במשך כשלושה שבועות וחצי הפכה מדריד לתחנה מרכזית בסיבוב ההופעות העולמי של שאקירה, הזמרת הקולומביאנית ואחת הכוכבות הגדולות בעולם. במקום להופיע באצטדיון שכבר קיים, הוקם לצורך סדרת ההופעות מתחם זמני (רזידנס), שכונה "אצטדיון שאקירה" ותוכנן להכיל עד כ־50 אלף צופים בכל מופע. הפארק נפתח רשמית ב-23 בספטמבר, והופעתה האחרונה של שאקירה התקיימה בו אתמול, 12 באוקטובר. היום המתחם ייסגר, לאחר כ-20 ימי פעילות שבמהלכם נערכו בו 13 הופעות של שאקירה. בכלי התקשורת הקפידו לא לפרסם את העלות, אך אפשר לשער שהיא גבוהה משמעותית מלשכור אצטדיון קיים על שלל מתקניו (שירותים, מסעדות, חנויות ועוד).
אולם הפרויקט נועד להיות הרבה יותר מזירת הופעות: הוא תוכנן על ידי אחד ממשרדי האדריכלים הבולטים בעולם והפך למרחב תרבותי רחב היקף ששילב מוזיקה, אמנות, טבע וקולינריה. בעידן שבו חוויית ההופעה חרגה מהבמה ומהמוזיקה עצמה, גם האדריכלות הפכה לחלק בלתי נפרד מהמופע. האם הפרויקט של שאקירה סימן את תחילתו של עידן חדש, שבו אדריכלים ואמנים משתפים פעולה כדי ליצור לא רק מופעים מוזיקליים, אלא עולמות שלמים סביבם?
השאלה הזאת קיבלה ביטוי מוחשי בדמות "פארק מקונדו" (Macondo Park), מתחם תרבותי שהוקם סביב אצטדיון ההופעות הזמני ברובע וילאוורדה שבדרום מדריד, והשתרע על פני כ־185 אלף מ"ר. השם מבוסס על מקונדו, העיירה הבדיונית שיצר הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס ברומן "מאה שנים של בדידות". הבחירה בשם לא הייתה מקרית: בדומה לעיירה הספרותית, שהפכה במרוצת השנים לסמל של עולם עשיר בדמויות, בסיפורים ובמפגשים אנושיים, גם המתחם ביקש להציע למבקרים מציאות חלופית - מרחב שבו מוזיקה, אמנות, קולינריה, אופנה ואנשים השתלבו ויצרו חוויה החורגת מגבולותיו של מופע מוזיקלי. כך הפך אתר שנועד לארח סדרת הופעות לניסיון ליצור עיר זמנית, שבה הקהל לא רק הגיע לצפות באמנית על הבמה, אלא גם לשוטט, להיפגש ולהיות חשוף למגוון ביטויים תרבותיים וגם להצטלם, לאכול, לקנות ולהיכנס לעולם הדימויים של שאקירה. ההשראה הספרותית העניקה לפרויקט רובד נוסף: לא רק תכנון של מתחם אירועים, אלא יצירה של עולם תוכן שלם סביב המוזיקה.
במהלך הקמות פארק ההופעות בדרום מדריד
(צילום: Hugo Ortuno/ZUMA Press Wire)
מאות העצים שניטעו יישארו, הדשא הסינטטי וכל המבנים - יפורקו החל מהיום
(צילום: Hugo Ortuno/ZUMA Press Wire)
ניטעו 500 עצים טרופיים
מאחורי הרעיון עומד ביארקה אינגלס (Bjarke Ingels), מייסד משרד האדריכלים הדני BIG ואחד האדריכלים הבולטים בזירה הבינלאומית. אינגלס נודע בגישה חדשנית ולא שגרתית, שביקשה לשלב בין רעיונות אדריכליים שאפתניים ובין פתרונות מעשיים, ולעתים גם לטשטש את הגבולות בין מבנים, נוף ומרחב ציבורי. בעבודותיו שולבו לא פעם חדשנות צורנית, חשיבה סביבתית והתייחסות לאופן שבו אנשים משתמשים במרחב וחווים אותו. גם בפרויקט במדריד באה הגישה הזאת לידי ביטוי: במקום להסתפק בתכנון מתקן שיארח את הופעותיה של שאקירה, BIG ביקש ליצור סביבה חוויה שלמה, שבה האדריכלות, הטבע והפעילויות השונות הפכו לחלק מחוויית הביקור.
התכנון האדריכלי התבסס על רחבה מרכזית שסביבה מוקמו יותר משמונה ביתנים נושאיים, שהתחברו באמצעות מסלולים צבעוניים ואפשרו למבקרים להתמצא בין אזורי המתחם. התוכנית שילבה תחומים תרבותיים מגוונים, ובהם מוזיקה, מחול, אמנות, קולינריה, ספרות, קולנוע ואופנה. המבקרים יכלו לנוע בין הפעילויות השונות, המאופיינות בצבעים בוהקים שונים, ולחוות את האתר כמכלול, במקום להגיע רק לקראת ההופעה ולעזוב מיד אחריה. גם הנוף מילא תפקיד מרכזי בתכנון: יותר מ־500 עצים טרופיים וים־תיכוניים פוזרו ברחבי הפארק, ויצרו אזורים מוצלים, נקודות מפגש וחללי שהייה לאורך המסלולים ובסביבת הביתנים. השילוב בין מבנים, צמחייה והמרחבים הפך את המתחם לתפאורה פעילה.
שאקירה בהופעה במדריד, שם הפארק הוא מחווה לסופר הקולומביאני
(צילום: JUAN MABROMATA / AFP)
ברוכים הבאים לעולמה של שאקירה
(צילום: REUTERS/Susana Vera)
גם שיטת הבנייה שיקפה את הצורך להקים את הפרויקט – ולפרק אותו - תוך זמן קצר. המבנים הוקמו תוך כעשרה ימים בלבד ובשימוש במבנים קלים המכוסים ביריעות בד, במערכות פיגומים מודולריות וברכיבים שנועדו לשימוש חוזר. הגישה התבססה על שיטות בנייה המקובלות בהפקות של אירועים רחבי היקף, ושילבה מערכת מבנית אחידה עם יריעות בתצורות ובעיבודים שונים, שהותאמו לביתנים ולמוקדי הפעילות בפארק. כך נוצרה מסגרת אדריכלית זמנית שאפשרה לארח מגוון פעילויות תרבותיות ולהתאים את המתחם ללוח הזמנים המצומצם של משך ההופעות. במקום להסתמך על מבנים קבועים, הפרויקט הציע מודל של אדריכלות ארעית, שבו תכנון מודולרי, גמישות ושימוש חוזר ברכיבים אפשרו ליצור מרחב מורכב תוך זמן קצר.
פארק ההופעות בתכנונו של ביארקה אינגלס במבט על
(צילום: Hugo Ortuno/ZUMA Press Wire)
כ־185 אלף מ"ר של אצטדיון זמני, ביתנים ואזורי בילוי ומפגש למעריצים
(צילום: Hugo Ortuno/ZUMA Press Wire)
32 אלף מ"ר של דשא סינתטי
היקף הפרויקט התבטא גם בכמויות החומרים שנדרשו להקמתו. לפי דיווח בעיתון הספרדי "אל פאיס", בבניית המתחם נעשה שימוש בכ־90 אלף מ"ר של יריעות בד ובכ־32 אלף מ"ר של דשא סינתטי. חברת ההפקה Live Nation הייתה אחראית למציאת שימוש נוסף בחומרים לאחר פירוק המתחם, ובזמן פרסום הדיווח נבחנה האפשרות לתרום את הדשא הסינתטי לבתי ספר מקומיים. הנתונים המחישו את אחד האתגרים המרכזיים של אדריכלות זמנית בקנה מידה כזה: לא רק כיצד ניתן להקים מתחם מורכב במהירות, אלא גם כיצד אפשר להבטיח שהחומרים שמהם הוא עשוי ימשיכו לשמש לאחר סיום האירוע.
בתכנון הושם דגש גם על צמצום הפסולת ועל השימוש בחומרים לאחר תום האירוע. ההתייחסות לשלב הפירוק ולחייהם של הרכיבים לאחר השימוש שולבה כבר מראשית התכנון. על פי התוכנית של BIG, עם סיום סדרת ההופעות היו אמורים המבנים הזמניים ואלמנטי הנוף לעבור לפרויקטים אחרים ולא להיזרק לאשפה. עם זאת, יותר מ־500 העצים שהוצבו באתר נועדו להישאר במקום. כך, התכנון לא התמקד רק בהקמת מתחם תרבותי בפרק זמן קצר, אלא גם במה שיישאר ממנו לאחר שהקהל יעזוב. במובן הזה, הזמניות לא הייתה רק אילוץ תכנוני, אלא עיקרון שהנחה את הפרויקט כולו.
13 הופעות של שאקירה ב-20 ימים. פארק מקונדו, מדריד
(צילום: REUTERSS / Susana Vera)
צבעים עזים וקשתות קידמו את פני המעריצים
(צילום: Virgilio Diaz, shutterstock)
נהנים להיפגש, לבלות ולהצטלם לפני ואחרי ההופעה
(צילום: REUTERSS / Susana Vera)
משקף את המגוון של התרבות הלטינו־אמריקאית
(צילום: REUTERSS / Susana Vera)
תרבות לטינו־אמריקאית במדריד
"נוף של מוזיקה, אמנות, גסטרונומיה, ספרות ואופנה, המשקף את המגוון של התרבות הלטינו־אמריקאית", כך תיאר אינגלס את הרעיון שמאחורי פארק מקונדו. תפיסת התכנון ביקשה לבטא את התרבות הלטינית כמפגש בין אירופה, אמריקה ואפריקה, באמצעות ביתנים נושאיים, רחבות, מסלולים וצמחייה. במקום להסתפק בתכנון תשתית שתשרת את המופע, ביקש אינגלס ליצור מרחב שבו האדריכלות והתרבות הפכו לחלק בלתי נפרד מחוויית המוזיקה. כך הפך פארק מקונדו לניסיון ליצור עיר תרבותית זמנית סביב כוכבת אחת, והעלה שאלה רחבה יותר על עתידם של אירועי המוזיקה הגדולים: האם האדריכלות תמשיך למלא תפקיד של תפאורה, או תהפוך לשותפה מרכזית בעיצוב החוויה כולה?
