בני זוג שהתגוררו במשך כמה שנים בשכירות בדירה בשכונה תל אביבית שלווה החליטו לקנות אותה, לאחר שהוחלט לשפץ את הבניין במסגרת תהליך תמ"א. הם פנו לאדריכל אורי בן ארי שתכנן עבורם את הדירה שהייתה עתידה להתקבל לאחר השיפוץ, בגודל 88 מ"ר עם מרפסת קטנה, וגם למעצבת שרון ברקת, שהייתה אחראית על עיצוב הפנים של הדירה. "כשנפגשנו הם היו זוג עם כלב גדול ושלושה חתולים עם אישיות, והיה ברור שבעלי החיים יהיו חלק משמעותי בתכנון", נזכרת ברקת.
"בחרנו ביחד את הריצוף הצהוב־חום, תכננו את המטבח והשארנו הרבה מהבחירות הצבעוניות והעיצוביות הנוספות להמשך. אני לא נוהגת לעשות פלטות צבעוניות בתחילת התהליך, אלא לבדוק איזו מידה של צבעוניות הלקוחות רוצים, אילו תחושות הם מחפשים, ומשם לבנות את הצבעים וההחלטות לאורך זמן. אחרי כשנה, כששיפוץ הבניין הסתיים וחזרנו לעבודה משותפת, היא כבר הייתה בהיריון ובהמשך נולדה ילדה מהממת". הצבעים נולדו בהמשך.
חרדל בכניסה, חמרה במטבח
דלת הכניסה לבית נפתחת לנישה צבועה בצהוב־חרדל מלא נוכחות. "מדובר בדירה צרה וארוכה שיש לה רק שני כיווני אוויר, וזה היה אחד מהקשיים המרכזיים שהתמודדנו איתם בעיצוב", מספרת ברקת. "הכניסה לבית נמצאת באמצע הצלע הארוכה, בחלק הכי חשוך, והצבע הזה הכניס לשם איזו שמחה. התלבטנו הרבה אם למקם שם ארון כניסה ובסוף החלטנו להשאיר את אזור הכניסה פתוח ולפזר את הפונקציות הנחוצות - ארון נעליים, מקום לתליית מעילים - במקומות שונים במסדרון, סמוך לכניסה, כדי להשאיר את האזור הזה פתוח יותר".
מימין לדלת יש אזור התארגנות קטן ובו מיקמה ברקת מראה אליפטית ושרפרף ניקל מעניין שהוזמן מעלי אקספרס. מול הכניסה נמצא ארון גדול מאוד שמכסה את כל המסדרון ונבנה – כמו כל יתר הארונות בבית – על ידי הנגר בן שושן. הוא כולל בחלק העמוק יותר שמול הכניסה מקום מיוחד לארגזי החול של החתולים (עם חורים עגולים שדרכם הם יכולים להיכנס) ומעליו במה שעליה מונחים מכונת הכביסה והמייבש. לארון נבחר עץ מייפל בהיר שאותו מתארת ברקת במילים: "תוספת של חומר, אבל מאוד בהיר ובתחושה קצת יותר 'גבוהה' מליבנה".
משמאל לכניסה מוקם הפסנתר של בני הזוג ואחריו חלל ציבורי לא גדול אבל מתוכנן בדייקנות, כדי שיספק את כל צורכי המשפחה הצעירה. את המטבח בחרו בחברת אניס, בשלב הראשון רק את התכנון ורק אחרי הריצוף הם התפנו לבחור את הצבעוניות שלו. הארונות הגבוהים אפורים והארונות הנמוכים ורודים עם תת־גוון חום, ומעליהם משטח עבודה בהיר וחיפוי קיר מאריחים בגוון לבן־שבור. למעלה נצבע הקיר כולו בחום דרמטי, בלי מדפים אבל עם שתי עבודות אמנות דומיננטיות. הקטנה יותר הייתה ברשותם של בני הזוג עוד לפני השיפוץ והגדולה היא עבודת קולאז' של האמן דיווי בראל. "ידענו שכאן ומעל לספה נרצה לתלות עבודות אמנות משמעותיות", מספרת ברקת. "ואז ראיתי עבודות שלו בתערוכה, התלהבתי מאוד וחשבתי שהן יתאימו לנו, וכשהצעתי אותן לבני הזוג התברר שהם כבר מכירים ואוהבים אותו. זו הרגשה טובה מאוד, למצוא עבודת אמנות שכולם ממש רוצים אותה ומתלהבים ממנה".
בין המטבח לסלון מפרידה מחיצה – החלטה שנעשתה כבר בשלב התכנון על ידי האדריכל. את המחיצה בנו מעץ מייפל בחברת "אייטמס" ויש בה תא גדול מאוד לטלוויזיה ותאים נוספים משני הצדדים לספרים, אוספים ועוד. בסלון ניצבת ספה בהירה ונוחה שמעליה עבודה נוספת של דיווי בראל, שנדליר וינטג' שנקנה אצל "יוסי מנורות" בשוק הפשפשים ושולחן כתום מבריק מ"הביטאט".
בעניין השטיח, מספרת ברקת, התלבטו היא ובני הזוג לא מעט. "הרבה פעמים מאוד ברור לי איזה סוג של שטיח צריך, ודווקא פה, בגלל שהבית מאוד גדוש בפרטים, חשבתי שאולי נלך על שטיח שקט ומינימליסטי. ואז ראיתי את השטיח הזה בשוק הפשפשים וזה פשוט היה בינגו. מניסיוני שטיחים צריך להביא הביתה ולראות במקום ולפעמים יש הפתעות. לרוב אני מביאה כמה שטיחים ומנסה אותם בשטח, אבל כאן זה היה כמו הנעל של סינדרלה, גם בגודל, גם בצבעים. הוא מוסיף שמחה ואור ועומק לכל הבחירות בחלל. אחרי שהבאנו אותו קיבלתי מהם בכל כמה ימים הודעה על כמה שהם אוהבים אותו".
פינת האוכל הסמוכה נקנתה ב"אייטמס", עם כיסאות בהירים ושולחן בצבע מנטה פסטלי ורענן. "הגוונים הבהירים שלה נועדו להכניס אוויר ולאזן את הצבעוניות העזה והחמה מסביב", מסבירה ברקת. העמוד הצמוד אליה, שחוצץ בינה ובין המטבח, מחופה באריחים מעניינים במיוחד. "בשלב בחירת הצבעים החלטנו קודם על הקיר הכהה במטבח ואחריו על האזור הצהוב בכניסה, כך שרק העמוד נשאר בלי פתרון", אומרת ברקת. "היה לנו ברור שהוא זקוק לחיפוי וחיפשנו משהו שיהיה בו משחק גיאומטרי, ומצאנו את האריחים האלה בגוני טרקוטה. הם נראים כאילו הם מונחים אקראית אבל בעצם עמדתי עם הקבלן וסידרתי אותם אחד־אחד, כדי שייצרו חלקי צורות עם שבירה של האריחים החלקים הוורודים".
גוון ג'ינג'י במקלחת
האגף הפרטי של הבית ממוקם מימין לכניסה ומתחיל בחדר רחצה כללי בצבעוניות "ג'ינג'ית", כדברי המעצבת. הריצוף כאן הוחלף באריחים כתומים, קיר אחד נצבע בכתום, הרובה בין האריחים המחפים את הקירות כתומה גם היא ותצלום מהסרט "האלמנט החמישי", בכיכובה של השחקנית מילה ג'ובוביץ' בפאה ג'ינג'ית, משלים את התמונה.
מכאן ממשיכים לשני חדרי שינה שבהם מתחלף הריצוף הצהוב של הבית כולו בפרקט. אחד מהם, הממ"ד, משמש כחדר עבודה, והשני הוא חדרה של הילדה הקטנה. יש בו ארון גדול, מיטה בנגרות מונטסורית, שטיח משוק הפשפשים וספרייה קטנה ומעניינת מפלסטיק ירוק. הקירות בחדר נצבעו בחלקם התחתון בגוון אפרסק ומעליו בלבן.
לבסוף מגיעים לחדר השינה של ההורים, שגם בו נצבעו הקירות בשני חלקים – ירוק כהה בחלק התחתון וירוק בהיר יותר שמכסה את החלק העליון וממשיך גם לתקרה, כך שהחדר כולו עטוף בצבע. מראה צהובה שעיצבו אבי כהן ועמית אביב ל"אייטמס" תלויה על הקיר ומהדהדת את הצהוב של הריצוף, ואת המיטה ממסגרים זוג שרפרפים זהים מטרצו שנקנו ב"הביטאט".
בחדר הרחצה של ההורים ממשיך הריצוף הצהוב, וגם הירוק נכנס פנימה. הקיר מחופה בחלקו התחתון באריחים מלבניים ירוקים כהים ובחלקו העליון באריחים זהים לבנים. גם ארון הכיור מעץ מייפל ממשיך את הבחירות שנעשו בחדרים אחרים בבית, וכך מסתיים הסיור בדירה קטנה אבל מלאה בצבע, תעוזה וייחוד.
