ברוב הבתים הרב־מפלסיים המבנה זהה: נכנסים לקומה המשותפת ומשם עולים אל חדרי השינה ומתרחקים מהרחוב. בדופלקס התל אביבי שתכנן ועיצב מעצב הפנים ניצן הורוביץ עבור משפחה בת ארבע נפשות, הסדר הזה מתהפך. קומת הכניסה העליונה היא לב הבית ובה נמצאים הסלון, המטבח וסוויטת ההורים, וכולם מחוברים למרפסת המקיפה את המפלס. דווקא למטה נמצאת הטריטוריה של שני הילדים המתבגרים, שלכל אחד מהם תוכננה סוויטה פרטית הכוללת חדר רחצה צמוד.
ההיפוך התכנוני הוא רק נקודת הפתיחה. 20 מטרים של נגרות רציפה, ספרייה המתנשאת לגובה של כשישה מטרים ומסתירה בתוכה את הכניסה לסוויטת ההורים, מטבח שנועד למשפחה שבאמת מבשלת ואוסף אמנות ישראלית הם חלק מהאלמנטים שמרכיבים את הבית. למרות זאת, הורוביץ בחר לבסס אותו דווקא על צמצום: מעט חומרים, הרבה טקסטורה ומינונים מדויקים של צבע.
קומת הסלון והמרפסת למעלה, קומת חדרי השינה למטה
(צילום: עודד סמדר)
עץ, אבן ונירוסטה נבחרו לככב בבית
(צילום: עודד סמדר)
מקסימום רגש, מינימום חומר
"אלה לקוחות שמכירים עיצוב ויודעים להעריך חומר אמיתי ואת האיכויות שלו", מספר הורוביץ. "היה חשוב ליצור בית עשיר ומעניין, אבל לא באמצעות עוד ועוד חומרים וצבעים. בחרנו כמה חומרים מרכזיים וחזרנו אליהם במופעים ובשימושים שונים. מבחינתי זה מינימום חומרים ומקסימום רגש".
עם הכניסה לקומה העליונה נחשף החלל המרכזי וממנו נראית מיד המרפסת וממנה הנוף לעיר. עץ, אבן טבעית ונירוסטה יוצרים את הבסיס החומרי, ועל הרקע המאופק הזה דאגו הורוביץ ובני המשפחה לשבץ את יצירות האמנות במקום משמעותי. לדבריו, הן מכניסות צבע ואישיות.
אחד החללים החשובים ביותר עבור בני המשפחה הוא המטבח. "כאן לא מדובר במטבח שנועד בעיקר להיראות טוב", אומר המעצב. "בישול הוא חלק מרכזי מחיי המשפחה. תכננתי אותו בשיתוף חברת Bulthaup. זהו מטבח רב־זרועי שנועד לעבודה אינטנסיבית וגם לאירוח. לצידו שולבה עבודת נגרות עילית בהתאמה אישית, מזווה פתוח, מקררים גדולי ממדים ומשטחי נירוסטה ואבן טבעית".
המטבח. אחד החללים הכי מושקעים בבית
(צילום: עודד סמדר)
כל אחת מזרועות המטבח מאופיינת בפונקציה אחרת
(צילום: עודד סמדר)
מפגש בין נירוסטה, אבן ועץ במטבח
(צילום: עודד סמדר)
כל אחת מזרועות המטבח מאופיינת בפונקציה אחרת, כך שכמה פעולות יכולות להתקיים בו במקביל מבלי להפריע זו לזו. "המטבח היה צריך קודם כול לעבוד", מסביר הורוביץ. "זו משפחה שמבשלת ואוהבת לבשל, ולכן הפונקציונליות הייתה חלק בלתי נפרד מהעיצוב. המפגש בין הנירוסטה, האבן והעץ הוא שנותן לו את האופי".
מהמטבח מתחיל אחד הפיצ'רים הבולטים בבית: כ־20 מטרים של נגרות רציפה שנמשכת אל הסלון וממשיכה הלאה גם לכיוון חלל המדרגות. היא אינה מתפקדת כאוסף ארונות או רהיטים נפרדים, אלא כקיר רציף המחבר בין אחסון לעיצוב ואופי.
בסלון מתחדד המתח שבין המעטפת המאופקת ובין הצבע והאופי שמכניסים לתוכה הריהוט והאמנות. קיר שלם עטוף בנגרות כהה, שממשיכה אל הספרייה הגדולה ומחזקת את תחושת הרצף בחלל, בעוד הריהוט שניצב שובר במכוון את האחידות: ספה כחולה בעלת קווים מעוגלים, כורסאות רכות, הדום צבעוני ושולחנות סלון פיסוליים. כל אלו יוצרים קומפוזיציה פחות צפויה ומכניסים עניין ועומק. גם כאן הורוביץ נמנע מריבוי חומרים וקישוטים; העומק, לדבריו, מגיע מהמפגש בין העץ, האבן, הטקסטיל והצבע ומהניגוד בין הקווים האדריכליים הישרים של המעטפת לצורות הרכות של הריהוט.
דלת בספרייה מובילה לסוויטת ההורים
(צילום: עודד סמדר)
ספרייה בגובה של כשישה מטרים
(צילום: עודד סמדר)
הכניסה לחדר השנה של בני הזוג
(צילום: עודד סמדר)
חדר השינה נסתר מאחורי הספרייה
אחד האלמנטים הבולטים בחלל הוא ספרייה בגובה של כשישה מטרים. בתוך הספרייה מסתתרת דלת המובילה לסוויטת ההורים, וכשהיא סגורה היא נטמעת בקומפוזיציה וכמעט נעלמת. "במקום מסדרון או דלת שמעידים על המעבר לאזור הפרטי, הכניסה לסוויטה הופכת לחלק מהספרייה המיוחדת", אומר המעצב.
גם מאחורי הדלת ממשיכה הנגרות למלא תפקיד מרכזי. בסוויטת ההורים היא משמשת להגדרת אזור השינה, האחסון ופינת העבודה האינטימית, מבלי להוסיף קירות שיקטינו ויחלקו את החלל. חדר הרחצה ממשיך את אותה תפיסה חומרית עם אבן טבעית ופורניר בעל טקסטורה מודגשת. "במקום קישוטים נוספים, העורקים באבן, מרקם העץ והמפגש ביניהם הופכים לדקורציה", אומר הורוביץ.
חדר השינה הזוגי
(צילום: עודד סמדר)
חדר רחצה רחב ידיים
(צילום: עודד סמדר)
כולל אמבטיה פרי סטנדינג
(צילום: עודד סמדר)
אמנות ככלי עיצובי
לצד החומרים, האמנות היא שחקנית מרכזית בבית. בני המשפחה הם אספנים וחובבי אמנות, ובחללים שולבו עבודות של אמנים ישראלים, ובהם מנשה קדישמן. מבחינת הורוביץ, האמנות לא נכנסה לבית לאחר שהתכנון הסתיים, אלא הייתה חלק מהחשיבה עליו מלכתחילה. "לא רצינו לתכנן קירות ואז לבדוק מה אפשר לתלות עליהם. חשבנו מראש על היחסים בין החלל, החומר והאמנות", הוא מוסיף.
המדרגות המחברות בין הקומות והאמנות הצבעונית
(צילום: עודד סמדר)
בין הקומות נמתח גרם מדרגות ייחודי
(צילום: עודד סמדר)
עוד אלמנט בולט הוא גרם המדרגות שמחבר בין שתי קומות הדופלקס. קירות עץ גבוהים עוטפים את המעבר, וביניהם שולבה עבודת אמנות צבעונית One of a Kind. "בתוך המעטפת המאופקת, הופכת היצירה הצבעונית לרגע עוצמתי שמלווה את הירידה מהקומה המשותפת אל קומת הילדים", מסביר המעצב.
הקומה התחתונה מוקדשת לשני הילדים המתבגרים, ולכל אחד מהם תוכננה סוויטה פרטית. ההפרדה בין המפלסים מעניקה להם עצמאות ופרטיות, אך השפה העיצובית לא נקטעת. אותם חומרים חוזרים גם כאן, במינונים ובפרשנויות מעט שונים, כך שכל אחד מקבל עולם משלו ועדיין נשמר החיבור הרעיוני בין הקומות.
קדישמן גם בקומת חדרי הילדים, התחתונה בדופלקס
(צילום: עודד סמדר)
חדר רחצה נוסף בבית, גם בו נעשה שימוש באותם חומרים וצבעים
(צילום: עודד סמדר)
"מבחינתי בית צריך להיות מדויק לאנשים שחיים בו", מסכם הורוביץ. "כל חלל יכול לספר משהו על מי שמשתמש בו, אבל הוא צריך להישאר חלק מסיפור אחד. כאן החומר, האמנות והנגרות הם החוט שמחבר בין הכול - מלמעלה ועד למטה".
