מטבח בצבע ורוד פוקסיה עם נישות בירוק ליים זרחני, חדר רחצה עם אריחים צהובים מבריקים, חדר אורחים שנצבע בגוון שבין כתום לאדום ובתוכו ספה ירקרקה, חדר שינה בכחול וזהב עם טפט דרמטי, חרוזי סברובסקי ושנדליר. נשמע מוגזם, יציר AI או פרי דמיון? אם תשאלו את שלומית היימן, שידועה בכינוי "מוגזמת", זה בדיוק הקסם של הבית שלה. למעשה, היא כל כך אימצה את הכינוי, עד שלדירה החדשה שלה העניקה שם משלה: "מוגזיאון" – שילוב של מוגזם עם מוזיאון.
היימן, בת 60, מדריכת עימוד והוצאה לאור, עברה לדירה התל אביבית שלה לפני כארבעה חודשים בלבד, אבל כבר מהרגע הראשון ברור שלא מדובר בעוד דירה שגרתית. זה בית שמעלה בראש תיאורים כמו צבעוני, שמח, מלא הומור, ובעיקר נאמן מאוד לבעלת הבית. "אני טיפוס מאוד-מאוד צבעוני", היא אומרת. "אני מתלבשת בצבעוניות, מתאפרת בצבעוניות, ולא פעם משלבת על העיניים צלליות בירוק וורוד, בזהב ואדום".
את ההשראה לשילובים הנועזים היא מוצאת בטבע, ובעיקר בפרחים שהיא מצלמת כבר יותר מ-15 שנה. "הפרחים לימדו אותי שהכול אפשרי, ואם יש את זה בטבע, יש את זה גם אצלי. לא תכננתי מראש את כל הצבעוניות של הדירה, אבל כן ידעתי שאני רוצה אותה צבעונית, ושלבן לא יהיה אחד מהצבעים שיהיו לי בבית", אומרת היימן בריאיון.
יש פה הכול חוץ מצבע לבן
(צילום: שי נייבורג)
המטבח, הסלון והמרפסת
(צילום: שי נייבורג)
דירה משופצת בבניין בן 70 שנה
(צילום: שי נייבורג)
אהבה שהחלה במרפסת
מי שליווה אותה במסע לעיצוב הבית הוא האדריכל ארי סגל, חבר קרוב שלה עוד לפני תחילת הפרויקט. מבחינת שניהם דווקא ההיכרות האישית הייתה חלק משמעותי. "לפעמים אומרים שלא טוב לעבוד עם חברים", אומר סגל, "אבל במקרה הזה ידענו שזה יהיה חלק מסוד ההצלחה". היימן אפילו אומרת שידעה מראש שהוא האדם הנכון למשימה: "אנחנו חברים נורא טובים, אני מכירה אותו והוא מכיר אותי לעומק. הוא יודע מה אני אוהבת".
הדירה נמצאת בבניין ישן בן כ-70 שנה. "לפני השיפוץ זאת הייתה דירה ישנה מפעם, עם המון חלוקות מיותרות", מתאר סגל. די מהר היה ברור שכמעט הכול ייהרס וייבנה מחדש, למעט עמוד אחד. שטח הדירה הוא כ-70 מ"ר, ולצידה מרפסת גדולה של כ-15 מ"ר. המטבח, שהיה בעבר חדר נפרד, נפתח לחלל אחד גדול שכולל מטבח, סלון ואזור אירוח. לצד החלל המרכזי יש חדר שינה, חדר אורחים, שירותי אורחים וחדר רחצה.
אבל עוד לפני הצבעים, היימן התאהבה במרפסת. "הדבר הכי חשוב שבזכותו קניתי את הדירה הזאת הוא המרפסת", היא אומרת. "ולא סתם, אלא שהיא בכיוון דרום-מערב. זה היה התנאי שלי, כי רציתי לגדל צמחים ואני צריכה שמש". כבר בביקור הראשון היא ראתה בדמיונה איך הקירות נעלמים והמרפסת נפתחת. סגל, לדבריה, ראה בדיוק את מה שהיא ראתה, ובתוך עשרה ימים הגיש לה תוכנית שכמעט לא השתנתה במהלך הביצוע.
לצד החלום הצבעוני היה גם צורך פרקטי – להתאים את הדירה לאורח חייה של הדיירת. היימן מתמודדת עם כאבים כרוניים, והדירה תוכננה כך שתוכל להתאים לה גם בעתיד. "אני מפחדת מאוד שאולי בגיל מבוגר אצטרך כיסא גלגלים, אז הדירה גם תוכננה שהיא תהיה נגישה". גם חדר האורחים תוכנן כך שיוכל בעתיד לשמש, אם יהיה צורך, כחדר למטפלת. כלומר, מתחת לכל הפוקסיה, האדום והזהב מסתתרת מחשבה תכנונית מדויקת.
אין כמעט שום החלטה מקרית או גחמה. שלומית היימן בדירתה
(צילום: לורי מנדל)
שלומית היימן וארי סגל
(צילום: אלבום פרטי)
סגל מדגיש שזה אולי נראה כמו בית שנולד מתוך דחף, אבל בפועל אין בו כמעט שום החלטה מקרית. "יש פה שני דברים שחשוב מאוד להבדיל ביניהם: תכנון ועיצוב", הוא מסביר. "את העיצוב כדאי להתאים לבן אדם, ללקוח, למי שחי וגר בדירה, ולא לכפות עליו את מה שאתה אוהב. התכנון, לעומת זאת, הוא נכון מבחינה אדריכלית". היימן מחזקת אותו: "אין פה אף דבר שאנשים שואלים למה זה ככה ואין מאחוריו סיבה. כל דבר מתוכנן בקפידה, וזה בהחלט מתאים לצרכים שלי".
כל דלת בצבע אחר
נקודת המוצא העיצובית הייתה המטבח. "שלומית רצתה מטבח ורוד וירוק ליים", מספר סגל. "התחלנו בתכנון המפורט של המטבח, בחרנו את הגוונים המדויקים של הוורוד ושל הירוק, ומשם יצאנו לשאר הצבעים". הרצפה, באופן מפתיע, היא דווקא האלמנט השקט בבית: ריצוף טרצו בגוון אוף-ווייט עם נקודות צבעוניות עדינות. "זה היה הדבר היחיד הרגוע בבית", הוא צוחק. מול המטבח תוכננה ספרייה גדולה, "הלב הפועם של הבית" כפי שהם מכנים אותה, ובה ספרים מבית ההורים של היימן, מזכרות, חפצי אמנות ופריטים מתחנות חייה.
הספרייה שהיא לדברי הדיירת הלב הפועם של הבית
(צילום: שי נייבורג)
מטבח פוקסיה שלא רואים בכל יום
(צילום: שי נייבורג)
במטבח מוטמעת דלת נסתרת המובילה לחדר הכביסה
(צילום: שי נייבורג)
האי בסגול ובירוק ליים, ופס ירוק זרחני מלווה את התקרה
(צילום: שי נייבורג)
הטריק במרפסת: פות נפתחות בתוך רשת החתולים
(צילום: שי נייבורג)
בתוך המטבח מסתתר גם אחד הפרטים המשעשעים בבית: דלת שנראית כמו המשך טבעי של חזיתות המטבח, אבל מובילה למעשה לחדר הכביסה. "אנחנו קוראים לו החדר הסודי", אומרת היימן. "זהו פרט קטן, כמעט שובב, שמתאים מאוד לאופי של הדירה".
ההפתעות ממשיכות גם בדלתות האחרות. סגל תכנן דלתות קו אפס, שכל אחת מהן צבועה בצבע אחר בכל צד: מצד אחד בצבע החדר, ומצד שני בצבע המסדרון. כך הדלתות נטמעות בחלל שאליו הן שייכות וממשיכות את השפה הצבעונית בלי לקטוע אותה. לדבריו, זה היה אחד האתגרים הייחודיים בפרויקט, בעיקר משום שהחברה שביצעה את העבודה נדרשה לעשות דבר שלא בוצע קודם.
גם בסלון שום דבר לא נבחר במקרה. ברגע שהמטבח נעשה ורוד, החיפוש היה סביב צבע שיהווה מולו ניגוד ולא יתחרה בו. כך נבחר הסגול שעוטף את החלל, ואחריו הספה, השטיח וצבעי הספרייה. אחד הפרטים שסגל גאה בהם במיוחד הוא פס ירוק שנמשך לאורך הקיר, מעל החלונות והארונות. בתחילה הוא נועד להסתיר את הקסטות של וילונות הגלילה, אך במקום להיהפך לפתרון טכני נקודתי, הוא נהיה קו עיצובי שמחבר בין אזורים שונים בחלל. "אני אוהב קווים ממשיכים וכשדברים זורמים", הוא אומר.
המעבר מהסלון לחדרים
(צילום: שי נייבורג)
הדלתות נטמעות בקירות המסדרון וממשיכות את השפה בלי לקטוע אותה
(צילום: שי נייבורג)
ההפתעה - בפתיחה
(צילום: שי נייבורג)
גן עדן לחתולים ואירופה בחדר השינה
חדר האורחים, לעומת זאת, הוא הצהרה בפני עצמה. הוא קיבל טיפול צבעוני במיוחד, כדי שלא ייהפך לחלל משני או שקט מדי. הקירות נצבעו בגוון שבין כתום לאדום, ולצידם נבחרו שטיח צבעוני וספה בירוק עז. למרפסת נבחר ריצוף גרניט פורצלן עם הדפסי צמחייה ופרחים, בחירה ששניהם התאהבו בה מיד. "זה היה אינטואיטיבי מאוד", אומר סגל. "ישר שנינו אמרנו – זה זה".
ואם כבר מרפסת, אי אפשר לדבר על הבית בלי להזכיר את שני החתולים המאומצים של היימן. אחד מהם, ג'ינג'י ושובב במיוחד, הבהיר לה כבר בדירה הקודמת שמרפסת בלי רשת אינה אופציה. אלא שכאן מדובר במרפסת רחבה מאוד, עם עציצים גדולים, צמחייה והצללה אנכית. הפתרון של סגל היה לתכנן קלאפות נפתחות בתוך רשת החתולים, כך שיהיה אפשר להגיע לעציצים בלי שהרשת תעטוף אותם ובלי לפגוע בנראות. "זה היה תכנון כל כך מבריק", אומרת היימן, ומספרת שאנשים מהרחוב כבר שאלו אותה איך בדיוק זה עובד.
חדר השינה בכחול וזהב. נופח מלכותי
(צילום: שי נייבורג)
חדר האורחים יכול לשמש בעתיד כחדר למטפל\ת
(צילום: שי נייבורג)
בחדר השינה קיבלה הצבעוניות אופי אחר: פחות מעולמות הפופ-ארט ויותר סגנון אירופי. "החדר של שלומית הוא החדר הכי אירופי בדירה, והוא גם הכי שקט", אומר סגל. הצבעים המרכזיים בו הם כחול וזהב, אבל זאת לא הייתה הבחירה הראשונה. היימן מספרת שבכלל חשבה על טפט זהב, עד שהוצג לה טפט אחר שמשך אותה מיד. השראה נוספת הגיעה מציור שקיבלה מחברה – דמות אישה בצבעי כתום, צהוב וכחול – שהיה ברור לה שייכנס לחדר השינה. משם נולדו יתר הבחירות, כולל כיסוי מיטה שהכין עבורה חבר טוב.
בחדר הרחצה ובשירותי האורחים נדרש דיוק מיוחד בבחירת האריחים והגוונים. את האריחים הצהובים המבריקים לחדר הרחצה, וגם את האריחים הירוקים לשירותי האורחים, מצאו השניים בחנות באשדוד, אחרי חיפוש אחר "הגוון והברק" המדויקים. בחדר הרחצה שולבה גם מראת הוליווד, מחווה ישירה לאהבתה של היימן לאיפור. "הכול מוגזם", מסכם סגל, "אבל בטעם. למרות המוגזמות, הכול משתלב". במהלך השיפוץ הסתובבו היימן וסגל עם מניפות צבעים, דוגמאות בד, אריחים וחתיכות עץ בשלל גוונים, כדי שכל פרט יתאים בדיוק לפרט הבא. לא בערך, לא ליד, אלא בול.
גם חדרי הרחצה לא נותרו אנמיים
(צילום: שי נייבורג)
אין יותר מדי ואין דבר כזה מוגזם. גם במקלחת הצהובה
(צילום: שי נייבורג)
אריחים ירוקים מבריקים לשירותי האורחים
(צילום: שי נייבורג)
כשהשיפוץ הסתיים והיימן ראתה את התוצאה היא מספרת כי הרגישה שהבית סוף-סוף מדבר בשפה שלה. "אני פשוט התמלאתי באושר", היא אומרת. "הצבעוניות הזאת ממלאת אותי". גם האורחים, לדבריה, מגיבים בהתאם: "זה תמיד וואו. וואו, וואו, או וואי וואי וואי". עם הזמן היא אפילו פיתחה מעין אופציה לסיור מודרך בבית, לחברים הקרובים. "אני מתחילה מהמטבח, עוברת בין החדרים, וכשאני מגיעה להול אני נותנת להם לפתוח לבד את הדלתות, כדי שתהיה להם ההפתעה של הצבע". ומה לגבי מי שחושב שזה קצת יותר מדי? "אין אצלי כזה דבר Too Much", היא אומרת. "את לא יכולה להגיד לבן אדם שהוא מוגזם בהווייתו שהוא מגזים".
