בחודש אוקטובר יחגוג תיאטרון ירושלים 50 שנות פעילות. מאז שפתח את דלתותיו לציבור ב-1971 ועד היום, עברו חללי הפנים שורה של שינויים ושיפוצים שביקשו להרחיק אותו מהמקור ולהתאים אותו - כל פעם מחדש - לרוח התקופה. כעת, לרגל חגיגות היובל ובצל מגפת הקורונה, יזמו עיריית ירושלים, קרן שרובר וקרן ירושלים שיפוץ נרחב בחללי הפנים של המקום שמטרתו מעט שונה מהמקובל. הפעם, במקום לנסות ולדחוף אותו קדימה, מטרת השיפוץ הייתה להחזיר את נראותו של התיאטרון למקור.
"היינו צריכים לבצע שיפוץ בתיאטרון מכל מיני סיבות, ביניהן גם נגישות ובטיחות, והסגירה שנכפתה עלינו בעקבות הקורונה יצרה הזדמנות פז לדבר הזה", מסבירה מנכ"לית התיאטרון, יפעת צחי-קיראל. "נכנסו במרץ מטורף לפרויקט מרתק, כשבעצם כל הרעיון היה להחזיר את התיאטרון הכי קרוב למה שתוכנן במקור".
השיפוץ שנערך בימי הקורונה כלל את חללי הפנים הציבורים של התיאטרון בהם הפואיה רחב ידיים, הגלריה והאכסדראות. במקביל לאלו, שודרגה גם המערכת הקולינרית ואליה נוספו פטיסרי ושתי מסעדות. "התיאטרון כל הזמן עובר תהליכים של שדרוג, אבל שיפוץ בקנה מידה כזה תוך כמה חודשים ובתקציב של קרוב ל-24 מיליון שקל עוד לא קרה", מסבירה צחי-קיראל, מנהלת התיאטרון ב-15 השנים האחרונות.
לפני שנצלול לדקויות השינוי, או ליתר דיוק השחזור, חשוב להכיר את המקום, שבפני עצמו מהווה יצירה ארכיטקטונית יוצאת דופן. מבנה מודרני שנבנה בשיאה של התקופה הברוטליסטית בארץ, אך נראה שלא נופל לאף אחד מהקטגוריות הללו. על תכנון המבנה היו אמונים בשנות ה-60 משרד האדריכלים "נדלר, נדלר ביקסון גיל", אחד מהמשרדים המוכרים והחשובים שפעלו בארץ, שתחת ידיהם נולדו, בין היתר, בניין עיריית באר שבע והספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב. רבות מעבודות המשרד, שנוסד עוד לפני קום המדינה, ב-1946, עושות שימוש ייחודי בבטון ובאבן, כך גם בתיאטרון ירושלים.
מבחוץ, מדובר במבנה בעל נוכחות מרשימה, שמורכב מקירות אבן מאסיביים וממוקם באזור בעל טופוגרפיה חדה והררית. התיאטרון מורכב ממערכת של קירות עקמומיים שמתחברים אל ההר בטרסות נמוכות ואופקיות. אותן טרסות גדלות בהדרגה ומקיפות את גרעין המבנה, וכך מהדהדות את הנוף ההררי הירושלמי, העשיר בטרסות ששימשו לעיבוד אדמה והפכו לסממן ירושלמי.
24 צפייה בגלריה
"אוטופיה מציאותית": הרישום האדריכלי של תיאטרון ירושלים מסוף שנות ה-60
(ש. נדלר, מ. נדלר, ש. ביקסון, מ. גיל בהשתתפות ד. אלקון)
הקירות מתעגלים ומסמנים את הכניסה לתיאטרון, שאותה מקדמת רחבה ציבורית גדולה. בקיר מעל הכניסה, מצוי פסל בטון מופשט של האמן יחיאל שמי, מאבות הפיסול הישראלי וחתן פרס ישראל לפיסול. פסלי הבטון של שמי מופיעים שוב ושוב בחלל התיאטרון - לעתים ממש מתמזגים בו, ומטשטשים את הגבול שבין אדריכלות ופיסול. "המבנה תוכנן מראש עם מערכת הפיסול הזו", מסבירה צחי-קיראל, "כך החוויה הראשונה שמקבלים ממנו היא מרשימה ודרמטית".
24 צפייה בגלריה
פסליו של שמי מופיעים בשטח התיאטרון ובתוכו. "המבנה תוכנן מראש עם מערכת הפיסול הזו"
(צילום: גדעון לוין)
המסע אחר גופי התאורה האבודים
בכניסה, מקבל את פני הבאים פואיה רחב ידיים שבו קירות אבן ושטיחים אדומים. שני גרמי מדרגות רחבים יוצאים מהפואיה - האחד מוביל לאגף שרובר, שבו נמצא אולם בן אלף מקומות ישיבה, והשני מוביל לאגף קראון שנוסד ב-1986. שם גם נעשה עיקר השיפוץ. "אנשים נכנסים ולא בטוחים מה קרה, למה המקום נראה פתאום כל כך יפה בעיניהם", מסבירה צחי-קיראל. "כשנכנסים לבניין הוא נראה אחר, אבל מרגיש אותו הדבר. זה מבחינתי אומר שהמטרה הושגה - להחזיר אותו למה שהיה".
נראה שהביטוי "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" הולם מאוד את התהליך שנעשה כאן. במקום שינוי אדריכלי ניכר ובולט, ההתערבות הנוכחית נעשתה עם תשומת לב ורגישות לפרטים הקטנים, כשלנגד עיניהם של המעורבים בתהליך עומדות תמונות התיאטרון משנותיו הראשונות.
24 צפייה בגלריה
פתיחת התיאטרון באוקטובר 1971. בחלק העליון של התמונה ניתן לראות את גופי התאורה המקוריים שהוסרו ואבדו
(צילום: דוד רובינגר)
24 צפייה בגלריה
החלל הפנים המשוחזר כיום, בתמונה שמחקה את הצילום המקורי משנות ה-70
(צילום: גדעון לוין)
"דרך הצילומים הבנו מה השתנה מאז הקמת הבניין, ועשינו עבודה במאמץ לא קטן להחזיר אותו למצב הוויזואלי שהיה. מבחינה טכנית, היינו צריכים לתקן אותו ולעשות את ההתאמות כדי שיתפקד כבניין עכשווי עם הבטיחות והנגישות", מספר האדריכל רנדי אפשטיין, שליווה את התהליך. "התפקיד שלי כאן כאדריכל היה די צנוע".
אחד מהאלמנטים הבולטים בשיפוץ שמושך את עיקר תשומת הלב הוא מערך התאורה שהושב למקור, כפי שתכננו אותו לראשונה אדריכלי המבנה. נברשות מיוחדות דמויות עננים תלויות מהתקרה ומופיעות בווריאציות שונות בחללים הציבוריים שבתיאטרון, הגדולה והמרשימה מכולן היא בכניסה לאולם שרובר. מדובר בצבר צינורות מתכת בגוון כסוף, המחוברים אלו לאלו ויוצרים מערכת מרחבים של משושים. מתחת לגוף התאורה המרשים ממוקמים פופים בצורת משושים שמתכתבים עם השריג המרחבי שנוצר מעליהם. בקצה הצינורות ממוקמות נורות שמפזרות בחלל אור חמים המשתקף בזכוכית המעקות ושוטף את כל החלל.
24 צפייה בגלריה
ענני מתכת גיאומטריים: מבט מקרוב על גוף התאורה הייחודי שתוכנן בידי אדריכלי המבנה בשנות ה-60
(צילום: גדעון לויו)
זהו למעשה שחזור של גופי התאורה המקוריים, אותם תכננו בשנות ה-60 זוג האדריכלים שלומית ומיכאל נדלר עבור התיאטרון. "לפני כ-20 שנה, בסביבות שנת 2000, הוסרו הנברשות המקוריות והוחלפו בתאורת קיר רגילה", מספרת צחי-קיראל. הנברשות שהוסרו נעלמו עם הזמן, ובמחסני התיאטרון נמצאו שרידים קטנים של המנורות. כדי למצוא את הצורה הייחודית של גופי התאורה ולשחזר אותה, בוצע חיפוש דקדקני וחקירה של תמונות היסטוריות, שהגיע אפילו עד למחלקת היודאיקה של אוניברסיטת הרווארד.
24 צפייה בגלריה
הופעת מחול באכסדרת התיאטרון בשנות ה-70. בחלק העליון של התמונה נראה גוף התאורה האבוד
(צילום: יעקב חרלפ)
"הגענו לשם בצורה מאוד מקרית, דרך גברת מקסימה שפנתה למנהל הטכני שלנו וסיפרה לו שהיא ראתה את גופי התאורה. היא שלחה לו קובץ של תמונות ומשם הגענו לזה. אין לנו מושג איך זה הגיע למחלקת היודאיקה של הרווארד שהיא לא כל כך קטנה. גם הבן של מיכאל ושולמית נדלר שלח לנו תמונות. ליקטנו מכמה מקורות כדי להגיע בסופו של דבר לגוף התאורה היפה הזה". לביצוע בפועל של בניית גוף התאורה אחראי סטודיו ארטבוקס (Artbox).
24 צפייה בגלריה
על הביצוע בפועל של בניית גופי התאורה היחודיים אחראי סטודיו ארטבוקס
(צילום: גדעון לוין)
"תאורה יכולה לעשות הבדל עצום בחלל", מוסיפה צחי-קריאל. "השתמשנו ביועצי תאורה כדי להגיע לגוון המדויק שהיה למנורות. בעבר השתמשו האדריכלים בנורות ליבון סטנדטריות עם אור חם ונעים, ורצינו לקבל את האפקט הזה עם האמצעים הטכנולוגיים של היום כדי לתת לתיאטרון את אותה תחושה חמימה שהייתה בו".
אתגר נוסף שעמד על הפרק היה התאמת המבנה לתקני הבטיחות והנגישות הנוכחיים מבלי לפגום או לשבש את האסתטיקה המקורית, ששייכת לתקופה בה נושא הנגישות היה הרבה פחות מדובר. אתגר שכזה, למשל, הוא מעקה העץ בחלל הציבורי, אלמנט פיסולי שמשתלב במערכת הכללית של קימורי התיאטרון, אך לא אפשר אחיזה נוחה לבעלי מוגבלות. כדי ליצור אחיזה נוחה בו, חובר למעקה המקורי פס עץ בגוון זהה שמוסיף לו גובה, מבלי לפגום בכוונת המשורר.
24 צפייה בגלריה
תיאטרון ירושלים לפני השיפוץ: במסגרת השיפוץ שונה מערך התאורה, רופדו מחדש הפופים והוחלפה רשת הברזל במעקות לזכוכית
(צילום: נגה אילון)
"לא צריך להוסיף לו כלום"
ההחלטה להחזיר באמצעות השיפוץ את המבנה לעבר יכולה להיתפס כתמוהה. מדוע לא לחדש אותו ולייצר באמצעות התערבות מאסיבית מבנה עכשווי יותר? התשובה לכך טמונה, בין היתר, בעובדה כי התיאטרון הוכרז בשנת 2012, יחד עם בית הנשיא ומכון ואן-ליר הסמוכים, כמבנה לשימור. עם זאת, ולצד הסיבות הרשמיות, מסבירה צחי-קיראל כי הסיבה לכך פשוטה יותר - אין צורך. "כשמגיעים לאחד מבתי האופרה והתיאטראות בלונדון או בניו יורק, ברור לכולם שהמבנים הללו מעולים כמו שהם ושצריך לשמור עליהם ככה", היא מספרת.
היא מציינת שמבנה התיאטרון בירושלים לא נופל באיכותו מאותם מבנים מסביב לעולם, וכי במשך חמישים השנים האחרונות הוא משרת נאמנה לא רק את הקהל, אלא גם את היוצרים ויתר המשתמשים בו. במהלך סיור במקום מתגלה מערך מורכב של מעברים נסתרים, אזורי שירות, ומערכת מסועפת של אחורי הקלעים, אליה כלל לא חשוף הקהל.
24 צפייה בגלריה
נברשת התאורה הגאומטרית "פורקה" לגופי תאורה קטנים שחוזרים גם במעבר באגף רבקה קראון החדש
(צילום: גדעון לוין)
"המקום הזה משמש בית של תרבות במובן הכי עמוק שלה. האדריכלים שתכננו את הבניין הבינו לעומק מה זאת במה של תיאטרון ותיכננו אותה עם המון גמישות. המבנה הזה הוא לא רק אחת היצירות היפות מבחינה אדריכלית, אלא גם מתוכנן מבחינה פונקציונאלית לעילא ולעילא", מסבירה צחי-קריאל ומוסיפה שעוד הוכחה לעניין היא העובדה שלפני מגפת הקורונה, עברו בתיאטרון קרוב למיליון מבקרים.
מבנה תיאטרון ירושלים מייצג חשיבה תכנונית ותפיסה אדריכלית מימים אחרים. אולי עבור רבים מאיתנו, שרגילים לראות היום בנייני זכוכית קלילים, הוא עשוי להיתפס כמאסיבי או ארכאי. אין ספק כי התיאטרון מגלם בתוכו ערכים בלתי מוחשיים שקשורים בתרבות, האדריכלות וההיסטוריה המקומית, שבמקום למחוק כדאי לאמץ, להעריך ולשמר.
24 צפייה בגלריה
"שיווי משקל בין מקום שקט, עדין וצנוע, לבין חושה חגיגית של הוד והדר"
(צילום: גדעון לוין)
"אני חושבת שהדבר הכי מוצלח בתיאטרון הוא שהאדריכלים יצרו שיווי משקל מרתק בין מקום שקט, עדין וצנוע לבין תחושה חגיגית של הוד והדר כשנכנסים פנימה. יש בו המון קלאס. הוא לא צועק ולא מנצנץ ודבר כזה חי לאורך שנים. לא צריך להוסיף לו כלום, הוא רק צריך להיות שם".
