מה עושים כשרוצים לצלם סדרת מתח טלוויזיונית בלוקיישן אותנטי ומגלים שהגזרה מתוחה מבחינה ביטחונית וצריך לפצח את האתגר? יוצרים לוקיישן חדש במקום בטוח יותר, אך בלי לוותר על התחושה המיסטית. זה מה שקרה לקראת צילומי הסדרה "החמאם" בכאן 11, בבימויו של מיכאל אללו, שעולה לשידור הערב.
צוות הארט בהובלת דני אבשלום עבד כחודש כדי להפוך את הווילה שבה צולמה הסדרה באופן שתידמה במדויק לאתר חמאם אל־מליח המיתולוגי וההיסטורי. לצד שחזור מדויק של אלמנטים צה"ליים, נוספו פרטים חזותיים שמשרתים את האווירה של הסדרה – בין החיילים האחרונים שנטשו את הבסיס בשנות ה־90 ובין "החיילים" ששירתו שם לפני אלפי שנים – אבות אבותינו התנ"כיים, שאול ודוד, שסיפורם הוא התשתית הרעיונית לסדרה.
מתוך "החמאם" - דרמת מתח ומסתורין חדשה מתחילה ב-30.11
(צילום באדיבות כאן11)
מים מרפאים והרתעה צבאית
מתחם החמאם המיתולוגי היה, בין יתר הגלגולים שלו, גם בסיס אימונים של חטיבת צנחנים שפעל בשיפולי השומרון המזרחיים, בדרך לבקעת הירדן. שמו המלא, חמאם אל־מליח, מגיע מאתר מרחצאות עתיק סמוך עם נביעה של מים חמים מבטן האדמה. הבסיס שימש לאימון מתקדם של הצנחנים – השלמה לטירונות שנעשתה בסנור – כחלק מתפיסה צה"לית של שנות ה־70 עד ה־90: הצבת הכשרות חי"ר בלב אזורי חיכוך כדי לייצר נוכחות והרתעה.
בוואדי ליד הבסיס קיימים מעיין חם ומבנה עות'מאני עתיק ששימש כחמאם טורקי. בתקופה שלאחר העות'מאנים עבר המבנה לשימוש שבט בדואי מקומי – ממש כפי שמופיע בסדרה. משם הגיע השם שנהיה אגדה בקרב דורות של לוחמי חי"ר וצנחנים.
בתקופת האינתיפאדה השנייה נהפך הבסיס לזירת אירועים לא פשוטים: בחמאם נהרגו חמישה חיילים, וטירונים מצאו את עצמם מתאמנים במוצבים מבודדים תחת אש. בעקבות האירועים פינה צה"ל את ההכשרות מהאזור, והחמאם, סנור ובסיסים נוספים ננטשו. מאז הם משמשים בעיקר לאימונים ייעודיים ושבועות שטח.
שינוי כיוון בדקה ה־90
התכנון המקורי של הפקת הסדרה המשלבת מסתורין, עבר והווה, היה לצלם את הסדרה בבסיס החמאם האמיתי. כבר הוכנו סקיצות, הדמיות ועבודות תפאורה התחלתיות בשטח. אבל כחודש לפני הצילומים הגזרה התחממה, וצה"ל הודיע שאי אפשר לצלם שם מטעמי ביטחון.
לדברי אבשלום, הארט דיירקטור, ההפקה הייתה צריכה לחפש מהרגע להרגע מיקום חלופי שיעמוד בשלוש דרישות: שירגיש דומה למוצב החמאם המקורי, שיהיה סמוך למבנה שיכול להיראות כמו אתר המרחצאות הקדום, וכמובן שיהיה מיקום בטוח ושקט בבקעת הירדן, סמוך לכביש 90. החיפוש הביא את הצוות למוצב קטן ליד מבנה המשטרה הבריטית בג'יפטליק, כפר קטן בבקעת הירדן – ושם נפתח בפניו סיפור היסטורי מרתק לא פחות מהחמאם עצמו.
המבנה, שנקרא "משטרת הג'יפטליק" ומופיע כאתר המרחצאות הקדום, נבנה במקור בכלל כסראייה עות'מאנית, שזה סוג של ארמון שלטון אזורי עבור השליט דאז, הסולטאן עבדול חמיד השני. במהלך הכיבוש הבריטי הוסב המבנה לתחנת משטרה, וכך אפשר לראות עד היום את המפגש בין הקשתות העות'מאניות לחומות המסיביות שהוסיפו הבריטים.
ב־1948, כשהבריטים עזבו, השתלטו הירדנים על המבנה והפכו אותו למפקדת בקעת הירדן. המח"ט הירדני בנה לעצמו וילה על הגבעה הסמוכה, כולל בריכה. ב־1967, כשישראל כבשה את המקום, צה"ל הפך את המבנה למפקדת בקעת הירדן, והווילה של המח"ט הירדני נהפכה למוצב תצפית. בשנות ה־90, לאחר הסכם השלום עם ירדן, נבנה מחנה חדש ("מחנה אריה"), והמבנה הבריטי והווילה נותרו נטושים – עד לרגע שבו הפקת הסדרה "החמאם" החליטה להפיח בו חיים ולצלם שם את הסדרה. כך, הווילה של המח"ט הירדני שהייתה לפני כן סוג של ארמון טורקי, הפכה להיות בסיס החמאם, ומבנה המשטרה הבריטית, הסראייה, הפך להיות אתר המרחצאות הקדום.
העולם המקראי פוגש את העולם הצבאי
"למעשה, באחריותי, כל מה שרואים בסרט, פרט לשחקנים עצמם – יצירת הלוקיישן, ההלבשה והאיפור שלהם", אומר אבשלום על יצירת הרקע לצילום. "כל מה שנראה על המסך עבר עיצוב אמנותי, אם זה סופת חול, רעידת אדמה, ציורי קיר וכדומה. במקור הבסיס היה גדול מאוד ופתוח. לעומת זאת, הבסיס שבחרנו הוא מבנה עתיק וישן, הווילה של הקצין הירדני. לקחנו את הבית הזה ובנינו עליו את התפאורה".
הסדרה היא מעין אדפטציה מודרנית של הסיפור התנכ"י של שאול ודוד המלך והמאבקים ביניהם. "הבית מיושן עם הרבה שכבות של צבע והמון כתובות מתקופות שונות – תקופה ערבית, תקופה ישראלית, השהות הצבאית. האלמנטים הייחודיים של הסדרה הם שפת ציורי הקיר שהובילה אותנו כהשראה כפולה. מצד אחד העולם המקראי, העתיק, של שאול ודוד, מצד שני שפת המוצבים של 2025: גרפיטי, סימני יחידות, חותם של חיילים", מסביר אבשלום על העיצוב.
הסביבה עצמה, בקעת הירדן הנידחת, יוצרת תחושה שהזמן כמעט לא זז: הנוף, המבנים העתיקים והיישובים הבדואיים יוצרים תחושה של עבר והווה שמתערבבים זה בזה. "בציורי הקיר רצינו להשיג בדיוק את ההכלאה הזאת – ציורים שנראים כאילו חייל צייר השבוע על הקיר – אבל גם כאילו הם כבר חרוטים שם מאות שנים. לדוגמה, ציור הקיר המרכזי בבסיס: מצד אחד הוא מזכיר ציור של חיילים מהעבר, 'מפת גזרה' בשילוב סמל הנחש המעופף של הצנחנים – משהו מוכר לחלוטין מהווי המוצבים, מצד שני הוא נראה גם כמו מפת סתרים עתיקה, עם שד בצורת נחש מעופף שמרמז על קללה. מי שיסתכל טוב ימצא עוד כפלי משמעות, כמו גרפיטי של אריה המסמל מלכות על קיר חדר המפקד, רמזים לשאול, לדוד ולמאבק על המלוכה ורמזים נוספים שמפוזרים בחלל".
לדבריו, הארט בסדרה הוא תוצאה של תחקיר מעמיק ומקיף, המשלב היסטוריה ודמיון, עבר והווה. "העמקתי הרבה בחומר, בדקתי היטב כיצד נראים בסיסים צבאיים, וחקרתי גם את השנה ואת התקופה המדוברת. רצינו שזה יהיה גם עכשווי וגם עם נגיעות של דברים אותנטיים מהעבר. למשל, מצאנו שולחן עתיק יותר שניצב בחלל ואביזרים נוספים. הכיתוב עם נחש הצפע, שהוא הסמל של הצנחנים, כידוע, הוא משפט של דוד בן גוריון מהימים שבהם הקימו את החטיבה. זה ציור מקורי שלנו ולא שחזור של מה שהיה בבסיס המקורי. קיבלנו השראה מהמקור אבל בפועל יצרנו מה שמתאים לנו. רעיון התפאורה הוא לספר את הסיפור ברמה הוויזואלית", הוא מסכם.
