כשהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, גם הבית מקבל קצב משלו. כך תוכננה וילה פרטית במרכז הארץ עבור זוג תקליטנים ויוצרי מוזיקה ועבור ששת ילדיהם. לדברי האדריכל פיצו קדם, השפה האדריכלית של הבית מבוססת על השראה מעולם המוזיקה והתנועה: משחקי אור וצבע, חללים הנפתחים זה אל זה ותכנון המותאם לאירוח, למסיבות ולמפגשים מרובי משתתפים. מעטפת המבנה שומרת על איפוק מינימליסטי של בטון חשוף, אך בפנים נחשף בית בן שתי קומות, חלל גבוה ורב־שכבתי, עם מפלסים מדורגים וגרם מדרגות מרכזי ופיסולי המעניק לחלל תחושה דינמית, כמעט בימתית. לצד הבטון שולבו מסכי אלומיניום מחוררים בגימור דמוי עץ, המסננים את האור, לצד אלמנטים מאבן צבעונית. התוצאה היא בית המחבר בין שגרת מגורים יומיומית ובין מרחב גמיש, פתוח ודינמי. את הפרויקט הובילה האדריכלית תום צרויה ממשרדו של קדם.
מנגנים ביחד
בשונה מפרויקטים פרטיים רבים, כאן תהליך התכנון נשען על היכרות מעמיקה עם בעלי הבית ואורח חייהם, מתוך ניסיון לייצר עבורם בית המשקף את זהותם האישית. "בבנייה פרטית אנחנו מציירים פורטרט למשתמשים. כאן ניסינו ליצור פורטרט נאמן מאוד לאופי שלהם", אומר קדם. בהתאם לכך, הוא מסביר, התכנון והבחירות העיצוביות נעשו בהתאמה ונעים בין מוזיקה, אירוח ואמנות ובין צורכיהם של חיי המשפחה היומיומיים.
הבית ממוקם על מגרש רחב ידיים, כחמישה דונם, ביישוב במרכז הארץ, וכולל כ-1,000 מ"ר בנויים. ממדי הקרקע אפשרו חופש תכנוני נדיר, ונקודת המוצא הייתה לרכז את הבית סביב חצר תחומה אחת, המשמשת כלב הפועם של המבנה. העמדת הבית על המגרש יוצרת חצר פנימית אינטימית הפונה דרומה ומהווה את ליבת החיים המשותפים של שמונת בני המשפחה. כל החללים המשותפים מאורגנים סביבה ונהנים מאור טבעי וממבט מתמשך אל הבריכה שבמרכזה. כך מתאפשרת זרימה חופשית בין פנים לחוץ, לצד שליטה בפרטיות ובכיווני המבטים. סביב החצר נפרשים אגפי הבית, ונוצרים קשרים משתנים בין החללים הפנימיים לגינה ולנוף. "רצינו לנצל את העובדה שמדובר במגרש גדול ולייצר חוויה אדריכלית שמציעה ריבוי מבטים וכיווני התבוננות", מספר קדם. "הרעיון היה ליצור משחק של פנים וחוץ, להכניס את החוץ פנימה ואת הפנים החוצה. זה מייצר שכבות מעניינות מאוד".
בבית יש שמונה חדרי שינה, לצד אזורי שהייה ופנאי שנועדו לתת מענה לחיי המשפחה הגדולה: סלון ייעודי לילדים, חדר כושר אינטימי ומשרד ביתי נפרד, לצד פונקציות כמו סלון, מטבח ופינת אוכל. התכנון הרחב יוצר איזון בין חללים פרטיים לאזורים משותפים ומאפשר לכל אחד מבני הבית למצוא לעצמו פינה שקטה.
בחוץ משתרעת חצר גדולה. הבריכה, השוכנת בלב החצר הפנימית, תוכננה בצורה מלבנית נקייה ופשוטה המשתלבת בשפה האדריכלית המאופקת של הבית. עם זאת, היא כוללת פרט יוצא דופן: אזור ישיבה שקוע בתוך המים, מעין סלון עם שולחן, המאפשר לארח, לשבת ולבלות בתוך הבריכה עצמה.
קצב ותנועה
מעטפת הבית נשענת על שפה חומרית מאופקת של בטון חשוף ומסה כבדה, אך לתוכה שולבו צבעים, אור וחומרים המעניקים לחלל קצב ותנועה. "הבנו שהבית צריך להיבנות סביב בסיס ברור וחזק: בית בטון ברוטליסטי מודרניסטי, שמתכתב עם כל מה שאנחנו אוהבים באדריכלות של שנות ה־50 בתל אביב. הוא שורשי, מסה כבדה מחוברת לקרקע, עם קורה מרחפת ומרשימה", אומר קדם. אל המסגרת המונוכרומטית נוספו שכבות צבע "השוברות" את האפור והעץ, ובהן גרם מדרגות בגוון חמרה אדמדמה, נגיעות ירוקות ופרטים חומריים נוספים. "כמו בסט מוזיקלי שאתה מתקלט, המקצבים האלה פתאום מוציאים מאיזון וגורמים לך לשנות קצב ולזוז, אז ככה הצבעים עובדים בבית", אומר קדם. לצד זאת שובצו לבני זכוכית שקופות מאיטליה בחלל הכפול, המחדירות אור טבעי ומעשירות את החלל בשקיפות ובהשתקפויות משתנות.
אחד האלמנטים הבולטים בתכנון, כמתבקש מביתם של מוזיקאים המרבים לארח, הוא שילובן של שתי עמדות תקלוט ייעודיות: האחת בחלל הסלון המרכזי והשנייה בגינה. החלל המרכזי מתנשא לגובה כפול ומתפקד כזירת התרחשות מרובת מוקדים, הכוללת מקרר יין בגובה מלא, עמדת די־ג'יי ובר, אזור סלון עם קמין וגרם מדרגות ספירלי פיסולי. האלמנטים השונים אינם רק פונקציונליים, אלא מאפשרים תרחישי שימוש משתנים, מאירוח אינטימי ועד למסיבות, תוך יצירת תתי־חללים בקני מידה שונים. העמדה הפנימית עוצבה כחלק אינטגרלי מהחלל, והיא עשויה אבן משובצת בגוון בז', שתוכננה במיוחד בהתאם לדרישות הטכניות של ציוד הסאונד והמיקסרים. "המטרה הייתה ליצור עמדה שאינה נראית כמו פתרון סטנדרטי או פריט טכני שמונח בתוך הבית, אלא כאלמנט עיצובי לכל דבר", מסביר האדריכל. "לכן תכננו יחידה מותאמת אישית, המשתלבת בתוך בר אבן ייחודי בסלון. בחוץ יישמנו רעיון דומה, עם עמדה נוספת המשולבת במטבח החוץ ועטופה במבנה שממסגר אותה כחלק מהמרחב".
מעבר לפונקציה הפרקטית של עמדות התקלוט, בפרויקט נעשה ניסיון לתרגם עקרונות מעולם ההלחנה המוזיקלית לשפה אדריכלית: מקצבים, ניגודים ושכבות המעצבים את חוויית התנועה בחלל. "בדומה להלחנת מוזיקה, שהיא תהליך של ארגון צלילים, הרמוניות ומקצבים, גם כאן האדריכלות פועלת כרצף מרובד", מספרת תום צרויה, האדריכלית האחראית על הפרויקט במשרדו של קדם. "צבעים מלווים את התנועה בבית ומגדירים תחנות וחוויות משתנות, לעתים תוך שימוש בניגודיות מובהקת, כמו בין גוון החמרה לירוק. לצידם, מקצבים של אור וצל נוצרים באמצעות סרגלי האלומיניום, וכל זה מתרחש בתוך מסגרת בטונית מודרניסטית שמעגנת את המערכת כולה". לדבריה, "הפרויקט נבנה סביב רעיון של גמישות מרחבית, המאפשרת מעבר חלק בין תרחישי שימוש שונים. בדומה לסט מוזיקלי, גם כאן החלל משתנה ומתכוונן, דרך תאורה, תנועה ואינטראקציה, ויוצר חוויית מגורים שהיא בו־בזמן אינטימית ופתוחה, פרטית ומשותפת".
אבנים בוורוד וירוק
גם בחדרי הרחצה נמשך העיקרון של שינוי מקצב וחומר. לצד מעטפת האבן הבהירה שולבו משטחי אוניקס בגוונים ורוד וירוק, המשמשים הן לריהוט הקבוע והן לחיפויי הרצפה והקירות. הבחירה לשלב כמה אבנים צבעוניות באותו חלל שוברת את האחידות המכוונת של הבית ויוצרת רגעים מובחנים של צבע ונוכחות. לדברי קדם, כשם שבמוזיקה שינוי טון או קצב מחדד את החוויה, כך גם כאן המעבר בין חומרים וגוונים נועד לייצר עניין, תנועה והפתעה.
סוויטת ההורים, הממוקמת בקומה העליונה, נהנית מפרטיות מלאה ונפתחת אל מרפסת אישית המשקיפה לבריכה. כמו בחדר הרחצה, גם כאן בחרו קדם וצרויה לשלב אבן ירקרקה כאלמנט דומיננטי, כשהמיטה הזוגית מונחת עליה, החלטה ששוברת את המראה המינימליסטי עם קו נועז ומפתיע.
בסופו של דבר, זהו בית שמערער על ההבחנה המקובלת בין מגורים לאירוח, בין פרטיות לחשיפה ובין שגרה לבמה. הוא אינו רק מקום לגור בו, אלא חלל שמסוגל להשתנות יחד עם האנשים החיים בו. במציאות שבה הבית נהפך בשנים האחרונות לזירה של עבודה, פנאי, משפחה וחיי חברה בו־זמנית, הפרויקט הזה מבקש להראות שמגורים אינם חייבים להיות סטטיים, אלא יכולים לפעול כמערכת חיה, גמישה ומגיבה, ממש כמו מוזיקה טובה. לאחרונה קטף קדם את המקום הראשון בתחרות היוקרתית של חברת MUTINA האיטלקית וחברת MODY הישראלית. הפרס הוענק לו במהלך שבוע העיצוב במילאנו על שימוש מדויק בקולקציית האריחים של המותג בפרויקט אחר שלו - Terracotta patio house בתל אביב.
