בסוף חודש יולי נפתח בניין משרד המשפטים החדש בקריית הלאום בירושלים. פתיחתו מתקיימת כשלוש וחצי שנים לאחר ששר המשפטים יריב לוין הציג את תוכנית הרפורמה המשפטית, שהציתה מחאות המוניות והציבה את מערכת המשפט במוקד המחלוקת הציבורית והפוליטית. כעת, חודשים ספורים לפני הבחירות לכנסת, כשהשאלות שהוצבו אז בנוגע למעמדה של מערכת המשפט נותרו בעינן, נחנך המבנה החדש שנועד לשרת אותה.
"כבר דאגנו למקום עבור ההפגנות הבאות מול משרד המשפטים ומשרד ראש הממשלה", אומר אמיר מן, שותף מייסד של משרד האדריכלים שתכנן את המבנה, מן-שנער אדריכלים ומתכנני ערים. בדבריו מתייחס מן לכיכר הלאום שנפתחה לציבור עם השלמת עבודות הפיתוח שתוכננו על ידי משרד אדריכלות הנוף תמא (TeMA). הרחבה הציבורית הפתוחה מכונה כיכר הלאום וממוקמת בפינת הרחובות אליעזר קפלן ושדרות וולפסון. הצדקתה נבעה ממחסור במקומות חנייה שתוכננו תחתיה ומשולבים בה אמפיתיאטרון עירוני עם טריבונות ישיבה מקורות הפונות לבריכת מים ביולוגית. כיכר הלאום מחברת בין כמה מבנים ממשלתיים ומאופיינת בציר מכוון ממזרח למערב שמחבר בין משרד המשפטים לבית המשפט העליון באמצעות שדרת עצים שתיבנה בעתיד.
הבניין המשמש את משרד המשפטים
(צילום: עומרי אמסלם)
לשכת שר המשפטים. נוף ירושלים מאחור
(צילום: עומרי אמסלם)
חלק מקריית הלאום
(צילום: עומרי אמסלם)
המבנה לא מישורי אלא במדרון
(צילום: עומרי אמסלם)
חצר סגורה וירוקה רק לעובדים
מבנה משרד המשפטים הוא הראשון שהושלם כחלק מתוכנית התחדשות של קריית בן גוריון, המוכרת יותר בשם "קריית הלאום". מרוכזים בה משרדי הממשלה ומוסדות השלטון הארציים, בהם משרד ראש הממשלה, בנק ישראל, משרד האוצר, משכן הכנסת והספרייה הלאומית שתוכננה גם כן על ידי משרד מן-שנער בשיתוף עם המשרד הבינלאומי, הרצוג דה-מורון. "במקום לתכנן שני מתחמים כפי שהוגדרו בתוכנית המתאר, הצענו לאחד את השטחים הפתוחים הפזורים לכדי רחבה מרכזית אחת המתחברת לכיכר הלאום", מספר מן. כך, הבינוי מעניק לה דופן בנויה מצד אחד וגם מקשר בינה ובין חצר מרכזית שנמצאת בתחומיו.
חצר פנימית מופרדת רק לעובדים
(צילום: עומרי אמסלם)
ההפרדה נובעת משיקולים ביטחוניים
(צילום: עומרי אמסלם)
מערכת שבילים שבה משולבים בריכות מים אקולוגיות וגריד של עצים
(צילום: עומרי אמסלם)
החצר המרכזית אמנם דומה לכיכר ומתחברת אליה כרצף עירוני, אבל משיקולים ביטחוניים הן נפרדות וגובלות בקיר זכוכית, כך שלעומת הכיכר הפתוחה לציבור הרחב, החצר הפנימית משרתת את באי משרד המשפטים והעובדים במקום. "תכנון הפיתוח של שתי החצרות בוצע כך שייווצרו שני מרחבים ציבוריים משלימים: כיכר עירונית פתוחה לאירועים, למפגשים ולהפגנות ולצידה חצר פנימית שקטה וירוקה עבור עובדי משרד המשפטים", מוסיפה אדריכלית הנוף ליטל סמוק, שותפה מייסדת במשרד תמא.
ריצוף החצר המרכזית, בדומה לכיכר הלאום, נעשה באבן, ובין מערכת השבילים שבה משולבים בריכות מים אקולוגיות וגריד של עצים. "שיתוף הפעולה בין משרד האדריכלות למשרד אדריכלות הנוף אִפשר גם לתת דגש למפגש בין הבינוי לפיתוח ולרכך את המפגש ביניהם על ידי טופוגרפיה מלאכותית שיצרנו", מספר מן, "כך שהמפגש בין הבניין לפיתוח אינו מישורי אלא במדרון". סמוק מוסיפה כי "מערכת השבילים מקשרת בין אגפי המבנה השונים, בעוד שהגבעות והצמחייה מבקשות לשחזר את הנוף הירושלמי שאפיין את האתר לפני פיתוחו. עבור הצמחייה במקום נבחרו מינים של צמחייה מקומית שנצפתה בסקרי טבע באתר בתחילת הפרויקט והורחבו עם מגוון של צמחייה רב-שנתית ועצים פורחים".
מן אומר: "אחד ההישגים הגדולים בתכנון הוא שילוב של כ-2,000 מ"ר המשמשים למסחר המלווה את רחוב נתנאל לורך. בניגוד לשאר המבנים הממשלתיים המגודרים ונותרים שוממים בשעות אחר הצהריים, המבנה מציע חזית מסחרית פעילה המשרתת גם את העובדים במקום וגם את הציבור כולו. אמנם המבנה מתפקד כבניין ממשלתי, אבל הוא מבנה ציבורי, ולכן הערכים שהובילו אותנו בתכנון הם שקיפות וצניעות. לפיכך, נוסף על קיר הזכוכית שמאפשר פתיחות ויזואלית לפחות בין השטחים הפתוחים, בחרנו להימנע מהצבת גדרות ולספק את כל הצרכים הביטחוניים דרך הבינוי עצמו". החיבור בין השטחים הפתוחים עם שילוב המסחר בפרויקט משרת את עקרון התכנון המרכזי שלפיו המתחם יהיה כבלוק עירוני ולא כמבצר תחום בגדרות ובשטחי חיץ.
הפנים. פחות אבן ירושלמית ויותר זכוכית מודרנית
(צילום: עומרי אמסלם)
ירידה לאודיטוריום
(צילום: עומרי אמסלם)
אחד מחדרי העבודה. פתיחות, שקיפות וגמישות
(צילום: עומרי אמסלם)
לשכת לוין ועוד 1,600 משרדים
המבנה כבר מאוכלס יותר משנה ומהווה את בניין המטה של משרד המשפטים שבעבר היה מפוזר בכמה מבנים בירושלים ובתל אביב. הבניין החדש משתרע על שטח של כ-65,000 מ"ר בנויים וכ-1,600 משרדים שבהם מרוכזים לשכת שר המשפטים, אגפי המשרד, פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. סביב החצר המרכזית תוכננו מבנים אורכיים בגובה של בין ארבע לשש קומות בהתאם לטופוגרפיה באתר. מעליהם, בצפון-מזרח האתר, מתנשא מגדל לגובה של כ-20 קומות. נוסף על גובהו הוא בולט ביחס למבנים הטוריים באמצעות סיבוב של 45 מעלות לעומתם. מיקומו של האתר בכניסה לקריית הלאום הקנה למגדל את גובהו ואת תפקידו כציון דרך בצידו המערבי של המגרש.
נוסף על חללי המשרדים, המבנים כוללים אודיטוריום מדורג, ספרייה, שטחים לעריכת כנסים והדרכות, חדרי אוכל, קפיטריה וחניון תת-קרקעי. כדי להגדיר דפנות לשטחים הפתוחים ולאפשר גישה יעילה בין הקומות העליונות של המבנים השונים, תוכננו בצפון האתר ובדרומו מבני גשר בעלי מפתח של כ-12 מטרים. מעליהם ומעל המבנים הטוריים תוכנן גג ירוק המשרת את העובדים במקום.
עמדו בתקציב על אף מודל הבנייה השנוי במחלוקת
(צילום: מקס דופלי)
המבנה מחופה באבן אבל משלב קירות מסך רחבי היקף
(צילום: מקס דופלי)
רחבה ציבורית ובה אמפיתיאטרון עירוני עם טריבונות ישיבה עם צל הפונות לבריכת מים ביולוגית
(צילום: מקס דופלי)
כמו הספרייה הלאומית ומבנים ציבוריים רבים שנבנים בירושלים בעשור האחרון, גם משרד המשפטים מאופיין בשחרור מסוים של חזיתות "האבן הירושלמית" שמחפות מבנים בעיר. בהתאם למגמה, המבנה מחופה באבן אבל משלב קירות מסך רחבי היקף במפגשים בין מסות הבינוי ובמגדל. "כבר בשלב התחרות ניתנה מחשבה על המפגשים בין המסות שמרכיבות את המבנים, החומרים ופרטי הבנייה", מפרט מן. "בכל מפגש בין שתי מסות שילבנו קיר מסך העומד בניגוד לאבן הכבדה ומעניק תחושה של קלילות. מבחינה אקלימית, כל קיר מסך וחלון במבנה קיבלו שכבה נוספת של הצללה על ידי רפפות אלומיניום בצבע אפור כהה בהתאם לכיוון השמש".
שיקול עסקי על פני הציבורי?
נוסף על מיקום הפרויקט והמשרד המאכלס אותו, עומד גם מודל ביצוע שספג לא מעט ביקורת לאורך השנים. הפרויקט תוכנן והוקם באמצעות מנגנון המכונה DBOT (Design, Build, Operate, Transfer) המזוהה עם הפרטה של בניית תשתיות ומבני ציבור שהחל משנות ה-90. למעשה מדובר במודל של שותפות בין המדינה למגזר הפרטי שאומץ בשני העשורים האחרונים. במסגרתו היזם הפרטי מקבל אחריות על תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקה לתקופה קבועה מראש. באמצעות מודל זה ודומים לו הוקמו, בין היתר, בניין מבקר המדינה, בתי משפט ועיר הבה"דים. עיקר הביקורת ביחס למודל הזה התייחס לשילוב השיקולים העסקיים כבר בשלבי התכנון שעלולים לבוא על חשבון איכות התכנון של המרחב והאינטרס הציבורי.
מן, מנגד, מתאר יתרון אחר של המודל ולפיו היה אפשר לשמור על עקרונות התכנון שהופיעו כבר בראשית הפרויקט ואליהם התחייבו האדריכלים, היזם "אפריקה-ישראל נכסים" וקבוצת "דניה", שהיו אחראים על הביצוע. "הפרויקט תוכנן והוצג בהדמיות המתארות את חומרי הבנייה של המבנים ושל חללי הפנים דוגמת האודיטוריום, המבואות והמשרדים, ולאחר הזכייה במכרז היינו מחויבים להם. התכנון המפורט שהוצג סייע לנו לשמור על איכות גבוהה של בנייה וביצוע. יותר מאיכות הביצוע אני גאה שעמדנו בתקציב הנתון לכל אורך הפרויקט, משלב התכנון הראשוני ועד לתכנון הריהוט והצבתו בהתאם לצורכי העובדים ולדרישותיהם.
"ביחס למציאות המורכבת שמאפיינת את שלוש השנים האחרונות ואת מועד פתיחת המבנה ו'כיכר הלאום'", מסכם מן, "מה שמחזיק אותי שפוי זה העבודה – להגיע יום-יום למשרד ולתכנן סביבות עבודה, מגורים ומבנים ציבוריים. וכשאני קורא לאחרונה בעיתון שיש תורים של מבקרים וסטודנטים בכניסה לספרייה הלאומית, המגיעים כדי ללמוד ולעבוד משם, זה מעודד אותי. תכננו את המבנה כך שיהיה פתוח ונגיש לציבור, אבל לא שיערנו שזה יגיע לממדים האלה. אמנם משרד המשפטים לא עומד באותו קנה מידה ובאותו מעמד ציבורי, אבל גם בו אני מתגאה. אם רוב האנשים מרוצים מסביבת העבודה שלהם, עשינו את שלנו".
