לפני כ־30 שנה קנו בני זוג בית ישן בשכונת נווה צדק בתל אביב. הבית ממוקם באחד הרחובות הקטנים של השכונה הוותיקה וכולל כ־120 מ"ר על פני שלוש קומות, כשהקומה השלישית יוצאת דופן ביחס לסביבתה ובולטת מעליה. "בעצם זה הבית הכי גבוה בסביבה", אומרת האדריכלית מיכל נפתלי מסטודיו OMI שהיא גם בתם של בני הזוג, בעלי הבית. "לפני שההורים שלי קנו אותו גר שם אדריכל שהוסיף לעצמו חדרון על הגג, וככה זה נשאר".
אחרי הקנייה התגלה בבית חדרון יוצא דופן נוסף, הפעם לא גבוה מעל לקרקע, אלא דווקא מתחתיה. "היו שם שכבות של ריצוף מעל לאריחי הגלוסקא המצוירים המקוריים", מספרת נפתלי. "כשהורידו אותן מצאו גם חדרון קטן בגודל 2X2 מטרים ובגובה שני מטרים שכנראה שימש בתור סליק לנשק בזמן המנדט הבריטי", מוסיפה נפתלי.
מבנה לא שגרתי
לאורך השנים שימש הבית למטרות שונות. רוב הזמן הושכר, אבל את החדר על הגג שמרה אם המשפחה לעצמה כסטודיו לציור. את עבודותיה אפשר היום לראות תלויים על קירות הבית. הציורים הגדולים בסלון, מעל לספה, הציור מאחורי השולחן בחדר העבודה ואלה הקטנים שבחדר השינה ובמבואה של הקומה הראשונה – כולם פרי המכחול שלה. גם את המסגרות למראות מעצי סחף בשירותים של קומת הקרקע ובחדר הרחצה של הקומה הראשונה יצרה האם מעצים שמצאה בטבע.
בשלב מאוחר יותר עבר לגור במקום אחד מארבעת ילדיהם הבוגרים של בני הזוג – אחיה של נפתלי – ובשנים האחרונות הוחלט להפוך את הבית לדירת נופש. "קצת לפני המלחמה התחלנו לעשות שם שיפוץ כללי", מספרת נפתלי. "ליטשנו את הרצפות, הוספנו אריחי גלוסקא חדשים להשלמה במקומות שהיו חוסרים ובנינו ספריית מדפים גדולה בקומה התחתונה". מעורבותה של נפתלי נפסקה במהלך השיפוץ בנסיבות משמחות – היא ילדה והחליטה לקחה צעד אחורה. לתמונה נכנסה מעצבת הפנים נעמה רודין אשר, שהמשיכה את העבודה.
"זה בית במבנה לא סטנדרטי, שלוש קומות של מלבן צר וארוך עם חלונות בקירות הצרים בלבד ובלי מסדרונות בכלל", מספרת רודין אשר. "כשהתחלנו את העבודה כל אחת מהקומות דיברה בשפה אחרת לגמרי בגלל האבולוציה של המבנה לאורך השנים. בקומת הקרקע חידשו בעבר את המטבח והתקינו ארונות לבנים מודרניים מאוד, אבל השאירו את החלונות המקוריים ורצפות מאוירות. בקומה הראשונה חיפו את הרצפה בפרקט. הקומה השלישית הייתה בכלל משהו אחר. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה".
האריחים הכתיבו את העיצוב
לבית נכנסים דרך חצר מרוצפת קטנה עם עץ תפוז עמוס פירות, בעונה. מימין דלת הכניסה הרשמית, אבל לפנים כבר רואים את רוב הקומה הראשונה דרך הוויטרינה שנפתחת למטבח שממנו עוברים לחללים הנוספים בקומה – כאמור, ללא מסדרונות. "בארונות לא נגענו", מספרת רודין אשר. "אבל הוספנו למטבח ריהוט והלבשה – יצירות אמנות, עציצים, שולחן בר צר וכיסאות מתכת".
מכאן עוברים לחדר נוסף שממוקם במרכז המלבן, כך שאין לו חלונות משל עצמו, אבל פתחים פנימיים רחבים מכניסים אליו אור. מדפי עץ נמתחים מקיר לקיר בצד אחד של החדר ויוצרים ספרייה גדולה ועמוסה, ובצידו השני שולחן אוכל תכול, כיסאות בורדו, יצירת אמנות גדולה וגוף תאורה לבן. "בקומה התחתונה הבחירות הוכתבו במידה רבה על ידי האריחים", מספרת רודין אשר. "בסוף זה כמו שטיח מהמם שמכסה את הרצפה וחייבים להביא אותו בחשבון".
מכאן עוברים לסלון שבו בולטים החלונות הישנים היפהפיים והאריחים המצוירים הייחודיים, שונים מאלה שבחללים האחרים בקומה. את הספה הירוקה קנו בדרום תל אביב ואילו את שאר הרהיטים בסלון, מספרת רודין אשר, מצאו ברשת טולמנ'ס. בצד עומדת מנורת רצפה שהייתה בבית עוד לפני השיפוץ ונשלחה לחידוש, ובנישה שבקיר הוצבו חפצי נוי על מדפים לבנים.
מכאן חוזרים לכיוון הכניסה, מציצים אל חדרון שירותים קטן שבו תלויה המראה שמסגרה אם המשפחה ואז עולים לקומה הראשונה במדרגות תלולות. "זה בית כל כך ישן שאין בו תקן לכלום", צוחקת רודין אשר. גרם המדרגות נפתח למבואה שבה הוצבה כורסה פרוותית נעימה. גם מכונת הכביסה חבויה כאן, בתוך ארון נגרות.
משמאל נמצא חדר הרחצה הראשי של הבית. "שיפצנו אותו עוד כשאחי גר כאן עם המשפחה שלו", נזכרת נפתלי. "רצינו שתהיה לילדים אמבטיה ועשינו כל מיני אלתורים כדי ליצור אותה למרות מגבלות החלל. חיפינו את כל החדר בטיח של חברת מינרל סיליקטו – קירות, אמבטיה, כיור – ואני חושבת שיצא ממש נחמד".
קילופי הצבע נשארו
מימין למבואה יש שני חדרים, שאת הראשון הוחלט להפוך לחדר שינה ואת השני – לחדר עבודה. "בגלל הפרקט והנגרות האינטגרלית יש כאן תחושה שונה מאוד מזו שבקומת הקרקע, וחיפשתי דרך ליצור קשר בין הקומות", אומרת רודין אשר. הפתרון נמצא בדמות צביעת התקרה בצבע חום מעל לקרניז שנצבע באותו גוון. "זה משקף את הגוונים של הקומה שלמטה וגם מנמיך קצת את התקרה המאוד מאוד גבוהה", היא מסבירה.
בחדר השינה בולטים קילופי צבע בקיר שדרכם נראות שכבות של טפטים ישנים. "זה היה ככה כשקנינו את הבית, ואמא שלי אהבה את זה והחליטה להשאיר את זה ככה", מספרת נפתלי. לצד הקילופים בקיר והדלתות המקוריות ניצבת גם מנורת רצפה של איקאה ומוסיפה לחדר נופך של קלילות מודרנית. את גוף התאורה הנוסף והבולט בחדר תכננה רודין אשר בעצמה.
"לא היה כאן מקום להרבה דברים נוסף על המיטה ורציתי מאוד להכניס משהו מיוחד", היא מספרת, "לכן תכננתי גוף תאורה בצורת עכביש בגוון חום זהה לזה של התקרה, והזמנתי אותו בחנות 'ויהי אור' בתל אביב". גם בחדר העבודה הסמוך יש משחק של ישן וחדש, עם שולחן מודרני וזוג שטיחים מטולמנ'ס ולצידם כיסא עץ ישן ומשוחזר.
גרם המדרגות המפותל מטפס גם לקומת הגג של הדירה. כאן הרצפה הייתה מחופה בקורות עץ ישנות ומשופשפות שנצבעו בלבן ולהן הותאמה מיטה על במת עץ לבנה. עוד בקומה – חדר רחצה נוסף קטנטן ומרפסת גדולה שמשקיפה על הגגות שמסביב. "הרגשתי שהכול בחוץ מאוד עירוני ומחוספס וניסיתי למתן את זה על ידי הוספת רכות ושימוש בגוונים בהירים", מספרת רודין אשר. היא צבעה את העציצים בלבן והוסיפה ספה גדולה ולבנה, כך שנוצרה מרפסת מפנקת שאפשר לשבת בה ולהשקיף על הגגות הנמוכים מסביב, על המגדלים והעגורנים במרחק ומעבר להם – הים.
