עשר שנים לאחר מותה של זהא חדיד, אחת האדריכליות המשפיעות ופורצות הדרך בתולדות התחום, ניצב המשרד שהקימה בפני רגע סמלי ומעורר מחלוקת. המשרד, שהפך בעשורים האחרונים לאחד הבולטים והמשפיעים בעולם, מזוהה יותר מכול עם שמה ועם השפה האדריכלית הייחודית והזורמת שפיתחה. אולם החודש הוחלט באופן סופי להסיר את שמה משם הסטודיו שהקימה, במהלך שמסמן לא רק שינוי מיתוגי, אלא גם מעלה שאלות רחבות יותר על מורשת, בעלות על יצירה והדרך שבה משרדי אדריכלות ממשיכים להתקיים ולהתפתח לאחר לכתם של מייסדיהם הכריזמטיים. האם מדובר בצעד טבעי בהתבגרותו של אחד ממשרדי האדריכלות הבולטים בעולם, או בסיומו של עידן?
השבוע הודיע פטריק שומאכר, שותפה הוותיק של חדיד, המנהל את המשרד מאז מותה, כי הסטודיו ישנה את שמו ל־ZHA. בפוסט שפרסם באינסטגרם תיאר את המהלך כ"אבולוציה טבעית של המותג" והכריז על הקמתה של החברה החדשה: ZHA Architects: Global Architecture Studio. שומאכר הסביר כי ההחלטה התקבלה על רקע השינוי שעבר המשרד בעשור האחרון, מאז מותה הפתאומי של חדיד בשנת 2016: "עשר שנים לאחר מותה של זהא, אנו מרגישים שזו התפתחות מותג טבעית מאוד, לעבור לזהות קולקטיבית יותר". לדבריו, רבים מהפרויקטים שעליהם עבדה חדיד באופן אישי מתקרבים לסיומם, בעוד שהמשרד ממשיך לקדם עשרות פרויקטים חדשים ברחבי העולם, שאינם פרי תכנונה. "אנחנו אוהבים את זהא ועבדנו איתה במשך עשרות שנים, אך היא כבר אינה איתנו – אלא רק ברוחה", כתב וסיכם: "כעת אנחנו יוצאים לדרך חדשה עם פרויקטים חדשים".
מרכז היידר אלייב, באקו
(צילום: Halit Sadik, shutterstock)
הבנק המרכזי בבגדד, עיראק
(הדמיה: Zaha Hadid Architects)
המחלוקת: תשלום תמלוגים
שומאכר, שמלווה את המשרד מאז סוף שנות ה־80 והיה שותפה הקרוב ביותר של חדיד במשך עשרות שנים, נחשב לאחת הדמויות המשפיעות כיום בעולם האדריכלות. הוא מזוהה עם פיתוח וקידום "אדריכלות פרמטרית" (Parametric architecture) – גישה תכנונית הנגזרת מהאדריכלות הדיגיטלית ומשתמשת באלגוריתמים, בטכנולוגיות בינה מלאכותית ובכלים חישוביים מתקדמים ליצירת צורות מורכבות, דינמיות ואמורפיות, שלעתים אף מגיבות לתנועת המשתמשים ולתנאי הסביבה. עם זאת, שומאכר ספג לא פעם ביקורת מצד אדריכלים ואנשי אקדמיה הטוענים כי חזונו האדריכלי מעדיף מורכבות צורנית וטכנולוגית על פני היבטים חברתיים, כלכליים וסביבתיים. גם עמדותיו הציבוריות השנויות במחלוקת בנושאים כמו הפרטת המרחב הציבורי וצמצום רגולציה בתחום התכנון הפכו אותו לאחת הדמויות המסקרנות והמפלגות ביותר בענף./ההכרזה על שינוי השם מגיעה לאחר מאבק משפטי ממושך בין המשרד ובין קרן זהא חדיד סביב הזכויות לשימוש בשמה של האדריכלית. בפברואר האחרון ביטל בית המשפט לערעורים בבריטניה את פסק הדין שניתן בשנת 2024, שדרש מהמשרד להמשיך לפעול תחת שמה של חדיד ולשלם לקרן תמלוגים בשיעור של שישה אחוזים מהכנסותיו השנתיות עבור השימוש בשם. פסק הדין החדש העניק לשומאכר ושותפיו אפשרות לנהל משא ומתן מחודש על תנאי הסכם הרישוי - או לחלופין לוותר על השימוש בשם לחלוטין. השבוע, כאמור, בחר המשרד באפשרות השנייה והודיע באופן רשמי על שינוי שמו, אך זאת מבלי להתרחק לחלוטין ממורשתה. במקביל למיתוג מחדש הושק גם אתר אינטרנט חדש, שבו נכתב כי הסכם הרישוי בין המשרד ובין קרן זהא חדיד הסתיים.
הפתרון: שם שמתכתב עם הקודם
יש לציין כי אף שהשם החדש אינו כולל עוד את שמה המלא של זהא חדיד, השינוי עצמו אינו דרמטי. ראשי התיבות ZHA, ששימשו במשך שנים כקיצור המקובל של שם המשרד – Zaha Hadid Architects – נשמרו גם לאחר המיתוג מחדש. למעשה, מדובר במהלך סמלי יותר מאשר בניתוק מוחלט מהמורשת של חדיד: שמה אמנם נעלם מהכותרת הרשמית, אך נוכחותה ממשיכה להתקיים באמצעות ראשי התיבות המזוהים עמה ועם השפה האדריכלית הייחודית שפיתחה. הבחירה לשמר את הקיצור המוכר מאפשרת למשרד לשמור על ההון המותגי וההכרה הבינלאומית שצבר לאורך עשרות שנים, ובו בזמן להציג את עצמו כזהות קולקטיבית ועצמאית, שאינה נשענת עוד באופן בלעדי על דמותה של מייסדתו.
האיצטדיון המקורה אל ז'אנוב בתכנונה של חדיד
(צילום: ShutterStock)
פרויקטים שהושלמו לאחר מותה
חדיד, שנולדה בבגדד למשפחה עראקית, נחשבת עד היום לאחת האדריכליות החשובות והמשפיעות בהיסטוריה. הקו האדריכלי יוצא הדופן שלה, המאופיין בצורות אמורפיות ובקווים מעוקלים ואף עתידניים, הקנה לה את הכינוי "מלכת הקו הזורם" (the Queen of the Curve). המורשת האדריכלית העשירה שהותירה כוללת הכרה בינלאומית וכמה מהפרסים החשובים ביותר בעולם האדריכלות. בשנת 2004 הוכרזה כאישה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר היוקרתי (המכונה "הנובל של עולם האדריכלות"), שמאז היווסדו בשנת 1979 הוענק לגברים בלבד. שנה לאחר מכן, זכתה חדיד במדליית זהב מאגודת האדריכלים הבריטית (RIBA) הנחשבת לאחד הפרסים החשובים בעולם האדריכלות.
חדיד הובילה מהפכה בחשיבה האדריכלית השמרנית והמודרניסטית, והשפעתה על התחום היא עצומה. היא מתחה את גבולות האדריכלות ממבנים מרובעים בעלי זוויות ישרות לצורות ייחודיות וחדשניות, שקשה היה להאמין שניתן יהיה לתרגם למציאות. מבניה מזוהים עם האדריכלות הדיגיטלית ועם הסגנון הדה־קונסטרוקטיביסטי (סגנון אדריכלי המייצר מניפולציות בצורה ובחלל ומתאפיין בשבירת הצורות המסורתיות וביצירת מבנים שנראים כאילו הם מתפרקים או מתפוררים), תוך ניצול מקסימלי של הטכנולוגיות העכשוויות. באמצעות הגישה הזו, היא שאפה ליצור בבנייניה חוויית חלל חדשנית ומקורית, בשילוב אסתטיקה עתידנית־חללית מרהיבה. גם עשור לאחר מותה, השפה האדריכלית שפיתחה ממשיכה לעצב את פעילות המשרד ואת הפרויקטים שהוא מקדם ברחבי העולם.
רבים מהפרויקטים המזוהים ביותר עם חדיד הושלמו דווקא בעשור האחרון, לאחר מותה, רבים מהם במדינות שאינן מערביות, וכיום המשרד שהקימה לוקח חלק בבנייה של עשרות פרויקטים בכל רחבי העולם. בין הפרויקטים החשובים של המשרד אפשר למנות את הבנק המרכזי של עראק, בית האופרה בגואנגג'ואו שבסין, מרכז היידר אלייב לאמנות בבאקו, מוזיאון MAXXI לאמנות עכשווית ברומא ואצטדיון אל־ג'נוב בקטאר. לא פעם הופנתה ביקורת כלפי המשרד של חדיד בשל העלויות האסטרונומיות לבניית הפרויקטים שהוא מתכנן, הדורשים טכנולוגיות מורכבות ושימוש בחומרים יקרים.
ייתכן שההחלטה להסיר את שמה של חדיד אינה מסמנת את סוף מורשתה, אלא דווקא את הפיכתה למותג גלובלי. השאלה כבר אינה אם יצירתה תמשיך להשפיע – השפעתה על האדריכלות העכשווית מובטחת – אלא מי רשאי לעצב את משמעותה ולהפיק ממנה ערך כלכלי, תרבותי וסמלי. המאבק סביב שמה חושף את המתח הגובר בין האדריכל כיוצר בעל חזון אישי ובין משרד האדריכלים כתאגיד בינלאומי. בעידן שבו משרדי אדריכלות פועלים יותר ויותר כמו מותגי־על, המקרה של חדיד מעלה שאלה רחבה יותר: האם אדריכלות עדיין נשענת על חזונם של יוצרים יחידים, או שהפכה למוצר שמתקיים מעבר לאדם שעמד מאחוריו?
