, דווקא ההנחות המוקדמות שלה התערערו במהלך השבוע. "המשתתף שחשבו שאני הכי לא אתחבר אליו הפך להיות החבר הכי טוב שלי בשבוע הזה. האדם שחשבתי שיהיה החבר הכי טוב שלי, עורר בי רגשות של אנטגוניזם. היה נורא מעניין לראות את האבולוציה שלנו בתוכנית".
מה חשבת על הבתים של שאר המשתתפים?
"זה קצת כמו רופא שיניים שמסתכל על החיוך שלך ורואה מה לא בסדר בשיניים. אני נכנסת לבית והעיניים שלי ישר סורקות הכול. אני מיד רואה: הייתי מזיזה את הספה לפה, שמה את השולחן כאן, מוסיפה שתי תמונות, שטיח או וילון. ועדיין, דווקא בבית הכי פשוט שהייתי בו במהלך הצילומים, הרגשתי את הסיפור של הבן אדם. זה היה מהמם לראות".
החצר
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
מקום לאירוח
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
שלל צורות ישיבה בחצר
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
חצר גדולה מהבית
ובמקרה של פליישר, המתמודדים יכלו לגלות שהסנדלר בהחלט לא הולך יחף. הבית שלה מעוצב לעילא ולעילא, אבל לא במובן מנוכר או ראוותני. היא גרה בדירת קרקע בת שלושה חדרים, כ־70 מ"ר בלבד, אבל כזו שמצליחה להרגיש מרווחת, חמה ומלאת אופי. "זו החוכמה בעיצוב - ליצור איזושהי תחושה שבאמת החלל הוא גדול", היא מסבירה. לדבריה, השוס האמיתי של הבית הוא הגינה הרחבה, בגודל של כ־110 מ"ר, שעוטפת את הדירה והופכת אותה למתחם אירוח של ממש.
הקו העיצובי של הבית הוא כפרי, רך וטבעי. "אני מאוד מאוד אוהבת את הסגנון הכפרי", היא אומרת. "יש בו המון שילובים של עץ וטבע". בהתאם, הבית שלה משלב שכבות של עץ, ראטן, במבוק, פריטים בעבודת יד, צמחייה טבעית ומלאכותית, חלונות בלגיים, וילונות רכים ותאורה חמה שיוצרים יחד אווירה ביתית, נינוחה ומזמינה. רבים מהפריטים בבית נאספו על ידה במהלך השנים ממקומות שונים בעולם. "כשאני נוסעת לחו"ל, הדבר האחרון שאני עושה לפני שאני חוזרת הביתה הוא להביא מתנה לבית", היא מספרת. "כמו שאני מביאה מתנות לאהובים שלי - אני מביאה מתנה לבית". בין היתר יש בביתה קונסולת כניסה מהודו, זכוכיות מגדלת משוק פשפשים במילאנו, מניפות שנאספו ממקומות שונים בעולם, שולחן עבודת יד מאינדונזיה ופריטים נוספים שמעניקים לבית תחושה אישית ולא גנרית.
גם הצמחייה היא חלק בלתי נפרד מהשפה העיצובית שלה. "אני אוהבת ירוק. יש לי מלא צמחייה בבית, בין אם היא מלאכותית ובין אם היא טבעית. אני תמיד אוהבת לשלב גם וגם". לדבריה, בחללים רטובים כדאי במיוחד לשלב צמחייה טבעית: "צמחייה טבעית בחללים רטובים צומחת וואו, כי יש אדים והצמחייה מתפתחת הרבה יותר יפה".
המטבח מודרני לבן, יתר הבית כפרי
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
האי סביבו נערכות ארוחות יום-יומיות
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
בית קטן עם מטבח גדול
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
מאוסף המניפות
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
בחוץ היא יצרה פינת ישיבה בסגנון רביצה מבמבוק אמיתי, שולחן אירוח שיכול להיפתח לכמעט 20 סועדים, ערסל מפנק ותאורה כפרית. גם המטבח ממשיך את אותו קו, עם דלתות בצביעה בתנור, פזות וקרניזים. החלונות הבלגיים והווילונות הרכים מאפשרים לראות את החוץ גם מבפנים ומכניסים ירוק. "דאגתי שמהרגע שנכנסים לבית רואים את הפנים ואת החוץ כמקשה אחת", היא אומרת.
גם כשהיא מדברת על אירוח, השפה שלה נשארת עיצובית לגמרי. "לפני שהייתי מעצבת, התעסקתי באופנה במשך 25 שנה והלבשתי אנשים, וזה מתחבר באופן ישיר לחוויית האירוח", היא אומרת. "בסוף אני בן אדם שפותח את הבית. אני מארחת פה 50-40 איש, חברים ומשפחה, והשולחן שלי תמיד מעוצב, מהפרט הכי קטן עד הפרט הכי גדול. תמיד יש קונספט. לא יהיה שולחן מעוצב כשהאוכל תלוש מהמציאות. האוכל צריך להיות מוגש בצורה הכי אסתטית, והוא גם צריך להיות ברמה הכי טעימה".
עוד פינת חמד
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
חדר שינה עם יציאה לחצר
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
עיצוב מתחיל דווקא בתחושה
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
חדר רחצה באווירה כפרית
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
חגיגת יום הולדת ביום הצילומים
ביום שבו אירחה את המתחרים שלה בשבוע הצפון היא גם חגגה לעצמה יום הולדת 50. "אני חושבת שעשיתי פה שואו מטורף", היא אומרת. "אני חושבת שעשיתי את הארוחה הכי טובה בשבוע הזה מבחינת אוכל ועיצוב השולחן. אני לא יכולה לגלות אם זכיתי, אבל אני יכולה להגיד שעשיתי עבודה מצוינת".
עבור פליישר, גיל 50 הוא לא רק ציון דרך, אלא הצהרה. היא רוצה שההשתתפות שלה בתוכנית תעביר מסר רחב יותר, בעיקר לנשים. "אני רוצה להעביר מסר שנשים וגברים יבינו שגיל 50 הוא פיק. אני מרגישה שאני בפיק של הביטחון שלי, שאני מכירה את עצמי הכי טוב, שאני נהנית מהדרך. אני לא מפחדת להיות מי שאני", אומרת פליישר.
מה זה אומר מבחינתך להיות אישה חזקה?
"אישה חזקה ועצמאית תמיד נתפסת ממקום של מאבק. ולא. אני רוצה שאנשים יבינו שאישה חזקה זה מהמקום של 'בניתי את הדרך שלי בעבודה קשה, באהבה גדולה למה שאני עושה, בלי להתנצל על השאיפות שלי ועל החלומות שלי'. זה לא אומר שהחלומות נגמרו. להפך - החלומות שלי רק התחילו".
חגגה 50 במהלך צילומי התוכנית. רוני פליישר
(צילום: אלבום פרטי)
דגש על אסתטיקה גם בהגשה
(עיצוב וצילום: רוני פליישר)
ואם יש טיפ אחד שהיא רוצה לתת למי שרוצה לעצב בית, הוא מתחיל דווקא לא ברהיט, לא בצבע ולא בתקציב, אלא בתחושה. "אני לא מעצבת לאנשים בתים, אני יוצרת להם חוויות", היא אומרת. "בסוף צריך להבין איזו משפחה אתם, מה הצרכים שלכם, מה אתם אוהבים לעשות. אם אתם משפחה שאוהבת להתאסף סביב שולחן האוכל כל ערב, אז שולחן האוכל או האי במטבח צריכים להתאים לזה. אם אתם זוג שאוהב לארח, חלל האירוח צריך להיות מפנק".
ומה עושים כשאין תקציב גדול? גם לזה יש לה תשובה ברורה: "אפשר לעצב בית בכל תקציב. גם אם זה אומר לקחת את התקציב הקטן שיש ולתעדף אותו לחלל אחד, ולא להתפזר על כל הבית. הכול אפשרי. זה רק עניין של רצון". ובכל זאת, מעל הכול, פליישר חוזרת שוב ושוב לאותו רעיון: בית צריך להרגיש כמו מי שגר בו. "עיצוב הוא רגש", היא מסכמת. "אני אוהבת לגרום לאנשים להרגיש בבית שלהם מהרגע שהם נכנסים. מבחינתי, אסתטיקה ופרפקציוניזם הם לא רק מקצוע - זו דרך חיים".
פורסם לראשונה: 14:48, 02.08.26
