מנקודת מבט ישראלית, מגפת הקורונה נראית היום כאילו התרחשה בעבר הרחוק, אבל חלק מהשינויים שהיא יצרה עדיין נוכחים מאוד בחיינו. אחד מהם נוגע ליכולת לעבוד מרחוק, מנהג שהפך למקובל לא רק בעולמות ההייטק אלא גם בתחומים מפתיעים יותר, כמו עיצוב פנים. בזכות הטכנולוגיות שהשתפרו והרגלי העבודה שהשתנו יכולה מעצבת הפנים הילה בר לעבוד מרחוק על פרויקטים בכל העולם, מקפריסין, דרך ניו יורק ועד ארובה שבקריביים. גם את הדירה שבתמונות, במרכז תל אביב, התחילה לתכנן בזמן שהייתה ברילוקיישן בפנמה.
הדירה, בשטח של 140 מ"ר בנויים ועוד 70 מ"ר מרפסות, ממוקמת בבניין שנבנה בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה ועבר תהליך תמ"א, כך שהקומה התחתונה שלה הייתה קיימת ואילו הקומה העליונה נבנתה לאחרונה. בר הצטרפה לתהליך כבר מראשיתו, עוד לפני יציקת הקומה השנייה, והיא מתארת אותו כסדרה מעניינת של שיתופי פעולה. "אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה והעבודה שלי מבוססת עליהם", היא אומרת. "שיתוף הפעולה הראשון והחשוב ביותר, בדירה הזאת בפרט ובעבודת עיצוב הפנים בכלל, הוא עם הלקוחות, בעלי הדירה. נוסף לכך שיתפתי כאן פעולה עם לי שדמי־חדד מ"לילו הום", שאחראית על הסטיילינג ועם מעצב המוצר עומרי רבס שיש לו סטודיו באיטליה - עם שניהם אני עובדת גם על פרויקטים אחרים – ועם מנהל הפרויקט דניאל סרף".
קובייה אחת, כמה פונקציות
הכניסה לדירה נעשית מהקומה העליונה והחדשה שלה, שבזכות המרפסת הגדולה הפכה לקומת האירוח. דלת הכניסה נקבעה במעין קובייה גדולה מחופה בפורניר אגוז מגוון, שלדברי בר הייתה אחד הדברים הראשונים שתוכננו בבית ושסביבם התבצע יתר התכנון. הקובייה כוללת כמה פונקציות: היא מסתירה בתוכה את שירותי האורחים, הופכת בפאה אחת שלה לארונות מטבח ובפאה אחרת מתחברת לפינת העבודה.
ממנה יוצאים אל החלל המשותף שמרוצף, כמו כל חדרי הבית, כולל החדרים הרטובים והמרפסות, בבטון מושחז. "זה בטון יצוק שאחרי היציקה עובר ליטוש והשחזה שחושפים את האגרגטים שחבויים בו", מסבירה בר. "אי אפשר לדעת מראש מה יהיה הגוון של האגרגטים, הצפיפות ומידת החשיפה, והתוצאה תמיד מפתיעה וגם משגעת". גם התקרה, היא מספרת, יועדה בתכנון הראשוני להישאר בטון חשוף, אבל היציקה לא הייתה מדויקת מספיק ולכן החליטו לחפות אותה בגבס.
מימין לכניסה נמצאת פינת העבודה של דיירי הבית, עם כיסא מרופד ייחודי ושולחן שעיצבה שדמי־חדד מפלטה מחופה בעבודת פסיפס מהודו שניצבת על רגלי פרספקס. מאחוריה, פתיחה של קוביית העץ חושפת בר שיצר עומרי רבס. בערב יכולים בני הזוג שגרים בדירה לפתוח אותו ובכך להרחיב את שטח האירוח של הקומה. צידה השמאלי של הקובייה משתלב, כאמור, במטבח הצר, שמורכב מפס אחד של ארונות גבוהים שהם חלק מאותה קובייה ומולו פס נוסף של ארונות שמשלבים אלומיניום מושחר ו־MDF שחור חשוף.
משטח העבודה שמטפס גם על הקיר עשוי מאבן טיפאני, שחוזרת גם בשולחן הבר הקטן הצמוד למטבח. לצידו יש שני כיסאות שעוצבו ויוצרו במיוחד מברזל עם ריפוד בד בגוון שנדגם מהאבן עצמה. בקצה המטבח הצר נישה שיועדה במקור למדף תבלינים, אבל בסופו של דבר נתלתה בה עבודה מהאוסף הפרטי של בעלי הבית. "רוב הקירות בקומה הזאת הם חלונות", אומרת בר, "ועשינו מאמץ גדול מאוד למצוא בכל זאת מקום ליצירות אמנות".
מול המטבח ניצבת פינת האוכל עם שולחן, כיסאות וספסל של המעצב אריק בן שמחון. בר מסבירה שכמו הבר שמאחורי שולחן העבודה, גם הבחירה בספסל בצד אחד של השולחן נועדה להגדיל את שטח האירוח בדירה על ידי חיבור של הסלון ופינת האוכל. למעלה תלוי גוף תאורה שמאיר את הקומה כולה, ובר מספרת שהוא היה הפריט השני אחרי קוביית העץ שנקבע והנחה את עיצוב הדירה. מדובר בגוף תאורה כפול של סטודיו דווידה גרופי האיטלקי. פס אחד שלו – זה שעובר מעל לסלון – מאיר כלפי מעלה, והפס השני – זה שמעל שולחן האוכל – מאיר כלפי מטה.
בצד השני של החלל הציבורי נמצא הסלון, עם ספה מבסיס ברזל וריפוד עור שעיצבה שדמי־חדד ושולחן סלון ייחודי שגם אותו יצרה המעצבת. "זאת הייתה קונסולה של מעצב יפני שהורכבה ממשטחי ברזל ועמודי קרמיקה שרופה, והיא פירקה והפכה אותה לשולחן קפה בן שני חלקים", מספרת בר. שתי עבודות מעניינות נוספות שבולטות בחדר נקנו בגלריה זימאק. האחת היא צילום של יובל יאירי שתלוי על הקיר מאחורי הספה ומוסיף לחלל עומק, והשנייה היא שולחן צד שמורכב מערמה של מגזינים ממוסגרים בין שני לוחות פרספקס ומחוברים על ידי ארבעה צירי אלומיניום.
במרפסת הגדולה בחוץ מחכה פינת ישיבה נוספת, צמחייה עשירה שלה אחראי אלי סופר ("הוא הצליח להרים את הגינה שרצינו למרות הקרבה לים שיוצרת רוחות ומליחות בעייתיות", אומרת בר) ומקלחת חוץ מפנקת מסנדות של עץ טיק, שנבנתה על ידי חברת מדיין.
מעקה כתום מפותל כמחווה
אחד הפריטים הבולטים בחלל הפנים הוא המעקה הכתום שמסביב למדרגות שיורדות אל הקומה התחתונה של הדירה. "זאת פרשנות שלנו למעקה המקורי של הבניין הוותיק שיצר עומרי רבס", מספרת בר. "התחננתי בפני היזמים של התמ"א שישאירו בגרם המדרגות הציבורי את המעקה הייחודי הזה, אבל לצערי זה לא קרה".
בקומה התחתונה, היא מסבירה, היו שני דברים שאי אפשר היה לשנות: מיקום הממ"ד וגם מיקום האסלה בחדר הרחצה הצמוד לחדר ההורים. כמו במקרים רבים, הכורח הוליד פתרון יצירתי ויפה – מחיצה עשויה מסגרת ברזל שצד אחד שלה חופה במראה והשני בעץ, והיא מוקמה כך שהאסלה אינה הדבר הראשון שרואים כשנכנסים לחדר הרחצה.
בחדר השינה של בני הזוג ניצבת מיטה מרופדת שמשני צדדיה ניצבים שרפרפים תלת־רגליים מעץ מטויח בגוון קורטן, דומים בצורתם אבל שונים בגובהם. מול המיטה יש כורסת עור קטנה ומעליה נתלה גוף תאורה עגול וינטג'י, שהוא אחד מהפריטים היחידים שהיה שייך לבעלי הבית לפני השיפוץ והגיע איתם מביתם הקודם לדירה הנוכחית.
עם הווילונות הארוכים שמכסים את החלונות הגדולים והארון מקיר לקיר שמציע שפע של מקום אחסון מתקבל חלל נעים ומפנק מצד אחד ויעיל מאוד מצד שני. בחדר שולטת סקאלת צבעים טבעית שממשיכה את הבחירות הרכות של הבית כולו.