"אחרי יותר משנה שהמדינה לא נגעה בקיבוץ והוא נשאר כמו שהוא, החלטנו לשפץ 16 יחידות דיור בשכונת הרצפות הירוקות. השכונה סמוכה לשכונת הדור הצעיר, שם נרצחו עשרות מתושבי כפר עזה", מספר איל נוה, בן 49, נשוי ואב לשישה ילדים, ממובילי ארגון "אחים לנשק". "הרוח החיה מאחורי פרויקט הרצפות הירקות הוא עמרי רונן, שסבתו נירה רונן בת ה־86 נרצחה ב־7 באוקטובר ביחד עם המטפלת שלה. עמרי קשור מאוד לקיבוץ, שסבא וסבתא שלו היו דור המייסדים שלו, וראינו בשיקום השכונה כאחת המשימות החשובות להנעה מחדש של גלגלי התקווה והתקומה".
יותר משנה חלפה מאז המתקפה האכזרית של חמאס ואפשר לומר שקיבוץ כפר עזה משתקם ונבנה מחדש. הקיבוץ היה אחד מיישובי העוטף שספג מכה קשה וטרגית, כש־62 מחברי הקהילה נרצחו, 19 נחטפו לעזה וחמישה מהם עדיין בשבי חמאס. לצד זאת, נגרם נזק רב לתשתיות ולבתים: חלקם נשרפו בדרגות חומרה שונות ואחרים ניזוקו כתוצאה מירי המחבלים ומהלחימה העזה בשטח. מרבית תושבי כפר עזה מתגוררים כעת באופן זמני בקיבוץ רוחמה, לאחר שנאלצו להתפנות מהבתים שבהם גדלו, חיו והקימו משפחות, לנדוד למלונות לתקופה זמנית ולעבור שוב, עד לשיקום המיוחל.
שיקום בתים בשכונת "הרצפות הירוקות" בכפר עזה
(צילום: עדי אדליס)
מתוך הרצון לשקם את כפר עזה, להחזיר את התושבים לקיבוץ ולהעניק תקווה לקהילה, החל באוקטובר האחרון פרויקט שיקום מרגש במיוחד – "יוזמי בונים מחדש". בזכות ארגון "אחים לנשק" נרתמו מאות מתנדבים, כולל אנשי מקצוע, קבלנים, פועלים, מעצבי פנים, אדריכלים וגם אנשים שאינם מגיעים מהתחום, למטרה אחת - שיפוץ שכונת "הרצפות הירוקות". בימים אלו הפרויקט נמצא בעיצומו וצפוי להסתיים בשבועות הקרובים, אך כבר רואים סימנים של בית.
למה לקחתכם על עצמכם את המשימה הזאת ולא המדינה?
"האזרחים הם המדינה. אחרי 7 באוקטובר החברה האזרחית לקחה אחריות והחלה להתנדב. הפרויקט שלנו מבוסס כולו על מתנדבים. יש אלפי אנשים שרוצים לעשות טוב ומבקשים להגיע להתנדב, ואנחנו מאפשרים ל־100-50 אנשים להגיע בכל יום לעבוד. זה הגיע למצב שאנחנו מבקשים מכל מתנדב להגיע רק פעם אחת כי חשוב לנו שכולם יוכלו לחוות את זה. מגיעים אלינו אנשים מכל הקשת הפוליטית – משמאל ומימין, מכל קצוות הארץ, חיילים ומפונים וגם מתנדבים מחו"ל. כשאנשים באים לכפר עזה הם פתאום רואים לנגד עיניהם חזון שהולך ומתממש והם מרגישים שיש להם על מה להילחם. זאת ממש עבודה חלוצית וציונית כמו הקמת המעברות. כל אחד מהמתנדבים מרגיש שהוא חלק מהזיכרון הלאומי וחלק מהשיקום וזה מחמם את הלב".
רעש חיובי של עשייה
במסגרת הפרויקט, המתנדבים "גילחו" 16 יחידות דיור בגודל של 40 מ"ר כל אחת שניזוקו, והביאו אותן לרמת השלד. בשלב הבא, החל השיפוץ החיצוני והפנימי של היחידות. תשתיות החשמל והביוב נבנו מחדש, הוקמו מטבחים וחדרי רחצה, הממ"ד שודרג והוכנסו אליו מערכות אוורור וסינון אוויר. בשלב הבא כל יחידה תרוהט מחדש עם ריהוט שנתרם לפרויקט. "בנינו את היחידות האלו מא' ועד ת'. שמרנו על קו אחיד לכל היחידות. הרחבנו את דלת הכניסה כדי שייכנס יותר אור לחלל, הגדלנו את המטבח ויצרנו מקום עבור הכביסה והמייבש שלפני השיפוץ היו זרוקים בחוץ. היחידות פשוטות, אבל דאגנו שהכול בהן יהיה חדש לטובת התושבים. אנחנו בונים למעשה את כל השכונה מחדש, דואגים לפיתוח הנוף, להקמת עמודי חשמל ובונים פרגולות שיהוו מקום מפגש עבור חברי הקיבוץ", מספר נוה.
לצד אנשי מקצוע מיומנים מגיעים כאמור מתנדבים שלא היה להם קשר לפני כן לשיפוץ או לעיצוב. "מדהים לראות איך אנשים שמעולם לא נגעו בטיח מקבלים הדרכה ועושים את זה בפעם הראשונה בחיים", הוא מוסיף. "אני לא אשכח איך כשרק הגענו והתחלנו לעבוד, חברי הקיבוץ אמרו לנו שהם שמחים שסוף סוף מאז 7 באוקטובר יש רעש חיובי של עשייה".
אחת המתנדבות היא מעצבת הפנים עדי אדליס, שהפשילה שרוולים כעובדת מן המניין. "לפרויקט הרצפות הירוקות הגעתי ממש במקרה ביום השני להריסות, דרך לינק שקרא להתנדבות באחת מקבוצות 'האחים לנשק', שבהן אני חברה", היא מספרת. "יומיים אחר כך ראיתי שמחפשים ראשי צוותים שיכולים להוביל ולהדריך מתנדבים בעבודות באתר, וכמעצבת פנים שמסתובבת באתרי בנייה כבר יותר מ־20 שנה, הבנתי שזה המקום הנכון ביותר בשבילי בתקופה הזו. אני באמת מתרגשת לפגוש בבוקר קבוצות של מתנדבים, שהופכים אחרי שעה קלה לפועלי בניין מיומנים. אני אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לי להיכנס מתחת לאלונקה או להחזיק קונגו ושפכטל, בתקופה האיומה הזו, גם אם זו טיפה בים השיקום הנדרש".
לדברי נוה, במהלך עבודת השיקום והשיפוץ, המתנדבים התחברו אחד לשני, ובני הקיבוץ החלו לשתף בסיפורים האישיים שלהם. "חברת הקיבוץ בשם מיכל שגרה באחת היחידות סיפרה איך בשבת השחורה היא הסתתרה מתחת למיטה במשך שעות, בכתה והרגישה שהחיים שלה עומדים להסתיים. הסוללה של הטלפון שלה נגמרה בזמן שהיא שמעה יריות מסביבה. בסופו של דבר, אחרי 14 שעות חילצו אותה. היא החליטה שהיא תחזור להתגורר בכפר עזה ובחרה להשאיר קיר חיצוני שניזוק כמו שהוא, עד שהחטופים יחזרו", מספר נוה. "הכרנו גם זוג שברח משכונת הדור הצעיר אחרי שהאישה חטפה שבעה כדורים ובן זוגה חטף שלושה כדורים. הם התחבאו מתחת לאחת מהיחידות בשכונת הרצפות הירוקות. היום הם עוזרים בעבודות השיפוץ והשיקום".
עשרות אלפי אזרחים תרמו כסף והתנדבו ומאות בעלי מקצוע הקדישו ימי עבודה כדי להגיע, לעבוד ולחנוך את העוסקים במלאכה. נוה מבקש להודות לתומכים הרבים: רום גבס - ניהול אתר וקבלן ראשי; רייזקינד סנדלוביץ – אדריכל; קבוצת שקולניק; אבן קיסר; בלורן - פרזול וחזיתות; יעד פרזול; מ.ר יסמין – קנטים; שיש טופ - מעבד שיש; Wix- גבס; מ.ש אלומיניום; סימנט - טיח וצבע; שפיר – בטון; אלקטרה ושיראור סחר בע"מ – מזגנים; פזקר- יריעות איטום; דלתות דרור; חרש – ריצופים; דורי וצורי - כלים סניטריים; לייט־אין ואילומינה יורולוקס - גופי תאורה; משתלת הוכברג - עצים ושיחים; משתלת הגליל – צמחים; רוגובין; תנובה; חברת Investing.com; קיבוץ צובה – פירות; עדי רז, מושב כמהין - עגבניות ועשבי תיבול; חנן יבלונקה - תפוחי אדמה; חקלאי העוטף - תוצרת חקלאית.
חדר האוכל שוב שוקק
במהלך עבודות השיקום, השמישו המתנדבים את חדר האוכל, "הלב הפועם" של הקיבוץ. "בכל יום מגיעים לחדר האוכל אנשים שמבשלים בהתנדבות. שבועיים אחרי פגיעת הכטב"ם בחדר האוכל של בא"ח גולני, הגיעה אמא שכולה להכין את המטעמים שהבן שלה, הלוחם שנהרג, אהב לאכול. האוכל מפגיש בין האנשים ומחבר בין כולם. אנשים שהתנדבו כאן ייקחו את זה איתם כל חייהם", אומר נוה.
"לפני אסון 7 באוקטובר הייתה תחושה שכל אחד דואג לעצמו, אבל מאז הטבח והמלחמה אנשים מוכנים לתת מעצמם ולהקדיש מהזמן שלהם כדי לעזור אחד לשני", הוא מציין. "אני מאמין שחברי הקיבוץ יחזרו לכפר עזה והמקום יהיה סמל לתקווה ולתקומה. אנשי הקיבוץ הם ציונים ומדהימים ואני מקווה שהקהילה שלהם תיבנה מחדש בכפר עזה. כל יום שאנחנו מתנדבים הוא יום של התרגשות ושל משהו שנפתח בלב. אנחנו מתכננים להרחיב את הפרויקט ליישובים נוספים בעוטף, גם לשקם את הצפון וגם יישובים עירוניים. כל מי שצריך עזרה, אנחנו כאן בשבילו".