מאחורי חזיתות הבניין ברחוב הירקון 70 בתל אביב עתיד להתגלות מחדש סיפורה של העיר כולה. הבניין, אחד המיוחדים באסכולת "העיר הלבנה", ייחשף לראשונה באירוע "בתים מבפנים" לאחר שעבר תהליך שימור ותכנון מוקפד. חשיבותו של המבנה לא נובעת רק ממעמדו של האדריכל זאב רכטר שתכנן אותו בשנות ה־30 על פי עקרונות הסגנון הבינלאומי (באוהאוס), אלא גם מסיפוריהם של אנשי הרוח והתרבות שגרו במבנה ופעלו ממנו. בין היתר גרו או עבדו בו מאיר אריאל, מעצבת האופנה לולה בר אבנר ו"האדריכל של המדינה", אריה שרון. "תולדותיו של הבניין שזור בקו ההיסטוריה של המדינה ושל תל אביב בפרט", נכתב בסקר המקדים שנערך לפני שימורו. במשך יומיים (7 ו־8 במאי) ייערך בכל שעה עגולה סיור מודרך בחינם ל־25 הראשונים שיגיעו, ללא צורך בהרשמה מראש.
מרפסת לרחוב הירקון – ולים
המבנה המכונה Hayarkon70 תוכנן לראשונה בשנת 1934 על ידי רכטר, שהיה מחלוצי הבנייה לפי עקרונות הסגנון הבינלאומי בעיר, הסגנון שגם הקנה לה את כינויה "העיר הלבנה". רכטר, שיתכנן מאוחר יותר גם את בית המשפט בתל אביב ואת היכל התרבות (עם חברו דב כרמי ובנו של זאב - יעקב רכטר), תכנן בניין דירות בן שלוש קומות עבור צלאל (בצלאל) דבליצקי. דבליצקי היה תעשיין ומייסד מפעל השוקולד צ.ד. (Ce.De) על פי ראשי התיבות של שמו. המפעל הוקם בשנות ה־30 ברמת גן, התפתח במשך שני עשורים ונרכש בשנות ה־50 על ידי חברת "עלית". לצידו, ברחוב הירקון 68, תכנן רכטר בניין כמעט זהה שנהרס בתחילת שנות ה־80.
24 צפייה בגלריה
ההתחלה: זאב רכטר תכנן בניין דירות בן שלוש קומות עבור צלאל (בצלאל) דבליצקי. דירה 3, Hayarkon70
(צילום: נמרוד לוי)
לאחר שנים של הזנחה, שיפוצים וחלוקות של הדירות המקוריות, הבניין צפוי להיפתח מחדש לאחר שעבר תהליך שימור, תכנון ועיצוב על ידי משרד שפר אדריכלים שהוקם על ידי מיכל שפר בשנת 2006. התהליך ארך שלוש שנים, ביוזמתם של בליליוס נדל"ן ונובה סיטי שביקשו לתכנן דירות יוקרה המיועדות להשכרה. בכל אחת משלוש קומות המגורים תוכננו שתי דירות – דירה קדמית בגודל של כ־140 מ"ר עם מרפסת הפונה מערבה לכיוון רחוב הירקון ודירה אחורית בגודל של כ־160 מ"ר, שלה מרפסת הפונה לחלקו האחורי של המגרש ומרפסת נוספת קטנה יותר לכיוון רחוב הירקון.
הבניין תוכנן בצורת האות ר', מעל במה שהפרידה אותו ממפלס הרחוב שאפיינה את מבני המגורים שתכנן רכטר. הגינה, שהפכה עם השנים למגרש חנייה פרטי, תוכננה מחדש כגינה על פי סטנדרטים המזוהים עם שנות ה־30. יש בה ריצוף אריחי בטון צבעוניים, טרצו וגינון עם צמחייה המזוהה עם אותה תקופה. "אחד השינויים הבודדים שנעשו היו בחירת טיח שונה לחזית המבנה. במקום הטיח החלק שחיפה אותו נבחר טיח מחוספס יותר המכונה 'קרצפוץ' בגלל עמידותו הגבוהה לסביבה הסמוכה לים", מסבירה שפר. "במסגרת עבודות השימור, שוחזרה קורה עליונה בגג שהוסרה בחלוף השנים, והמרפסות שנסגרו בתריסים ועבודות אלומיניום נפתחו בחזרה, כולל האדנית האופקית לאורכן, שמיועדת לשתילת עציצים".
יחד עם החזיתות ששוחזרו לאחר תהליך שימור קפדני, גם גרם המדרגות הוגדר לשימור. במהלך עבודות הביצוע התגלה קיר כפול שלא הופיע בתכנון המקורי ונבנה רק בשנת 1948 לחיזוק חדר המדרגות בזמן מלחמת העצמאות. לאחר פירוק הקיר הנוסף התגלו בחלל שבין הקירות עיתונים מאותה שנה וכרזות פרסום שמעודדת גיוס לצבא. הממצאים ההיסטוריים יוצגו בדירות המשופצות, לצד עיצוב בעץ בחיתוך cnc שונה על כל דלת, המסמל את הדייר שגר בדירה בעבר.
עיצוב פנים תואם לסלב
בניגוד למבני מגורים רבים שבהם יש דירה טיפוסית שחוזרת על עצמה ברוב הקומות, בבניין זה כל דירה זכתה לעיצוב ייחודי ושונה. "כשחשבנו על עיצוב הפנים, חשבנו על ההיסטוריה שהתרחשה במבנה ורצינו לשלב את הרקע של האנשים שגרו בו בעיצוב הדירות, כי בסופו של דבר הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העיר", מספרת שפר. "זו החלטה מאתגרת גם עבור המתכננת וגם עבור היזמים שנדרשים להזמין חומרים וריהוט ממספר רב של ספקים. דלתות הכניסה, החלוקה הפנימית של הדירות, הריצוף, פריטי הנגרות, הריהוט ואף גופי התאורה תוכננו ונבחרו בהשראת העשורים שבהם פעלו האושיות שחיו בהן".
קומת הקרקע עוצבה בהתאם לסביבתו והקשרו המקומי של הבניין, ומבטאת "פרשנות לעיצוב תל אביבי עכשווי", מוסיפה שפר. הדירות בקומה הראשונה מייצגות את שנות ה־50 של המאה ה־20, בעקבות שנות שיא פעילותה של מעצבת האופנה לולה בר אבנר שגם כונתה "המלבישה הלאומית". בר אבנר עלתה לארץ בשנת 1939 לאחר שהשלימה לימודי תפירה בפראג ופתחה מביתה בתל אביב סטודיו לאופנה עילית, שפעל עד לתחילת שנות ה־90. במהלך שנות פעילותה היא הלבישה את נשות ההנהגה וכן שחקניות שייצגו את המדינה בארץ ובחו"ל, ובהן פולה בן גוריון, רחל דיין, גולדה מאיר, לאה רבין וחנה מרון. בסוף שנות ה־50 היא אף עיצבה את מדי אל על, מדי הדווריות של דואר ישראל ואת מדי החיילות והקצינות של צה"ל.
עבור הדירה בהשראתה של לולה בר אבנר נבחרו אריחים בהירים ומטבח בצבע ורוד בהיר שבו משולבות ידיות עץ גיאומטריות בגוון כהה. את קיר ההפרדה שנעשה בעבר בין הסלון ואזור המגורים ובין המטבח בחרה לייצר האדריכלית כפריט נגרות אדום המשלב מדפים, פינות ישיבה ומראות שמזוהות עם הסיפורים על המבואה לדירה של בר אבנר, שכללה את תאי המדידה, מראות ופינות המתנה. גם לחדר הרחצה נבחרו אריחים בצבע ורוד עם דוגמאות גיאומטריות כהות בהשראת עבודת הטקסטיל שלה.
24 צפייה בגלריה
דירה 4 שבה גר בעבר צבי הרמן סגל, עיל בתנועה הרוויזיוניסטית ואחד מהחתומים על מגילת העצמאות
(צילום: נמרוד לוי)
הדירה ממול בקומה הראשונה עוצבה בהשראתו של הדייר לשעבר, צבי הרמן סגל, שהיה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית והוא אחד מהחתומים על מגילת העצמאות. סגל נולד בפולין והתגורר בעיר דנציג עד מלחמת העולם השנייה. לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון הוא סייע ליהודים לעלות לארץ עד שעלה בעצמו בשנת 1939. אך בגלל קשריו עם האצ"ל, הוא נעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטי והוגלה לסודן ואריתריאה. כששב לישראל לאחר הקמת המדינה, היה חלק ממועצת המדינה הזמנית. לאחר שפרש מפעילותו הפוליטית ייסד את חברת "ברנע בע"מ – עיר תיירות והסרטה". לאחר שהתקשה לגייס משקיעים ל"הוליווד הישראלית" באשקלון, הוא הסב את שכונת ההסרטה לשכונת מגורי יוקרה שבה נמכרו מגרשים לבנייה עצמית.
הדירה בהשראת פועלו של סגל מייצגת גם היא את שנות ה־50, אך הפעם נבחר עבורה מטבח בצבע צהוב ואריחי ריצוף עם עיטורים גיאומטריים בגוונים מונוכרומטיים. פריט הנגרות שמייצר חציצה בין הסלון ובין המטבח משלב בין עץ כהה וטקסטיל בהיר ומזכיר את הדימוי של מגילת העצמאות.
הדירות בקומה שמעל מייצגות את שנות ה־30 - שנות הקמתו של המבנה על ידי משפחת דבלינצקי. עבור הדירות בקומה זו נבחרו אריחי רצפה בשחור ולבן ומטבח בצבע ירוק עמוק עם משטחי עבודה שחורים. כחלק מעבודות התכנון אף נמצאה תמונת דיוקן של צלאל דבלינצקי, שעברה תהליך שימור וניצבת מעל פינת האוכל.
מטבח אדום, אריחים צהובים
הקומה השלישית, ששימשה תחילה למגורי המשפחה, הוסבה בשנת 1965 למשרדו של האדריכל וחתן פרס ישראל אריה שרון, שתכנן ודאג לרישוי של תוספת קומה נוספת לבניין. האטלייה של שרון פעל משתי הקומות העליונות של המבנה שברחוב הירקון עד לאמצע שנות ה־90. אחד מהפרויקטים המרכזיים והחשובים שעליהם הופקד שרון הוא "תכנון פיזי בישראל", המכונה גם "תוכנית שרון" (1951). בשנות פעילות המשרד מהבניין, שרון שיתף פעולה עם בנו אלדר בעבודתם על פרויקטים כמו בית חולים רמב"ם בחיפה, בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומוזיאון יד מרדכי.
תיק התיעוד נערך על ידי אדריכלית דנה סוקולצקי שגם עבדה במשרדו של שרון בבניין לפני שהקימה את משרדה יחד עם אדריכלית ציפי שגב. בסקר תועדו צילומים של דלת הכניסה האדומה למשרד האדריכלים, ולצידה תלויים צילומים של הפרויקטים בתכנונו של המשרד, מודל תלת־ממדי של מעונות העובדים שתכננו ופוסטר בצבעי יסוד המשלב בין דימויו המפורסם, "המודולור", של האדריכל לה קורבוזיה לדימוי של האיש הוויטרובי שיצר לאונרדו דה וינצ'י.
דירת הפנטהאוז המכונה "דירת האדריכל" ממוקמת בקומה העליונה שבעבר שימשה את משרדו של שרון ומייצגת את שנות ה־20. הפעם לא בהשראת שנות פעילותו של המשרד אלא בהשראת הפוסטר שנתלה בכניסה למשרד ובהשראת העשור של שנות לימודיו בבית הספר באוהאוס בגרמניה, שדגל וחינך לתפיסה מינימליסטית ופונקציונלית. בהתאם לכך, הצבעים המובילים בדירת הפנטהאוז הם צבעי היסוד - מטבח ונגרות בצבע אדום בוהק, ספות בצבע כחול ואריחים צהובים וכחולים בחדר הרחצה. חשוב לציין כי עיצוב הפנים החדש של הדירות אינו שחזור של זה הישן אלא פרשנות מודרנית.
24 צפייה בגלריה
לפני ההסבה לפנטהאוז יוקרתי, פעלה משתי הקומות העליונות "החללית בירקון שבעים"
(צילום: נמרוד לוי)
לפני ההסבה של משרדי שרון לפנטהאוז יוקרתי, פעלה משתי הקומות העליונות של הבניין "החללית בירקון שבעים". היה זה מרכז חברתי־תרבותי בייסודם של אשת התקשורת והפעילה החברתית רנן מוסינזון, שגם גרה לתקופה בדירתה של לולה בר יחד עם האדריכל כרם הלברכט והציירת קרן פז. המקום, שהפך למוקד לאירועי תרבות עצמאיים, כלל גם גלריה וחדרי סטודיו.
מאיר אריאל יצר פה, אילן פיבקו גדל פה
בחלקו האחורי של המגרש, בצילו של מלון מטרופוליטן, נמצא "בית השומר" שנבנה בשנת 1949 על פי תכנונו של האדריכל אריה לילינפלד. במבנה התגורר אב הבית שהיה אחראי לתחזוקת המבנה. בבית השומר התגורר המשורר והיוצר מאיר אריאל, שבלט כיוצר ישראלי בשנות ה־80 וה־90. אריאל כתב במקום את השיר "אצל ציון" שנפתח במילים "אצל ציון הירקון פינת טרומפלדור בין הדואר וקולנוע דן". מבין דיירי הבניין המפורסמים, אריאל הוא היחיד שמופיע בלוחית שהציבה עיריית תל אביב על ביתו, שהונצח גם בשירו של דוד עתיד "בסוכה של מאיר אריאל". בהשראת שנות ה־80 תוכנן ועוצב בית השומר כווילה עירונית בעלת שתי קומות – בקומה הראשונה החללים הציבוריים ובעליונה חדרי השינה. בדירה זו משולבות כעת גם תמונות מהצלמניה ותצלומים היסטוריים של אריאל בדירתו.
בין דיירי המבנה בעבר נמנה גם האדריכל אילן פיבקו. בריאיון שנערך עמו כחלק מעבודת התיעוד של המבנה, הוא תיאר כך: "הבית שבו התגוררתי מגיל שבע ועד 21 היה יוצא דופן מבחינת האווירה שהייתה בו והדיירים, והוא ללא ספק השפיע עליי ועל עיצוב אישיותי. אנחנו התגוררנו בקומה הראשונה. מולנו גר חברי שלהוריו היה בית חרושת לשוקולד ברמת גן... בקומה העליונה של הבניין התגוררו סבא (צלאל דבלינצקי) וסבתא של חברי. דירתם חלשה על 300 מ"ר ועיצובה היה מתוכנן להפליא, עם רצפת אריחים בשחור־לבן, והיה גם אמבט אר־דקו בחדר הרחצה. חלונות הדירה היו בהזזה – שכלל לא נראו במחוזותינו באותה התקופה. זה היה פרט חדשני וממש לא אופייני לישראל. בסילבסטר, יצאו מהבניין הזה אנשים עם תלבושות מרהיבות שהמחישו את הבורגנות התל אביבית... הפתח הזה לעולם ולשפע הפך להיות חלק מהחיים שלי בתקופה שהכול היה כל כך נזירי ומינימליסטי... היה במקום הזה אדריכלות מפנקת וכבר כילד יכולתי להרגיש את ההדר שלו".
מחזירים עטרה ליושנה? לא בטוח
"זו פעם ראשונה שהתאפשר לי לתכנן בצורה הוליסטית, החל מעבודות השימור והחוץ דרך הקונספט לדירות, הריהוט, הנגרות", אומרת לסיכום שפר. "זו השקעה גדולה בכל חלק מפרטי הביצוע ובפיקוח הצמוד על עבודות הבנייה, במיוחד בשנים המאתגרות שעברו עלינו". היום, עבודת התכנון נמשכת עם הוספת מעלית שתאפשר גישה נוספת לדירות מהחזית הצידית ושיפוץ המקלט הקיים בקומת המרתף והתאמתו לתקן המעודכן כדי להימנע מתוספות בינוי במגרש.
תוספת המיגון היא דוגמה אחת לביקורת שעלתה כעת שוב כלפי נושא השימור שלא מאפשר את מיגון המבנים שבמסגרתו מפאת חשיבותה של היצירה והחזית כפי שתוכננה. עם זאת, המבנה מעלה סוגיה נוספת באשר לאופי המבנה ולשימוש הפרטי בו, למרות ערכו החברתי והתרבותי. נראה כי דירות מפוארות בגודל של כ־150 מ"ר בלב העיר לא עונות על ההמלצה העיקרית שעולה מתיק התיעוד: "להחזיר עטרה ליושנה - מבנה זה היה בעבר בניין שמשלב מגורים ואנשי תרבות, שהתגוררו בו או פעלו בו. נכון להיום (יולי 2018), קואופרטיב תרבות ואמנות 'חללית' ממשיך את המסורת של אירועי תרבות בבניין, לצד מגורים. יש לשמר את המסורת ולעודד את הפעילות התרבותית בבניין מיוחד זה".
הזדמנות נדירה להציץ לבתים של אחרים
"אנחנו ממש מתרגשים לפתוח את הירקון 70 במסגרת 'בתים מבפנים'", אומרת אביבה לוינסון, המייסדת והמנהלת של המיזם הבינלאומי שהגיע לארץ לפני שני עשורים. "זה אחד מבנייני המגורים המיוחדים שנפתחו ב'בתים מבפנים' אי פעם, וקשה להפריז בערך שלו. זה בניין שמספר את הסיפור של השנים הראשונות של תל אביב, הפיגורות שפעלו בה בתחומים שונים, האדריכלים, אנשי העסקים ואושיות התרבות של אז, ואפשר דרכו לראות עד כמה תל אביב, גם בשנות ה־30 וה־40, הייתה המנוע התרבותי הכלכלי של המדינה הקטנה שבדרך. מבחינת חוויית הביקור, העבודה המקצועית שנעשתה במבנה על ידי האדריכלית מיכל שפר והיזמים היא ממש שומטת לסתות. לכל דירה יש קונספט, השראה ועיצוב שונים, שנעשו עם יצירתיות ומעוף שכמעט לא רואים. זה עיצוב שיש בו משחקיות ועושר של טקסטורות, צורניות ורפרנסים. יש שם איזה דמיון שהשתולל ויצירתיות שהתפרצה, וזה פשוט מרגש וכיף לראות. אני חושבת שזה אחד הבניינים השווים אי פעם שפתחנו ב'בתים מבפנים', והביקור בו הוא חוויה שאני מאוד ממליצה עליה, משהו שזוכרים לכל החיים".
לוינסון מוסיפה כי "בתים מבפנים" - אירועי האדריכלות הגדול בארץ - מציין השנה 20 שנות פעילות. הוא מתקיים בשיתוף עיריית תל אביב־יפו, והשנה הוא בסימן יובל לקרן תל אביב. "במהלך סוף השבוע, חמישי-שבת, 9-7 במאי 2026, ייפתחו עשרות בתים ומבני ציבור ייחודיים, לצד סיורים, הרצאות ומפגשים, כולם ללא תשלום. השנה, לציון יובל לקרן תל אביב, תוקדש חטיבת תוכן מיוחדת לפעילותה בעיצוב המרחב הציבורי והחברתי בעיר - מהקמה ופיתוח של מבני ציבור ועד חיבור בין תורמים לקהילות ויצירת יוזמות חינוכיות וחברתיות ארוכות טווח", היא אומרת.
