כשאנחנו חושבים על יערות, הדמיון נודד אל נופים פראיים, מרחבים ירוקים שופעי חיים ואווירה בתולית שמחזירה אותנו לעולם שטרם קולקל בידי האדם. אבל הפנטזיה על טבע בלתי נגוע מתפוגגת מול ההבנה שהשפעת האדם ניכרת כמעט בכל פינה על גבי כדור הארץ. גם יערות הם לעתים קרובות תוצר של התערבות מתמשכת, תכנון וניהול קפדני של בני האדם. ספר חדש שפורסם לאחרונה מאתגר את התפיסה הרומנטית על היער כפיסת טבע בתולית ומציע טענה מפתיעה: מרבית היערות בעולם הם מרחבים שתוכננו, עוצבו ונוהלו לאורך ההיסטוריה על ידי בני האדם.
תובנה זו קוראת לנו לבחון מחדש את יחסי האדם והטבע. דו"ח "מצב היערות בעולם" לשנת 2024, שפורסם על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), חושף כי כ-31% משטחי היבשה בעולם מכוסים ביערות. מדובר בנתון מרשים לכאורה, אך מאחוריו מציאות עגומה של צמצום עקבי של שטחי יער: כריתת עצים למטרות חקלאיות, תעשייתיות ומסחריות, עיור מואץ ושינויים דינמיים בשימושי הקרקע. במבט כולל, היערות הופכים פחות ופחות לשטחי פרא ויותר לזירות שבהן האדם מטביע את חותמו, לטוב ולרע.
האדם והיער הטבעי
ספרו של דן הנדל "יערות מעוצבים: היסטוריה תרבותית" (Designed Forests: A Cultural History) בהוצאת רוטלדג' הבריטית, עוזר להבין את ההשפעה של האנושות על עיצוב יערות. הספר מציע מבט מרתק על הקשר ההיסטורי והתרבותי בין האדם לבין היער, ובוחן את הדרכים שבהן יערות עוצבו ונוהלו לאורך הדורות. בין הסיפורים המרתקים המובאים בספר, אפשר לקרוא על תכנון יערות בתקופה הקולוניאלית בהודו, על ניצול יערות כאזורי אסטרטגיה בזמן מלחמת וייטנאם ועל שילוב מודלים כלכליים ואקולוגיים מודרניים ביערות בגרמניה ואפילו במנהטן שבניו יורק. דרך דוגמאות אלה, ואחרות, הספר מציב מראה לאופן שבו אנחנו חושבים על הטבע: האם מה שאנחנו תופסים כטבעי הוא באמת נקי ממגע יד אדם? ומה המשמעות של התערבות זו עבורנו כחברה?
מעבר להיסטוריה של יערות מתוכננים, הספר מעלה שאלות נוקבות על העתיד של עיצוב סביבתי בעולם המשתנה בקצב מואץ, ועל המשמעות של התערבות זו בימינו ובעתיד. כותב הספר, דן הנדל – אדריכל, אוצר וחוקר יערות – מכוון את הקוראים להתבונן מחדש על המושג "טבעי".
הרעיון לכתיבת הספר צמח באופן כמעט מקרי בתקופת לימודיו לתואר שני בארצות הברית. "עבדתי בזמנו על מחקר קטן בנוגע לנופים באזור מונטנה", הוא מספר. "במסגרת העבודה נתקלתי בתצלום אוויר של יערות שנראו כמו לוח שחמט – חלקים כהים של יער לצד שטחים בהירים. זה נראה כל כך מלאכותי, כאילו נעשה בפוטושופ. להפתעתי גיליתי שמדובר בצילום אמיתי של תכנון שטחי חקלאות מהמאה ה-19. חברת רכבות אמריקאית קיבלה מהממשלה את הקרקע, שתוכננה בדומה ללוח שחמט – שטחים מרובעים ללא עצים ושטחים מרובעים עם עצים. לאחר מכן היא מכרה שטחי אדמה לחברות עץ, והן המשיכו לחתוך את היערות בצורה הזאת, שנשמרה כבר 150 שנה. האירוע הזה עורר בי עניין רב והוביל אותי לחשוב על הקשר בין עיצוב לבין אקולוגיה".
מה שחשבנו שהוא טבעי – הוא לא
אחת התובנות המרכזיות שעולות בספר היא העובדה שרוב היערות בעולם אינם פראיים וטבעיים כפי שנדמה ושלמעשה יותר מ-95% מהיערות בעולם תוכננו על ידי בני האדם ברמה כזו או אחרת. הנדל מציג מגוון ממצאים המוכיחים כי יערות רבים הם תוצאה של תכנון ועיצוב אנושי. "היער השחור בגרמניה, שנחשב בעיני רבים ליער טבעי, הוא למעשה תוצר של עבודת אדם – עצים שנשתלו במכוון", מציין הנדל. דוגמה נוספת היא מאחד היערות הגדולים והמפורסמים בעולם. "גם יער האמזונס בברזיל, שלכאורה מסמל את הפראיות, הוא בחלקו הגדול שתול. מחקרים מראים שבני האדם שחיו באזור שתלו זנים שונים של עצים וצמחים, והשפיעו משמעותית על הרכבו ועל עיצובו", הוא מסביר.
בהתבסס על דוגמאות אלו, הנדל מבקש לעורר מחשבות חדשות על יחסי האדם והטבע. הוא מדגיש בספר כיצד לאורך ההיסטוריה השתמשו יערנים, מדענים ומעצבים במטאפורות שונות להבנת הרעיון של מהו "יער", וכיצד רעיונות אלו עיצבו את הדרך שבה אנו חווים את היערות כיום. "ככל שחפרתי והתעמקתי בתוך הפרויקט הסתבר לי שיש המון רעיונות ביחס ליער, שדרכם אנחנו ניגשים לעיצוב של סביבות היער האמיתיות", אומר הנדל. "המטאפורות והרעיונות האלה משפיעים גם על הדרך שבה אנחנו מתכננים ערים ואפילו בניינים במקרים מסוימים".
אף על פי שהנדל חי ועובד בישראל, הספר לא עוסק ביערות בארץ. "פרויקט הייעור של דוד בן-גוריון ושל יוסף ויץ בשנים הראשונות של הקמת המדינה הוא באמת סיפור מעניין מאוד", אומר הנדל, "אבל ככל שהתקדמתי בכתיבה הבנתי שזהו סיפור בכלל לא ייחודי והוא קרה בצורה זו או אחרת בהרבה מקומות בעולם בתקופה הזאת. במסגרת הנרטיב שהספר מבקש להציג, הסיפור הישראלי היה קצת פחות מהותי. סיבה נוספת להשמטת הפרק הישראלי היא העובדה שהתמקדתי בספר במקרי בוחן של יערות הקשורים לתעשייה, ובישראל אין תעשיית עץ משמעותית".
בשני העשורים האחרונים עסק הנדל באצירת תערוכות בנושאי אדריכלות וסביבה, ושימש כאוצר במוסדות מובילים. הוא היה האוצר הצעיר ביותר במרכז הקנדי לאדריכלות (CCA) במונטריאול, השתתף בתערוכות בביאנלה לאדריכלות בוונציה, וכיהן כאוצר המחלקה לאדריכלות ועיצוב במוזיאון ישראל. לצד עבודתו האקדמית והאוצרותית, הנדל כתב טור שבועי על אדריכלות בעיתון "הארץ". לספר הוא מביא תובנות שנולדו מתוך מחקר אישי וניסיון רב.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה