ביתו של האדריכל עדי כלב בכפר הנגיד הוא בבחינת הצהרה עיצובית שמשלבת בחן בין עבר, הווה ועתיד. במקום שבו עמדו שני לולי תרנגולות ישנים הוא בחר לתכנן את ביתו, תוך שהוא שואב השראה מזיכרונות ילדותו, לצד טכניקות בנייה מודרניות שלמד מעבר לים. התוצאה היא בית מודרני בשטח של 160 מ"ר עם נגיעות חמימות בדמות תקרת עץ משופעת וגג במראה מרחף.
כלב חלם להיות אדריכל מילדות אך העניין נדחה בכמה שנים טובות. "רגע לפני שנרשמתי ללימודי אדריכלות שוחחתי עם כמה אדריכלים, ובהם גם בת דודתי, אדריכלית ותיקה, והם ייעצו לי לא להיכנס לתחום", הוא נזכר. "כמעט כולם הדגישו שמדובר במקצוע קשה ובעבודה סיזיפית וממש לא זוהרת". במקום אדריכלות נרשם כלב ללימודי תקשורת, והחל לעבוד במשרדי יחסי ציבור. אבל לאחר שנתיים, בגיל 28, הבין שלמרות הסיפוק המיידי שקיבל מפרסום כתבות והודעות לעיתונות, החלום עדיין בוער בו, ונרשם כסטודנט האדריכלות המבוגר ביותר בשנתון שלו בטכניון. "מצחיק לחשוב היום ש־28 זה מבוגר, אבל זה דחף אותי להתקדם מהר מאחרים, והתחלתי לעבוד במשרדי אדריכלות כבר מהשנה השנייה ללימודים", הוא אומר.
כיום כלב, רווק בן 47, הוא חלק מהצוות במשרד האדריכלים בר אוריין, ובמסגרת עבודתו נדרש לא פעם לראיין עובדים חדשים.
בית מודרני בשטח של 160 מ"ר עם נגיעות חמימות
(צילום: עמית האס)
בנה חלק מהריהוט במו ידיו
כלב מעיד כי האהבה לעיצוב ולאדריכלות מגיעה אצלו ממקום עמוק ואינטואיטיבי. "בבסיס יש לי נטייה לסגנון מודרני ולקווים נקיים, אני כמובן מושפע מאדריכלות עכשווית ומדברים שאני רואה, אבל בסוף זה חייב לבוא ממקום אחר, אותנטי יותר", הוא מדגיש. "גם תהליך התכנון שלי הוא לא משהו ליניארי. במיוחד בהתחלה, אני מוצא שצריך להשאיר הרבה מקום לכל הרעיונות שעולים ולהקשיב לאינטואיציה עד שהכול מתגבש למשהו אחד ומתחיל לקבל צורה. בתוך התהליך אני נזהר שלא להכניס כל מיני רעיונות עיצוביים או דברים שאולי ראיתי והתאהבתי בהם בפרויקטים אחרים".
גם יכולתו להפיק פריטי ריהוט בעצמו התבררה כחיונית לעיסוקו. "אחת מהסיבות שבגללן בחרתי בתחום הזה היא האהבה שלי לעבודת כפיים", הוא מודה. "אבא שלי הוא נגר חובב, ובגלל שהיו לנו הרבה כלים ומכונות בבית, למדתי לבנות בעצמי את הריהוט. התרגלנו לבנות את הכול לבד, לפני שאנחנו רצים לקנות, ובשונה מאבא שלי, שהוא אדם פרקטי, אני גם לקחתי את הדברים לשלב הבא, ועיצבתי תמיד משהו משלי".
כך גם לפני עשר שנים, כשבחר לעזוב את הדירה במרכז ולבנות את ביתו, שבו הוא מתגורר ביחד עם כלבו ג'ים, בנחלה של הוריו במושב. "היו שם סככות ושני לולי תרנגולות שלא היו בשימוש, ובדיעבד הם היו ההשראה לעיצוב", הוא מציין.
איך בדיעבד?
"העיצוב לא הגיע ישירות משם, אבל בעיניי מה שמעניין במקצוע הזה, הוא שכשמנסים להוציא משהו חדש, לפעמים מגלים שהוא התערבב עם רעיון או תמונה בראש. לקח לי ארבע שנים לתכנן את הבית, ואמנם היה לי לייאאוט בראש וידעתי איך ייראה בית החלומות שלי, אבל בדיעבד הרעיון לטפל בגג המבנה הוביל את התכנון. הסככה של לול תרנגולות מבוססת על עיקרון של שני גגות משופעים שמנותקים ביניהם, לטובת אוורור ושחרור של אוויר חם. הצורניות הזו היוותה את ההשראה לתכנון המבנה החדש, שבו נשמר הניתוק בין הגגות באמצעות חלונות בפתיחה חשמלית וגם האפשרות להוציא אוויר חם ולתרום לסירקולציה של אוויר. דבר נוסף - השילוב של שני גגות, האחד גבוה והשני נמוך יותר - השתלב גם עם תכנון ועיצוב חללי הפנים: מתחת לגג הגבוה תוכנן החלל שבו הסלון, פינת האוכל והמטבח, ומתחת לגג הנמוך מיקמתי שלושה חדרי שינה וחדרי שירות, שהם אינטימיים יותר בפרופורציות שלהם".
להכניס הביתה כיף
את הדגש בעיצוב נתן האדריכל לתחושת הכיף שרצה לבסס בחלל, מעבר לפרקטיות. "מבחינתי זה לא היה רק להכניס כמה קירות וכמה חלונות שצריך, אלא להרגיש את האוויר, את המרחב וליצור קשר חזק אל החוץ, כזה שלא מופרד בהרבה אלומיניום, אלא בעזרת כמה שיותר זכוכית", מציין כלב. "גם המחשבה ליצור מרפסת רחבה של 80 מ"ר לא הייתה הכרחית עבורי, אבל כן עבור תחושת החופש הרצויה, במיוחד כשנכנסים פנימה אל הבית ורואים אותה בנוף. זו תחושה שאי־אפשר לתאר במילים, אבל היא עושה כל כך טוב, במיוחד אחרי יום עבודה קשוח".
כלב בחר בשיטת הבנייה הקלה שבבסיסה שלד פלדה. "במהלך הלימודים, במסגרת פרויקט חילופי סטודנטים, יצא לי ללמוד סמסטר אחד בקנדה, שם נחשפתי לבנייה קלה, שבה נבנה שלד מעץ ושאר אלמנטים מורכבים, ששונים לגמרי מאלו שנהוגים אצלנו", מסביר האדריכל.
למה דווקא בנייה קלה?
"העדפתי לבחור באופציה טובה יותר מאשר הבנייה הכפרית המסורתית, כמו שיש אצל ההורים שלי, לדוגמה, שאצלם הבית משנות ה־70 מורכב מבטון ומבלוקים, ולאו דווקא מתאים לאקלים הישראלי. גם הרעיון שלי לתכנן גג בלתי מורגש, כמעט ללא עובי, שכאילו ירחף באוויר, בשונה מגגות הרעפים שנהוגים בארץ, הוביל אותי לטכניקת הבנייה הקלה. זה רעיון שלא היה אהוד על הקונסטרוקטור כמובן, אבל הצעתי שתי חלופות: אחת של שלד בטון משולב בפלדה והשנייה עם שלד מלא מפלדה קלה בשילוב פלדה כבדה. האחרונה פתרה לנו את שני האתגרים. בבנייה בפלדה, בגלל שהתקרה קלה והכול הרבה יותר קל, כל קיר הוא קונסטרוקטיבי, ולכן מתאפשר ליצור מפתחים גדולים מאוד, בלי עמודי תמך".
איך זה מגיע בפועל ומהם היתרונות?
"השתמשתי בפרופילים דקי דופן מפלדה של חברת מייטק, בעובי של מילימטר־שניים בלבד, בעיקרון שדי דומה לבניית שלד מעץ. במקרה הנוכחי שלד הפלדה מיוצר מראש, ומגיע לאתר בדמות חלקי קירות שכוללים כבר את כל הפתחים לחלונות והדלתות, פתחים לתריסי מיזוג, פתחי שירות למערכות ועוד. היתרון העצום בבניית שלד כזה הוא הגמישות שלו ברעידות אדמה והאפשרות שלו לקבל תנודות ורעידות, מבלי להיסדק או להתמוטט. יתרון משמעותי נוסף הוא שהשלד לא מלא בבלוקים או בבטון, אלא מכניסים לתוכו המון חומר בידוד, דבר שמורגש בעיקר בצורה תרמית, במיוחד בחורף, כשמחממים את הבית – שאז החום נשמר הרבה יותר זמן".
גג עם אופי
גם בקירות החוץ ובגג בחר האדריכל "לטפל" בדרך לא קונבנציונלית. אלה חופו בלוחות עץ מעובדים ועמידים בתנאי מזג אוויר קשים. "השתמשתי במוצר אוסטרלי בשם weathertex, שמיובא לארץ על ידי 'עץ ועצה' ושמורכב משבבים גרוסים של שני סוגי עצים אוסטרליים קשים שמעורבבים עם וקס", מסביר כלב. "כהקדמה לחיפוי הוכנה קונסטרוקציית עץ על גבי הקירות וגג הבית, באופן שמאפשר את מרווח האוויר הנוסף". לדבריו, החיפוי המיוחד לא יועד במקור עבור גגות של מבנים: "למיטב ידיעתי הוא לא בוצע על גג מעולם, ומבחינתי זה הצריך מחשבה יצירתית, כדי להגיע לתוצאה של גג מנותק, עם מרווח אוויר שמשפר את הבידוד התרמי, יוצר הגנה על שכבות האיטום ואפילו מסתיר יפה את המרזבים, למראה נקי".
כחלק מהתכנון בחר האדריכל לעבות חלק מקירות הבית לעובי מקסימלי של 80 ס"מ, לטובת הצללה אפקטיבית וטבעית לחלונות ובנוסף, גם עבור הטמעה נקייה של יחידות מיזוג האוויר, תעלות הניקוז למי הגשמים, ארגזי תריס, נישות אחסון, ספריות ואפילו אדניות לצמחייה, תוך שמירה על מראה נקי ומינימליסטי כלפי חוץ. "האדניות האלה הן השראה מאחד הטיולים שעשיתי באזור מון־בלאן", נזכר כלב. "היו שם הרבה אדניות פרחים שנתלו על מרפסות הבתים, וזה נצרב לי בזיכרון. חיפשתי דרך לשלב אותן כחלק מהבית, ולא כאלמנט נפרד שתולים על הקיר או על המעקה, והצלחתי בסופו של דבר להטמיע אותן בתוך הקיר העבה שתוחם את אזור הישיבה על הדק. חוץ מהממ"ד, זה הקיר היחיד בבית שעשוי מבטון, ובעובי של 80 ס"מ. אגב, בשתי האדניות גדל עכשיו גרניום".
מדוע נבחרו זוויות עבור המבנה?
"זה נעשה כחלק מהתכנון של הבית והחל מהרעיון של הגגות המשופעים, שהשפיע גם על הקירות, שחלקם תוכננו בצורה אלכסונית. זה נעשה מתוך מחשבה על תכנון נכון של הפתחים, כיווני הרוח וההצללות. החלל המרכזי, למשל, פונה דרומה, והגג שממשיך ומרחף מעבר למבנה מספק בעצם את ההצללה עבור הוויטרינות הגדולות ואזור הישיבה. הקונטור של הגג באזור הזה נקבע על בסיס ניתוח ההצללות בקיץ לעומת החורף, כך שבקיץ הוויטרינות ואזור הישיבה מוצללים לחלוטין, בעוד שבחורף השמש הנמוכה נכנסת פנימה, עד ארבעה מטרים לתוך הסלון. הגיאומטריה הזו יצרה זוויות ומפגשים רבים, שהם לא ה־90 מעלות שקבלנים בארץ מורגלים לעבוד איתם. משום כך, כל תיאום השלד מול מייטק התבצע בתוכנות תלת־ממד, דבר שמנע טעויות ואיפשר לי לייצר את הקירות בגיאומטריה הנכונה, כולל פרטי חיבור שלד ייחודיים למפגשים הזוויתיים הרבים בין הקירות והתקרות. לשמחתי, זה הצליח מעבר למצופה, ובסיום הקמת השלד הגיעו עשרה אנשים מהחברה להתרשם מהתוצאה. כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי שזה היה הבית הכי מורכב שנעשה בארץ בשיטה הזו".
אגפים נפרדים ופטיו ירוק במרכז
ביתו של כלב תוכנן כשני אגפים, דבר שניכר עוד לפני הכניסה, כיוון שלכל אחד מהאגפים הוקצה גג משלו. ביניהם מפריד פטיו טובל בירק עם קיר מחופה בסרגלי עץ מבמבוק ושתי מדרגות רחבות מחופות בטרצו, שמובילות לדלת הכניסה.
הכניסה מובילה למבואה שממנה נחשף החלל המרכזי שנהנה מתקרה גבוהה שמתנשאת לגובה של 4.5 מטרים. המבט הראשון מוביל אל הסלון, שכמו ממשיך החוצה, אל משטח הדק הצמוד ואל הגינה עם עצי הפרי. אלה מהווים מעין תמונת מראה לחלל המרכזי ויוצרים תחושת מרחב. חדר המגורים עוצב בצורה נינוחה, עם ספה פינתית בהירה, שולחן זכוכית וספריית פלדה קבועה בתוך נישה בקיר. הגוונים ששולטים בחללי הבית מלווים אותם באחידות: גוני לבן, אפור ודגשים בשחור ושפע של חמימות באדיבות תקרת העץ. גוני הפנים נבחרו בהלימה לגוני החוץ, ושם נצבע חיפוי העץ באפור בהיר, למעט קיר החזית האחורית שנצבע בשליכט לבן וקיר החזית הקדמית בחיפוי במבוק. "עם תחילת הבנייה חיפשתי קבלן שיבצע את עבודת חיפוי קירות החוץ בפלטות העץ, ופניתי לקבלנים שיש להם ניסיון עם המוצר הזה, אבל לא הצלחתי למצוא מישהו מתאים", מציין האדריכל. "בינתיים, השלד כבר הושלם, אז החלטתי לבצע דוגמה אחת באחת מפינות הבית, ומצאתי את עצמי ממשיך עד הסוף, ביחד עם אבא שלי, שהגיע לתת יד. משם גם עברנו לדק ולפרגולות. עד היום זה גורם לי לסיפוק רב, לדעת שעשיתי את זה במו ידיי".
הבחירה הלא שגרתית של העץ עבור התקרה מסייעת להדגיש את שיפועי הגגות. "בעצם יצרתי כאן מראה הפוך מהרגיל: במקום לעשות פרקט עץ על הרצפה, הוא מככב על התקרה", אומר כלב. "העדפתי לחפות את הרצפה באריחי טרצו בגוון אפור בהיר ונקי, ואת התקרה בעץ, לטובת אחידות החלל. באופן כזה פרגולות העץ שבחוץ משתלבות עם התקרה בצורה מושלמת וכך הפנים והחוץ הופכים אחד".
משמאל לסלון ממוקמת פינת האוכל, עם נגיעות בגוון חרדל, באופן שמוסיף לתחושת החמימות, ומתחתיה פרוס שטיח בקווים גיאומטריים, שתוחם אותו באלגנטיות. משני צידי הקיר הסמוך לפינת האוכל נקבעו נישות, ובהן מדפי עץ שהפכו אותן לספריות. במרכזן יצירת קנבס לא ממוסגרת, עבודתה של האמנית לילך שרג, אחותו של האדריכל, שגם סיפקה שתי יצירות נוספות לחללי הבית: האחת בסלון והשנייה בחדר השינה. המטבח, שממוקם במקביל לכניסה, מוסתר, ובו ארונות לבנים שנדמים כחלק מהקיר.
מסדרון קצר מוביל לשירותי האורחים ולחדרי השינה - ומשמש מעין חלל ביניים שממנו עוברים בהדרגה מהגובה הרם של החלל המשותף אל המידות האינטימיות יותר של החדרים. בקצה המסדרון תוכננה מבואה שמובילה לחדר רחצה כללי, חדר עבודה וחדר שינה, שמשמש גם כממ"ד, ואל סוויטת השינה הראשית שצופה לגינה ובה חדר רחצה אינטימי.
"האגף של חדרי השינה תוכנן באופן יותר יעיל ופרקטי, עם מסדרון קצר ומבואה אחת משותפת לחדרים, כדי להימנע מבזבוז של שטח", מסביר האדריכל. "באופן כזה יכולתי לנצל ולייעד את השטח המקסימלי עבור החלל הציבורי".