המבנה ההיסטורי ברחוב ברנר 5 בתל אביב נבנה לפני יותר מ־90 שנה, ובשנים האחרונות זכה בגלגול חיים חדש – ועדכני. המבנה ההיסטורי והפונקציונלי שתכנן ב־1935 האדריכל אריה שרון עבר שימור קפדני ועיצוב מחדש ופועל כמלון בוטיק עם עומק היסטורי וסגנון אדריכלי שמחבר בין הנוסטלגיה של העיר הלבנה לאלגנטיות נועזת עם נגיעות של שנות ה־70 ואזכורים היסטוריים.
אם סוטים לרגע מההמולה העירונית של שדרות רוטשילד ואלנבי, ממש במקביל לרחוב שינקין השוקק מחכה רחוב ברנר – אחד הרחובות הקטנים (והמוצלים) בעיר. בשנים האחרונות צצו בו כמה מלונות בוטיק, שמאחורי הקירות שלהם מסתתר עבר היסטורי מפואר. תחילה תוכנן לפעול תחת רשת בראון אך מעולם לא נפתח לקהל, וכעת הוא נחנך תחת רשת חדשה בשם "אדם הוטלס" שפועלת בארבעה מיקומים שבהם היו בעבר מלונות של בראון.
מי שמכירה את הסודות האלה מקרוב היא ורד בן סימון, מעצבת פנים המובילה סיורי עיצוב ואדריכלות ייחודיים בתל אביב. אחד הסיורים שלה צולל אל תוך הסמטאות שבהן כל מבנה נושא סיפור מרתק, אך הפעם הסיפור שייך לבניין בברנר 5. "המבנה האייקוני הזה, שחזר לחיים, הפך למלון הבוטיק המסקרן Hotel 1935. כשהוא לא בתפוסה מלאה אני מכניסה פנימה קבוצות לסיור שמחבר עבר והווה. אפילו דוד בן־גוריון נהג לערוך בו פגישות חשובות", אומרת בן סימון.
כשפועלי תל אביב פוגשים באוהאוס
כדי להבין את העיצוב הייחודי של מלון 1935 – שנקרא כך על שם שנת ההקמה של הבניין - צריך לחזור 91 שנים לאחור. המבנה נחנך באוגוסט 1935 כ"בית מועצת הפועלים של תל אביב". הוא נבנה מכספי תרומות שגייסו פועלי העיר בעצמם, ושימש כמרכז התרבותי, הפוליטי והתעסוקתי של העיר העברית העובדת. בן־גוריון, ממקימי ההסתדרות ומזכירה הכללי הראשון, פקד את המקום בקביעות לפגישות מפלגתיות גורליות ולאירועים רשמיים. מיותר לציין שהסטייל היה אז אחר לגמרי וסגפני בהרבה.
17 צפייה בגלריה
היה בעבר מבנה סגפני ששימש פועלים וגילדות. חדר משפחתי עם יציאה לגינה
(צילום: סוזי לוינסון ועידן גור)
על התכנון המקורי הופקד לא אחר מאשר האדריכל אריה שרון – מאבות סגנון הבאוהאוס (הסגנון הבינלאומי) בישראל וחתן פרס ישראל לאדריכלות ופרס רוקח. שרון, שעלה לארץ בשנות ה־20 של המאה הקודמת, הביא איתו מגרמניה את בשורת הפונקציונליות, הקווים הנקיים והאסתטיקה הלא מתנשאת בגובה העיניים. שרון הצעיר נסע ללמוד אדריכלות בבית הספר באוהאוס שבעיר דסאו בגרמניה, אחרי שכבר הספיק לתכנן בארץ כמה מבנים, בעיקר בקיבוצים. כשחזר לארץ, ועוד לפני שפנה לבנות בסגנון הברוטליסטי, תכנן מבנים פונקציונליים, בין היתר גם בעיר הלבנה.
כעת, לאחר גלגולים רבים, ובהם שנים של בניין משרדים אפרורי וחסר ייחוד, עבר המבנה תהליך קפדני של שימור, שיפוץ והסבה למלון בוטיק בעיצובה של האדריכלית דנה אוברזון וצוות משרדה (עודד לויתן, ליאור ענבר, דנה קשת, ורישוי: ענת נשר). האתגר האדריכלי היה עצום: איך לוקחים מבנה שתוכנן עבור "תל אביב העובדת" הסגפנית, ומזריקים לו רוח רעננה של אירוח אורבני־ים תיכוני, מבלי לאבד את האותנטיות? העיצוב הפנימי מעיד שהמהפך צלח. החדרים והחללים המשותפים – הלובי, המסדרונות, חדר האוכל – מעוצבים באסתטיקה שקטה עם חספוס נועז. קצת כמו התפאורה של הסדרה האייקונית "מד מן" במפגש שלה עם זוהר העבר של תל אביב.
17 צפייה בגלריה
שימוש בשטיחים גיאומטריים לחמימות וצבע לתקרה לתחושת אינטימיות
(צילום: סוזי לוינסון ועידן גור)
17 צפייה בגלריה
חדר רחצה מחופה טרצו שחור-לבן ואלמנטים מזכוכית ועץ טיק
(צילום: סוזי לוינסון ועידן גור)
"תחושה של כסף ישן"
השפה העיצובית של Hotel 1935 שואבת השראה ישירה מהתקופה שבה נבנה הבניין, שנות ה־30, ימי התחלות ויצירה פראית, עם נגיעות עכשוויות ומוטיבים משנות ה־70. במקום ליצור שחזור היסטורי שלא היה מושך היום, אוברזון וצוות המעצבים בחרו בקו של אסתטיקה שקטה אך מלאת אופי. העיצוב מתכתב עם תל אביב של פעם באמצעות שימוש בחומרים, גוונים מעושנים במנעד של חום, חאקי, כתום ואפור, חומרים טבעיים כמו עץ טיק, טרצו, זכוכית צבעונית (כתום, צהוב) ופליז ותמונות ישנות בשחור־לבן מהארכיון שמעטרות את החללים.
הניגודיות היא שם המשחק כאן: מצד אחד קווים נקיים, תקרות גבוהות ופונקציונליות עכשווית, ומצד שני אווירה מחוספסת ומסתורית, כמעט אדג'ית, שנוצרת משילוב של אלמנטים מברזל, פרזול כהה וטקסטורות עמוקות. כל פרט נבחר בקפידה כדי לייצר תחושת עומק ורוגע, המאפשרת לאורחים להרגיש חלק מההיסטוריה של העיר, ולא רק תיירים שצופים בה מהצד.
"עיצוב המלון לוקח אותנו חזרה ל־good old days, לתקופת הזוהר התל אביבית של שנות ה־50 וה־60", מספרת אוברזון, "בגיבוש הקונספט לעיצוב התמקדנו בצניעות ובמינימליזם שאפיינו את תקופת קום המדינה. לערכים האלו חיברנו מאפיינים נוסטלגיים, בוהמיינים ותקופתיים, השפעות מאדריכלים ומעצבים שהגיעו מאירופה לביצה המקומית. כמו בעבודת אוצרות, לקחנו את המהות האדריכלית ויצרנו שפה אקלקטית של פשטות מהודרת, כזו שמספרת את סיפורו של הבניין בברנר 5 ושל לב העיר ויוצקת את התוכן הזה למלון החדש".
לדברי אוברזון, מרגע חנוכתו של בית ברנר בקיץ 1935, הוא הפך לאחד המבנים הציבוריים החשובים והמשפיעים בעיר. "כאן שכנו, מלבד מזכירות והנהלת מועצת פועלי תל אביב, שלל איגודים מקצועיים וועדים גדולים כמו ארגון פועלי המתכת, ארגון פועלי הבניין, ארגון פועלי העץ ועוד. בית ברנר היווה לאורך רוב שנותיו מרכז תרבות פעיל. במסגרתו נערכו הרצאות, השקות ספרים, קונצרטים, אירוח פוליטיקאים, אנשי סיפורת, אנשי מוזיקה ועוד. בשנות ה־50 גדל משמעותית מספר חברי ההסתדרות בתל אביב, והוחלט להרחיב את הבניין ולהוסיף לו אגף חדש מימין לבניין הקיים", היא אומרת.
אוברזון מוסיפה כי "חזית הבניין עברה שימור ושחזור של גוון ומרקם של הטיח המקורי. סביב החלונות בקומת הרחוב תוכננו מסגרות פח שחורות שנועדו להדגיש את מקצב הפתחים ואת דלת הכניסה. הדלת עשויה עץ טיק וזכוכית ומרמזת על החומרים בתוך המלון. הלובי מתוכנן כלאונג' מהודר, עם תחושה של כסף ישן, המזכיר את הלובי האייקוני של מלון דן בשנות ה־50. הציפויים וחומרי הגמר נעשו בנגרות אומן costume-made האופייניים לתקופה, ובהם עץ טיק אדמדם, נירוסטה, גוני חאקי בטקסטיל ובצבעוניות הכללית. המטרה הייתה לספק לאורחים חוויה אותנטית של שהייה בתל אביב של פעם". הריהוט וגופי התאורה שנבחרו לחללי הפנים הם פריטים אייקוניים מוכרים בסגנון ה־Midcentury Modern.
"תקרת האריחים הדקורטיבית מוסיפה רובד אקלקטי ששייך לתקופה המוקדמת שבה נבנה הבניין, שנות ה־30", מציינת אוברזון. "רצפת האבן האדמדמה נותנת תחושת יוקרתית נוסטלגית; מאחורי דלפק הקבלה ממוקמת ספריית מעוינים מעץ טיק בעלת גב המואר דרך זכוכית מעוטרת בעלת טקסטורה, המכונה 'זכוכית סבתא'; חיפויי הקיר באזורים הציבוריים, דרך שטיחי המסדרונות המזכירים אריחי בטון מפעם, עוזרים ליצור תחושת המשכיות עם חדרי האירוח. החללים הציבוריים מפצים על הכניסה בקו אפס בקומת הרחוב ומכניסים את החוץ פנימה. בחדרים בקומת הקרקע הפונים לחצר האחורית תכננו גישה לגינה פרטית מוצלת עם ג'קוזי; פריטי הנגרות בחדרי האירוח מאופיינים בקווים אופקיים ומתעגלים; חדרי הרחצה בעלי מחיצות זכוכית דקורטיבית ומסגרות עץ טיק, ורהיט משולב כיור בסגנון וינטג' שנרכש בשוק הפשפשים. היה לי חשוב לשלב מסגרת עץ לטלוויזיה ולשוות גם לה מראה וינטג'. המסגרת היא בעלת פינות מתעגלות המהדהדת את פרטי המחיצה המבדילה בין מבואת החדר לחלל המרכזי שלו. בצידה השני של המחיצה יש בר משקאות מעץ טיק עם גב מראה שמרגיש כאילו תמיד היה שם. גם שולחן הסקרטר וגב המיטה בגוני חאקי ועץ מוסיפים לחוויה הנוסטלגית".
טרצו בפנים, שחמט בחוץ
מחדר קלאסי ועד לסוויטה עם נוף לברנר - המלון מציע כמה קטגוריות של חדרים, כולם מעוצבים באווירה אינטימית ומוקפדת עם מיטות נוחות, פינות עבודה ושלל פינוקים שפועלי תל אביב היו רק יכולים לחלום עליהם (מ־650 שקל ללילה באמצע שבוע, מ־850 שקל ללילה בסוף שבוע). אפשר להתארח בחדר קלאסיק בגודל של 15 מ"ר שמתאים לזוג וכולל חדר רחצה עם מקלחון מפל גשם מפנק, חלוקי רחצה, מיני בר ופינת קפה; בחדר דלוקס בגודל 19 מ"ר עם או בלי מרפסת או בסוויטה בגודל 35 מ"ר, הכוללת סלון, מיטה זוגית, חדר רחצה ומרפסת. יש בנוסף חדרי משפחה עם יציאה לחצר ובה רצפת אריחי דמקה בשחור־לבן המוקפת צמחים, אך היא לא פרטית אלא משותפת לכמה חדרים.
כשאתם נכנסים, הרימו עיניים למעלה: תקרת הלובי מחופה בחיפוי גיאומטרי בגימור מטאלי המהווה ניגוד לרצפת השיש בגוון חום־אדמדם. בחדרים אפשר למצוא רצפה וקירות טרצו בשחור־לבן, מחיצות עץ דקורטיביות, גופי תאורה מיוחדים בסגנון רטרו ושטיחים גיאומטריים בגוונים חמים כמו חרדל, קרם, בורדו וחום. בחלק מהחדרים נצבעה התקרה בגוון חום בהיר־אפרסקי לתחושה עוטפת ואינטימית. חדר האוכל שבמלון מרווח וממשיך את הקו העיצובי של יתר החללים, כשהחלונות הגדולים שלו פונים לרחוב ברנר.
המיקום מאפשר הליכה קצרה של שתי דקות לשוק הכרמל, מדרחוב נחלת בנימין, רחוב שינקין, מתחם ביאליק והלאה לים, לשדרות רוטשילד ולמרכזי התרבות, המסעדות והבילוי של העיר. מלון 1935 הוא חלק מרשת "אדם הוטלס" הצעירה, וסך הכול מונה הרשת 430 חדרים בארבעה בתי מלון: שניים בתל אביב ושניים באילת.
הכותבת הייתה אורחת המלון
